חבר מן המניין - ב´

הטור השבעה-עשר למדור "דעת תורה" של אתר כיפה עלה לרשת (קישור). הנה הוא לפניכם.

בפעם הקודמת שאלנו האם הרב הוא חבר מן-המניין, בכיר בקהילה או שמא הוא רק עובד הקהילה? האם הרב יכול להביע דעה בישיבות החברים? האם עליו לקנות כסא בימים נוראים? האם עליו לשלם דמי חבר או לקרן הבנייה של בית הכנסת? ננסה הפעם לתת מענה, לפחות חלקי, לשאלות אלו. כמובן, שניתן להציע מספר כיווני התמודדות עם שאלות אלו, ואני לא באתי להציע את דעתי האישית. מי שירצה לקבל יקבל, ומי שלא - מוזמן לחלוק עלי.
נתחיל במה שהוא פשוט בעיניי. רב איננו יכול להגיע לישיבת חברי הקהילה ולהביע את דעתו כמו כל חבר אחר, גם אם הוא שילם את כל מיסי הקהילה, קנה כסא, תרם לקרן הבנייה, התרים את כל שכניו וכו'. דעתו של הרב צריכה להישמע רק אם ההצעה המועלית לסדר היום מנוגדת להלכה לחלוטין. ייתכן אפילו שאילו הרב היה נשאל לדעתו במקרה דומה, הוא היה ממליץ להלכה לנהוג דווקא באופן אחד, עם זאת כל עוד העמדה הנגדית איננה מנוגדת להלכה - אין הוא יכול להגיע לישיבת החברים ולעמוד ולומר "זו דעתי!". תפקידו של הרב הוא להכיל את כל חברי הקהילה, וכל עוד עמדה של חלק מחברי הקהילה איננה מנוגדת להלכה הוא אינו רשאי לחלוק עליה בפרהסיא במעמד כזה.
בקהילות רבות נהוג כי בחוזה הנחתם עם הרב, מופיע סעיף האומר שהרב יכול להטיל וטו על החלטות המתקבלות בישיבות חברים, כל עוד מדובר בנושאים הקשורים להתנהלות בית הכנסת ולנושאים הלכתיים. סעיף דרקוני זה נועד בודאי לשימוש רק במקרים חריגים, במידה והעמדה הנגדית מנוגדת להלכה לחלוטין, להבנתו של הרב. אך גם במקרה כזה, הציפייה היא שהרב יקדים תרופה למכה וידאג לדבר מראש עם הגורמים המקדמים את העניין. כך יוכל לפתור את העניין בדרכי נועם, ללא מתן הרגשה שהרב מנותק מחלק מהקהילה שלו.
כל זה בעניין הבעת עמדה בקהילה בנושאים הנתונים במחלוקת. וכעת לעניין הכספי. בעיניי, ברור שהרב איננו רק עובד של הקהילה, אלא הוא חבר בכיר בה. ככזה עליו להראות דוגמא אישית ולשאת בעול עם הקהילה בכל המחויבויות. האם זה אומר שהרב של קהילה בכפר שמריהו או קיסריה או אפילו רעננה או מודיעין, צריך להיות מסוגל לעמוד בהתחייבויות כלכליות שחברים אחרים בקהילה יכולים לעמוד בהן? בהחלט לא. במקרה כזה, הרב יידון כמו כל חבר אחר שאיננו מסוגל לעמוד בתשלומי דמי הקהילה. הקהילה חייבת לדאוג לכך שלא יהיו חברים הפורשים מן הקהילה רק מסיבות כלכליות, ואותו מנגנון שנקבע עבור כל חבר אחר עם קשיים כלכליים יכול להתאים גם לרב הקהילה. במקרה קיצון שדמי החבר הם לדוגמא אלף שקל לחודש ואין חברים הזקוקים למנגנון כמו זה המתואר לעיל, הרב יכול לתבוע שיעלו לו את משכורתו באלף שקל לחודש כדי שהוא יוכל לעמוד בתשלומי הקהילה. לשון אחר, הקהילה תקבל החלטה רשמית שהרב איננו מחויב לשלם את דמי החבר, כך מצד אחד הרב לא יצטרך להחזיר חלק ניכר ממשכורתו ומאידך הפטור איננו מובן מאליו אלא נובע ממציאות בעייתית.
כאן אנו מגיעים לנקודה המרכזית בנושא הזה. הקהילה בה הרב מכהן איננה רק מקום העבודה שלו. קהילה זו, היא הקהילה שלו ושל משפחתו. בקהילה זו יעלו ילדיו לתורה כשיגיעו לגיל מצוות. קהילה זו תערוך אירועי תרבות בהם ישתתפו הוא ומשפחתו, וכן הלאה. כך הקהילה, על כל חבריה, תשפיע במישרין ובעקיפין על הרב, אשת הרב ומשפחת הרב כפי שהיא משפיעה על כל חבר קהילה אחר. ההשתתפות בתשלום דמי החבר, מבהירה לרב יותר מאשר לכל אחד אחר, שהוא איננו רק עובד בקהילה זו אלא הוא חבר בקהילה זו.
כללו של דבר, הרב משתמש בשירותי הקהילה לפחות באותה מידה שהוא היה משתמש בהם אלו היה מתגורר במקום אחר שבו לא היה משמש כרב. ככזה, מבחינה עקרונית עליו להרגיש שמוטלים עליו כלל החובות המוטלים על חברי הקהילה האחרים.