מדרש לפרשת דברים

א"ר יצחק בשעה שעשו ישראל את העגל ביקש הקב"ה לכלות שונאיהן של ישראל א"ל משה רבש"ע העגל הזה טוב הוא לסייע לך א"ל הקב"ה מה מסייע לי א"ל משה אם אתה מוריד גשמים הוא מפריח טללים אתה מוציא את הרוחות והוא את הברקים. א"ל הקב"ה אף אתה טועה בעגל אמר לפניו רבש"ע אלא למה ה' יחרה אפך בעמך ולישראל הוא אומר אתם חטאתם חטאה גדולה. א"ר יהודה ב"ר סימון משל למה"ד למלך שכעס על אשתו. טרפה והוציאה מביתו שמעו בו השושבינין הלכו אצל המלך ואמרו לו הא מרי כך אדם עושה לאשתו מה עשתה לך והלכו אצלה ואמרו לה עד אימת את מכעסת אותו. קדמותיך הוא תניינותיך הוא. אף משה כשהלך אצל הקב"ה א"ל למה ה' יחרה אפך בעמך לא בניך הם וכשהלך אצל ישראל אמר להן עד אימת אתם מכעיסים אותו קדמותכון הוא תניינותכון הוא וכן הוא אומר במדבר בערבה מול סוף :
מפאת מחסור בזמן, אני כותב מעט בקיצור, ללא ספק ראוי להאריך יותר בביאור מדרש זה.

למה בדיוק מתכוין משה במשפט "העגל הזה טוב הוא לסייע לך"? איזה טוב יכול לצאת מעבודה זרה?

במשל מקבילים למשפט זה של משה את המשפט "כך אדם עושה לאשתו? מה עשתה לך?" ושוב בנמשל מקבילים את אותו המשפט כך "לא בניך הם?!". נראה לומר שמשה מתכוין ללכת בשני כיוונים באותו הזמן: מצד אחד הוא טוען שבכל דבר ניתן למצוא טוב - אפילו בחטאים ואפילו בחטאים כבדים, מצד שני משה טוען שאדם קרוב כמו אשה/בן לא יכולים לעשות כל כך רע, כי סך הכל הם קרובים למלך/להקב"ה והם מבקשים טובתו. שני הטיעונים משלימים זה את זה - כיוון שהחוטא הוא קרוב אצל המלך, זה מאפשר למלך להתבונן גם בצדדים החיוביים של החטא. גם אם הצדדים החיוביים של החטא זה הלמידה מהטעויות וכד' ולא טוב עצמי.

ומה הקשר לכל זה ולפרשתנו? המדרש ממשיך ומתאר שהשושבין-משה לא עוצר אצל המלך-הקב"ה אלא הוא הולך גם לאשה-לבנ"י ונותן להם מוסר על מעשיהם הרעים. מעשה זה מלמדנו דבר חשוב - גם אם המלך מוכן להתבונן בטוב שיצא מהטעויות ומהחטאים שעושים כלפיו וגם אם הוא מוקיר את מערכת היחסים שלו עם החוטא, אין זה מתיר לחוטא להקל ראש בחטאיו. רק כשהדברים מגיעים יחד ומשלימים זה את זה יכול לצאת דבר חיובי - מצד אחד האשה תכיר בחטאה ותעשה תשובה ומצד שני המלך יוקיר את מערכת היחסים שלו עם האשה ויהיה מוכן להסתכל בדברים החיוביים שייצאו מהטעויות, רק אז יכולים לצמוח שיפורים כתוצאה מהחטאים.