פוליטיקה בבית הכנסת

הטור השמונה-עשר למדור "דעת תורה" של אתר כיפה עלה לרשת (קישור). הנה הוא לפניכם.

"אתה מתכוון לדבר בדרשה שלך השבוע על הקפאת הבניה?", שאל אותי חבר לפני כמה שבועות, עת הקפאת הבנייה היתה בכותרות.
"לא נראה לי, זה לא מעניין אף אחד", עניתי אינסטינקטיבית.
"ואולי דווקא משום שזה לא מעניין אף אחד ראוי שתדבר על זה? ומה עם העוול המוסרי שיש בהקפאת הבנייה? על זה לא ראוי לדבר?", ללא ספק הצלחתי להעיר אותו.
היה משהו בדבריו. "אני צריך לחשוב על זה", אמרתי לו.

לאחר חשיבה הגעתי לתובנה הבאה. נניח ואתם הייתם הרב האישי של ראש הממשלה בנימין נתניהו, והוא היה שואל אתכם אם מותר מבחינה הלכתית ומוסרית להקפיא את הבנייה בישובי יהודה ושומרון. אני מניח שרוב הרבנים שהיו נשאלים שאלה כזאת היו עונים שאכן אי אפשר להצביע על בעיה הלכתית או מוסרית בעניין, עם הסתייגויות כאלה ואחרות. אם כן, זו נראית לי סיבה מספיק טובה כדי לקטלג את נושא הקפאת הבנייה תחת "פוליטיקה".

כשמתייחסים לדרשת הרב בבית הכנסת, יש צורך להבחין בין אקטואליה לפוליטיקה. הרב איננו יכול להיות מנותק מהאקטואליה. הוא לא יכול תמיד לדבר על אידיאלים שמימיים, בלי לחבר מדי פעם את אותם האידיאלים למה שקורה במציאות. עם זאת, עליו להתרחק מהפוליטיקה. אי אפשר לתת לחברים בקהילה את ההרגשה שהם אינם יכולים לסמוך על הרב שלהם או שהם אינם מרוצים ממנו, רק בגלל שהם מצביעים למפלגה שונה מזו שמצביע לה הרב. מצד שני, אמר לי פעם אדם חכם, שבארה"ב המדד לרב שחוק הוא אם דרשתו השבועית פותחת באופן קבוע בכותרת של מהדורת סוף השבוע בניו יורק טיימס. במילים אחרות, הרב צריך להיות מחובר לאקטואליה, אך הוא צריך לדעת שהוא רב לא בגלל חיבורו לאקטואליה אלא בזכות חיבורו לתורה הנצחית.

נוכל להדגים זאת ביתר בהירות אם נחזור לדוגמא של הקפאת הבנייה. בעיניי, אינני חושב שיהיה זה נכון שהרב יקדיש את הדרשה שלו כדי לתקוף את הקפאת הבנייה (אגב, בואו גם לא נשכח שיש מטרות לדרשה שיש לעמוד בהן). עם זאת, דרשה בנושא אכפתיות והשתתפות בצרתו של האחר היא בודאי במקום כאשר מביאים לדוגמא את צרתם ומצוקתם של אחינו ביהודה ושומרון לנוכח הגזירות האחרונות. אך אינני רואה סיבה לעצור רק בזה. יש מקום שהרב יאמר משהו בסגנון כזה: "אני אינני מבין מה המטרה של הקפאת הבנייה שהודיעו עליה לאחרונה, את מי זה משרת, מדוע זה טוב ליהודים, אך הדבר החמור ביותר כאן הוא, שאף אחד מבין מקבלי ההחלטות לא רואה צורך להסביר לציבור את התשובות לכל השאלות הללו. גם אינני יודע איזה מקרה חמור יותר, אם הממשלה הלכה על המהלך הזה בלי שיהיו לה את התשובות לשאלות הללו, או שיש להם את התשובות ובכל זאת הם אינם רואים צורך למסור הסברים לציבור." משפט כזה יכול להיות חלק מדבר תורה או שיעור במגוון רחב של נושאים.

בתקופת הסכמי אוסלו רבנים רבים חצו את הגבול הדק בין פוליטיקה לאקטואליה. אני עצמי זוכר, לדוגמא, ששמעתי רבנים המדברים על אהבתו של יצחק רבין לטיפה המרה. המיעוט השמאלני בתוך הציבור הדתי הרגיש כתוצאה מכך שהוא איננו יכול לסמוך על רבנים ושעליו להתרחק מרבנים וממה שהם מייצגים, ומנגד, חלק מהרוב הימני הרגיש שאין לרב מה לחדש לו. נדמה לי שכתוצאה מאותה התרחקות שהגיעה לשיא לאחר רצח רבין, רבנים רבים, במודע או שלא במודע, הפסיקו לדבר בכלל על נושאים הנושקים לפוליטיקה, הגם שהם היו בתחום האקטואליה.

רב המתבטא בעניינים פוליטיים צריך לקחת בחשבון שעבור חלק מהאוכלוסייה הוא יהפך ללא רלוונטי. החלק האחר ממילא מסכים עם מה שהרב אומר, ונתינת קול לדעותיו יכולה לכל היותר להשפיע רק על ציבור מאד קטן. עם זאת, רב המתבטא בעניינים אקטואליים ומעלה שאלות ותהיות ערכיות לאויר העולם עשוי לעורר למחשבה ולהשפיע על ציבור גדול הרבה יותר.