מדרש לפרשת בלק

מדרש ידוע יחסית מופיע בתחילת מדרש רבה לפרשה שלנו:
כל גדולה שנטלו ישראל את מוצא שנטלו האומות. כיוצא בה העמיד משה לישראל ובלעם לעובדי כוכבים. ראה מה בין נביאי ישראל לנביאי עובדי כוכבים: נביאי ישראל מזהירין את ישראל מן העבירות שנא' (יחזקאל ג) "ואתה בן אדם צופה נתתיך וגו'" ונביא שעמד מן הגוים העמיד פרצה לאבד את הבריות מן העולם. ולא עוד אלא שכל הנביאים היו במדת רחמים על ישראל ועל עובדי כוכבים שכן ירמיה אומר (ירמיה מח) "לבי למואב כחלילים יהמה" וכן יחקאל (יחזקאל כז) "בן אדם שא על צור קינה" וזה אכזרי עמד לעקור אומה שלימה חנם על לא דבר. לכך נכתבה פרשת בלעם להודיע למה סלק הקב"ה רוח הקדש מעובדי כוכבים שזה עמד מהם וראה מה עשה:

המדרש מתאר כיצד הקב"ה דאג שאומות העולם לא יוכלו לבוא אליו בטרוניא ע"י שנתן להם את אותם הפריבילגיות שהוא העניק לעם ישראל. כמו שהוא נתן לעם ישראל נביא כמשה, הוא נתן לאומות העולם נביא כבלעם. אך שלא כמו הנביאים שעמדו לישראל שהיו במדת הרחמים, בלעם היה במידת האכזריות. לכן הקב"ה לא המשיך לתת נבואה לאומות.

מדרש זה מאיר באור חדש על כל מהות הנבואה. בהבנה הפשטנית ביותר שילדים קטנים לומדים, הנביא הוא צינור דרכו עובר דבר ה' ותו לא. אם זו היתה ההבנה הנכונה, אין למדרש הזה שום פשר. הרי אם הנביאים ניבאו את מה שהקב"ה אמר להם, איזה משמעות יש בהשוואה בין נביאי ישראל לנביא אומות העולם?

המדרש הזה מלמד אותנו שהנביא מקבל את נבואתו על פי המצב בו הוא עצמו נמצא. זה גם המשמעות לכך שהנביא לפעמים מתאר במעשיו את מה שעובר על עם ישראל. הקב"ה נותן נבואה לעם, והנביא הוא נציגם של העם. בודאי שהנביא הוא גם מורם מעם, אך בד בבד הוא יכול לשקף רק את העם שעבורו הוא מתנבא. זה משמעות דברי המדרש. הקב"ה נתן נביא לאומות העולם והנביא הזה ייצג נאמנה את עמו בזה שהוא התבטא במידת האכזריות.

כדרך אגב, ניתן להבין מזה גם דברי חז"ל בפרקי אבות המנגידים בין בלעם לאברהם אבינו. אברהם אבינו הוא מי שעמד מהעבר השני לכל אומות העולם. לכן ראוי שמייצגם של האומות, בלעם, יעמוד מול מי שהפריד עצמו מהאומות, אברהם.