שביבים (מקץ) / שאול שיף

ר' שאול שיף פרסם את רשימותיו בעיתון הצופה במשך עשרות שנים. לאחר שהעיתון שבק חיים הוא ממשיך לפרסם את רשימותיו בעלון שבועי המופץ בדואר האלקטרוני למעוניינים (ניתן לפנות למייל: schiffs at 013 dot net dot il). יובהר שהדברים המתפרסמים במדור זה משקפים את דעותיו של הכותב והינם על אחריותו, ואינם בהכרח משקפים את עמדותי.

חלום טוב חלמת
בספר פתרון חלומות להחכם ר' שלמה אלמולי , מלוקטים פתרונות המיוחסים ליוסף הצדיק, דניאל איש חמודות, לחז"ל [ בעיקר מהתלמוד], לרש"י , רב האי גאון "ומפתרונות מספרי האומות". וכאן אנו מביאים רק פתרונות שיש בהם כדי לשמח את לב האדם :
הרואה שעומד על ההר או עולה להר : יעלה לגדולה. העולה לגג: עולה לגדולה. העומד במקום צר: פתאום ירוויח וטוב לו. המעמיד דלת על פתח ביתו: ישא אישה במהרה. הרואה שנחרב בית ישן: טוב לו. הרואה עצמו במדינה שהתחלת שמה באות א' : טוב לו. שהתחלת שמה באות ז': זימן לו השם טובה ועושר. באות מ': מזונותיו מוכנים ושונאיו יפלו לפניו. באות פ': יפדהו השם מכל צרה. באות ש' : ישמע השם תפילתו. הרוחץ במים קרים: נתמעטה צרתו ובשורות טובות יבואו לו. הרואה בחלומו מטבע שלם: עושר יהיה לו. הרואה שעורים בחלום: סרו עוונותיו. אוכל צנון או חזרת או שאר ירקות הנאכלים בשולחן: ריווח טוב וחיים טובים יהיו לו. הרואה את עצמו בחלומו ישן תחת אילנות : בנים יהיו לו.
האוכל אגוזים בחלום : חיים טובים יהיו לו. זנגביל או עוף: שמו הולך בכל המדינות. חבית של יין: שמחה גדולה יבוא לו בקרוב. שותה בחלומו משקה של תמרים וכל מיני שכר: טובה יהיה לו ועושר. הרואה ספינה שטבעה: יינצל מכל עוונותיו ומדינה של גיהנם. הרואה תישים הרבה: גשמים יבואו לו לברכה. אם נגחוהו: עולה לגדולה ויועיל לאנשים רבים בעת גדולתו. רוכב על חמור לבן: טובה תבוא לו במהרה מצד אשתו או מצד ירושה. הרואה חתול : יזכה למלבושים נאים. הרואה בידו ציפור: בשורה טובה תבוא לו. העונה אמן יהא שמיה רבא בחלומו: מובטח לו שהוא בן עולם הבא. המניח תפילין: יצפה לגדולה.

"גבורי החי"ל"
בימים אלה יצא לאור הספר "גבורי החי"ל" [ שני כרכים ] המספר את סיפורה של ישיבת חכמי לובלין [יח"ל] בתקופת השואה. המחבר הרב דוד א. מנדלבוים, שאביו רבי בן ציון משה מאיר זצ"ל היה מתלמידי הישיבה, פורס בפני הקורא באמצעות מפות מדוייקות, תמונות ומסמכים נדירים, את מסע ההצלה של כ-40 בחורים, תלמידי הישיבה. הללו נדדו כשבע שנים על פני ארצות, ימים ויבשות לא מוכרות להם עד שהגיעו בניסי נסים בשנת תש"ז לחוף מבטחים.
הנה קטע קטן מתוך הפרק השמיני של הספר:
" אחריותו ומסירותו { של האדמו"ר מאמשינוב, הרה"ק ר' שמעון שלום קאליש זצ"ל} כלפי בני הישיבה שהיו בווילנא היו בגדר של מסירות נפש ממש. רק כשראה שכל מי שיכול היה_ כבר יצא, הסכים גם הוא לעלות על הרכבת בדרך הארוכה אל החופש. ומן הראוי להביא סיפור מופלא שסיפר העסקן מר אריה [ליאו] חנין ז"ל בזכרונותיו:
"הרב קאליש לא דיבר רוסית. כשהלך למשרדי ההגירה הרוסיים כדי לקבל אשרה למעבר דרך רוסיה כמו שאר תלמיגדי הישיבה, הוא לקח עמו את יחיאל ברנדט, שהיה פליט מפולין שדעבר היטב רוסית.
הרבי היה זקוק לקבל אשרות למשפחה גדולה בת 18 נפשות: הרבי עצמו, אשתו, ילדיו ונכדיו. השיחה התנהלה בערך כך:
הממונה בעל השם הרוסי: " שב נא, רבי. מה אני יכול לעשות בשבילך?"
הרבי: "אמור נא לו שייתן לי ולמשפחתי אשרה".
הממונה: " מסמכיך, בבקשה. אבדוק אותם, ושיחזור הרבי בעוד יום או יומיים".
הרבי: "שיתן אשרה לאחי".
הממונה: "שיביא הרבי את המסמכים".
הרבי הוסיף לשבת על כסאו , אף על פי שרבים עמדו בתור וחיכו. הממונה התחיל להראות סימני חוסר סבלנות: "מה הוא עוד רוצה?"
הרבי: "שיתן לך {למתורגמן} אשרה".
ברנדט המתורגמן נבוך: מסמכיו היו מזוייפים. אף על פי כן הוא תרגם את דברי הרבי. "היכן מסמכיך, חבר ברנדט!?" צעק הממונה. ברנדט אמר, שיביא את מסמכיו מחר. הרבי הוסיף לשבת.
הממונה: " עתה זה כבר יותר מדי. מדוע אין הוא עוזב?!"
ברנדט: "רבי, מה עוד?"
הרבי: " אמור לו [היינו לממונה הרוסי] שהוא בעצמו זקוק לאשרה ועליו לעזוב את המקום".
הממונה בעל השם הרוסי האופייני, לא חיכה לתרגום. הוא פרץ בצחוק רם. התברר שהוא היה יהודי ליטאי, ציוני בסוד, שעזר ליהודים ככל שיכול היה. גורלו היה מר. מישהו הלשין עליו והוא נאסר ונורה.

הרמב"ם כרופא מתמחה
ביקש הרמב"ם ללמוד את חוכמת הרפואה מאחד הרופאים הגויים שבעירו. באחד הימים התדפק הרמב"ם על דלת ביתו של אותו גוי והציע עצמו כעוזר. בלי לתהות על קנקנו קיבל אותו הרופא לעבודה. הרמב"ם למד ממנו הרבה דברים בחוכמת הרפואה מבלי שהגוי ירגיש בכך. גם קרא בספריו הרבים בנושאי רפואה. יום אחד הוחש לביתו של הרופא חולה אנוש. בדקו הרופא ומצא כי תולעת חדרה למוחו וכי יש לנתחו מיד. חיש ניגש הרופא לעריכת הניתוח המסובך והמסוכן. במומחיות ובזריזות פתח את גולגלתו של החולה והתכוון להוציא מתוכה את התולעת בעזרת צבת. ידיו כבר אחזו בצבת, אך באותו רגע שמע קול קורא אליו: "אל תיגע במוחו של החולה בצבת כי הוא עלול למות. הנח נא עלה רענן סמוך לתולעת ומיד תסור התולעת מן המוח ותפנה לעלה". כיוון שהשעה דחקה , החליט הרופא להישמע לדברי הרמב"ם והוא הניח עלה סמוך לתולעת. מקץ רגע עזבה התולעת את המוח ועלתה על העלה. הרופא הגוי אחוז פליאה וסקרנות כאחד, שאל את עוזרו היהודי "מנין לך כי התולעת נמשכת אל העלה?" השיב לו הרמב"ם: דבר זה למדתי בגמרא שלנו, וסיפר לו על המובא במסכת כתובות דף ע"ז עמוד ב' . [ראה שם]
[על פי "חיים שיש בהם"]

מצטרפים לתפילה אחת
על הפסוק "שומע תפילה עדיך כל בשר יבואו [תהלים ס"ה ג'] שואל הזהר הקדוש בפרשת תזריע: "שומע תפילה? שומע תפילות מבעי ליה, מה שומע תפילה? אלא תפילה דא כנסת ישראל". והתירוץ טעון הסבר.
בספר "תשואות חן"[ מהאדמו"ר ר' גדליה מליניץ תלמיד הבעש"ט ] בפרשת משפטים הוא מפרש את הזהר הזה כך: מפני שהקב"ה מצרף מכל התפילות של כל ישראל תיבה אחת זכה וברורה מזה, ותיבה אחת מזה, הרי שמכל התפילות האלו נעשית תפילה אחת נקיה וזכה הראויה להיות עטרת בראש צדיק. ואת זה עושה השם יתברך , כדי לקשר את כל ישראל, וכל אחד יתעלה על ידי חבריו ויתוקנו כולם. וזה הפירוש: תפילה דא כנסת ישראל, שמכל ישראל יוצאת תפילה אחת זכה וברורה. [אמרי שמאי]