השימוש בשעון שבת המופעל מערב שבת

הנימוקי יוסף על בבא-קמא כא ע"א (י ע"א בדפי הרי"ף) שואל, בעניין מה שהגמרא אמרה לעניין חיוב תשלומי נזק ש"אשו משום חציו":
ואי קשיא לך אם כן היכי שרינן (=איך אנו מתירים) עם חשיכה להדליק את הנרות והדלקתה הולכת ונגמרת בשבת?... ולפי זה הרי הוא כאילו הבעירה הוא בעצמו בשבת? וכל שכן הוא דאילו הכא לא נתכוון להבעיר גדיש של חבירו כלל והכא עיקר כוונתו היא שתדלק ותלך בשבת?

הג"ר משה פיינשטיין (שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ד סימן ס) כלל לא הבין את שאלת הנימוקי יוסף:
עצם סברת הנ"י לא מובן כל כך דאף אם נימא כהקושיא דנחשב מעשיו אח"כ בעת שנשרף גדישו של חבירו לא שייך זה לחיובי שבת, דלענין נזיקין הוא חייב מדין כחו כגופו דהא מפורש בגמ' דכשהכלב עשה האש הוא בדין צרורות דחייב רק ח"נ =חצי נזק=, שלכן באדם שליכא חדושא דצרורות להקל מגופו חייב נ"ש =נזק שלם= וכשהרג אדם חייב מיתה כדאיתא בדף כ"ב לר' יוחנן משום דגם על כח חייב, אבל לענין חיוב שבת לא מצינו שיהיה חייב על הכח כשבא ממעשה גופו שעשה קודם השבת, אף אם דין חציו הוא על זמן שנעשה בשבת וצ"ע דברי הנ"י
במילים אחרות, אין מקום להשוות בין חיוב נזיקין לחיוב שבת - בנזיקין השאלה היא על מי האחריות ובשבת השאלה היא מה האדם עשה.

הנימוקי-יוסף מתרץ את שאלתו כך:
חיובו משום חציו כזורק החץ שבשעה שיצא החץ מתחת ידו באותה שעה נעשה הכל ולא חשבינן ליה מעשה דמכאן ולהבא... וכן הדין לעניין שבת דכי אתחיל מערב שבת אתחיל, וכמאן דאגמריה בידיים בההוא עידנא דלית ביה איסור חשיב.
כלומר, היוצא מדברי הנימוקי-יוסף הוא שכל עוד המלאכה נעשתה בערב שבת, גם אם בפועל זה נמשך לתוך שבת, זה נחשב כאילו היא נעשתה לגמרי בערב שבת.

היוצא מכאן, לכאורה, שאין שום בעיה להפעיל מכשירים חשמליים שונים בעזרת שעון שבת המופעל מערב שבת.

עם זאת, הג"ר משה פיינשטיין (שם) סבר שיש מקום לאסור זאת חלקית מדין "זילותא דשבת":
הנה בדבר שע"י חשמל (ענין העלעקטרי) אפשר ע"י מורה שעות הנעשה לכך שיעמידנו בע"ש =בערב שבת= באופן שיתחיל לבשל למחר ביום השבת כשעה לפני זמן האכילה, הנה לענ"ד פשוט שאסור להתיר זה דהרי ע"י מורה שעות כזה יכולים לעשות כל המלאכות בשבת ובכל בתי החרושת (פעקטעריס) ואין לך זלזול גדול לשבת מזה, וברור שאם היה זה בזמן התנאים והאמוראים היו אוסרין זה, כמו שאסרו אמירה לעכו"ם מטעם זה, וגם אולי הוא ממילא בכלל איסור זה דאסרו אמירה לעכו"ם, דאסרו כל מלאכה הנעשית בשביל ישראל מצד אמירת הישראל וכ"ש מצד מעשה הישראל.
ר' משה מסייג את דבריו ומתיר בכל זאת שימוש בשעון שבת לצורך תאורה (וזכור לי ששמעתי ממקור נאמן שאף חימום/קירור בכלל זה):
אבל עכ"פ מה שכבר נהגו להעמיד ע"י מורה שעות לכבות הנרות דעלעקטרי שהודלקו וגם שיחזרו להדלק אח"כ בסוף היום, אין לאסור מאחר דלכבוי הנרות של המנורות הגדולות שנקראו בלע"ז לאמפן שהיו דאש ממש נהגו בכל המקומות לכבותם ע"י עכו"ם והיו גם מקומות שהיו נוהגין לחזור ולהדליקם

הג"ר עובדיה יוסף מתייחס לדברים אלו של האגרות-משה בתשובה ביביע אומר י' סי' לו:
ואין לומר שאילו היה דבר זה בימי חז"ל היו גוזרים עליו ואוסרים אותו, שמכל מקום הואיל והחכמים הראשונים שהיה להם סמכות והכח לאסור את המותר משום גזרה, אינם מצויים עתה בזמנינו, אנו אין בכוחינו לאסור את המותר משום גזרה... ולפע"ד אמינא ולא מסתפינא שהוא היתר גמור, וליכא למיחש למידי.