עוד על בתי ספר תורניים

קצת הרחבה על דברים שכתבנו כאן, ומן הסתם יהיה גם לזה המשך.

בשבועות האחרונים הרב אליעזר מלמד (קישור1, קישור2) הקדיש את פינתו בעיתון "בשבע" לסוגיית בתי הספר התורניים. העמדה העקרונית של הרב מלמד היא שיש לשאוף שכל החינוך הציוני-דתי יהיה תחת קורת גג אחת, אך רק בתנאי שכל קבוצה תקבל את מה שבעיניה חשוב. אם מגיעים למצב שקבוצה אחת דורכת על חברתה ולא מתחשבת בה, אזי עדיף להפריד בין ממ"ד רגיל לתורני, כאשר העדיפות היא שבית הספר התורני יהיה גם כן ממלכתי ולא פרטי.
אך מהם הדרישות העקרוניות שעליהם אסור לקבוצה התורנית לוותר? בטורים האחרונים הרב מלמד לא כתב בפירוש מה הם העקרונות שעליהם אסור לקבוצה התורנית לוותר, אלא רק ברמז. את הדברים הוא כתב בערך לפני שנתיים (קישור):
דוגמאות לנושאים שגרמו לפיצול ופתרונם
הפרדה בין בנים לבנות: עמדת ההלכה שצריך להפריד בין בנים לבנות כבר מכיתה א'. במקומות בהם לא ניתן להפריד, מפני שמספר הילדים והמשאבים הכלכליים אינם מאפשרים זאת, הרי זו שעת הדחק, ואפשר להקל בכיתות הנמוכות שביסודי.
הוספת שיעורי קודש: כאשר ישנה דרישה לתוספת שיעורי קודש שאינה מוסכמת על כל ההורים, אפשר להוסיף שיעורי קודש למעוניינים לאחר שעות הלימוד המשותפות לכולם. כאשר הדרישה עמוקה יותר ולא ניתן להגשימה אחר שעות הלימוד - עדיף לפצל את הכיתות למגמות: באחת יוסיפו לימודי קודש, בשנייה ילמדו כרגיל, ובשלישית יוסיפו לימוד מדעים. מכל מקום, השהייה של כולם יחד במסגרת בית ספר אחד תתרום לכולם.
לבוש צנוע לבנות: העמדה העקרונית צריכה להיות על פי גדרי ההלכה (כדוגמת שרוולים עד אחר המרפק), אותה צריך ללמד ועליה צריכים לחזור. אולם ההקפדה בפועל יכולה להיות מעט פחות דקדקנית.

נחלק את דבריו לשני חלקים:
א. חלק אחד זה הדרישה לגבי הפרדה ולגבי לבוש הבנות - לצערי, אני בהחלט מאמין שדברים אלו היוו עילה לפיצול בתי ספר במקומות מסויימים. לכשעצמי אינני מסכים שגדרי ההלכה מחייבים הפרדה מכיתה א' או שרוולים מתחת למרפק (ראו מאמרו של הרב הנקין בתחומין האחרון, כ"ט, ראוי להדגיש גם שאין בהליכה אחר הרב הנקין "חיפוש אחר קולות", אלא הליכה אחר המנהג שהיה מקובל בדורות האחרונים בקרב נשות ובנות רבנים). בודאי שאינני חושב שראוי להפריד על נושאים אלו בתי ספר. עם זאת, נושאים מעין אלו יכולים למצוא את פתרונם במערכת הממלכתית-ציבורית משום שהן אינן דורשות תקציבים עודפים (על אף שגם זה איננו מדוייק שכן הפרדת כיתות בהרבה מקרים כן מצריך תוספת תקציבית).
ב. החלק השני הוא התגבור התורני. בעיני, זה מה שצריך לעמוד במרכזו של בית ספר תורני. יותר מזה, על זה ראוי לפצל בתי ספר. עם זאת, כדי להוסיף תגבור תורני בהכרח צריך להפוך את בית הספר לחצי פרטי כי אין תקציב מוגדר לשעות תגבור. הפיכת בית הספר לחצי פרטי בהכרח יביא איתו את הבעיות והטענות שבתי הספר התורניים מתמודדים מולם, כדוגמת: סגירות בפני אוכלוסיות מסויימות, אלטיזם וכו'.

כאשר אני התחלתי לחשוב על בית ספר יסודי עבור בני, עשיתי חושבים, לקחתי בחשבון את שעות העבודה שלי ושל רעייתי, ואת העובדה שבני היה רגיל ליום לימודים ארוך בגן. מהר מאד הגעתי למסקנה שהדבר הכי חשוב לי זה שהבן שלי יהיה במסגרת חינוכית עד אחרי הצהריים. בעיני, הערך החינוכי שילד בגיל יסודי נמצא במסגרת מוגדרת ומסודרת עד השעה בה הוא יוצא משטח בית הספר (בשעה 15:30 או 16:00), הוא הרבה יותר חשוב מכל ערך אחר: הנהלה תורנית יותר או תורנית פחות, מורה תורנית יותר או תורנית פחות, לימוד של עוד פרק או פחות פרק. מה יעשו הילדים באותה מסגרת מסודרת, היה פחות חשוב לי, העיקר שבני יהיה במסגרת מסודרת וחינוכית.
תיאורטית אם היה בית ספר דתי עם יום לימודים ארוך שבו יש תגבור במקצוע חשבון, פיסיקה או מחשבים מול בית ספר עם יום לימודים קצר שבו יש תגבור תורני, הייתי מעדיף לשלוח לבית הספר בו יש יום לימודים ארוך. זאת, משום הערך החינוכי שהבן שלי לא ירגיש שלהיות עוד כמה שעות בבית הספר זה עונש. בפועל בית הספר התורני הציע יום לימודים ארוך (יחד עם הפרדת כיתות, מורים תורניים ועוד), בניגוד לבתי הספר הממ"ד האזוריים בהם יום הלימוד הוא קצר.
בבית הספר הממ"ד האזורי הציעו להורים המעוניינים בכך לרשום את ילדיהם לחוגים (תורניים ואחרים) לשעות הצהריים. מיותר לציין שיש הבדל עצום בין חוגים המועברים ע"י גורם חיצוני לבית הספר לבין פעילות שבית הספר מרכז, כמו גם בין מדריך לא מקצועי לבין מורה מקצועי/ת. בנוסף, ממה ששמעתי (ויכול להיות שמאז זה השתנה), חוגים אלו קיימים רק עבור ילדים בכיתות א' עד ג'. ילד בכיתה ד' כבר אמור לחזור לביתו בכוחות עצמו עם מפתח והוא יכול להיות לבד בבית עד שהוריו יחזרו מהעבודה. כך הילד לומד עקרון חינוכי חשוב, שהוא עשוי לפגוש בו גם בקרב הוריו וחבריהם, שככל שמתבגרים צריך ללמוד פחות.
מעולם לא הבנתי כיצד הורים מוכנים לסבול מציאות עקומה כזו. בטח ובטח כשמדובר בהורים המשקיעים תמיד ברכישת הדברים הכי טובים והכי יקרים עבור ילדיהם. לא ערכתי בדיקה מקפת, אך עד כמה שידוע לי בסופו של יום אני גם משלם פחות על יום לימודים ארוך בבית הספר התורני מאשר מה שהורה משלם על חוגים תורניים בצהרון של בית הספר הממ"ד.

מבחינת יום הלימודים הארוך אכן מצאתי בבית הספר התורני את ששאפתי אליו. עם זאת, לי ברור שזהו לא פתרון לכלל המערכת. ברגע שבית ספר משדר להורים (ובייחוד לאמהות, כמובן) שהם נדרשים להתלבש בצורה מסויימת, פירושו של דבר שהם משדרים שהם לא מעוניינים בילדים של הורים המתלבשים אחרת. כל עוד עושים זאת, לא ניתן לטעון מנגד שאנחנו פתוחים לקבל את הציבור המסורתי והדתי הרחב. אם צוות בית הספר יתחיל לשדר במקום זאת, שהוא בעד הפצת תגבור תורני מקסימלי לילדים יחד עם הקפדה רצינית בקיום מצוות, אני חושב שבית הספר יצליח למשוך גם ציבורים לא תורניים אך איכותיים (דתיים ומסורתיים) המעוניינים שילדיהם ילמדו כמה שיותר, אך הם אינם מוכנים להיות תורניים עפ"י ההגדרות המקובלות. כלומר, בית הספר צריך לדאוג לחינוך הילדים ולא להגדרת האוכלוסייה ממנה יבואו הילדים שיתחנכו. זה יותר קשה, אך כל עוד לא יעשו זאת זה יהיה רק בבחינת בריחה מהבעיה (ואני את נפשי הצלתי) במקום הצבת פתרון למערכת החולה.