ביקורת ספרים: "נחמה", חיותה דויטש

באיחור אופנתי קראתי לאחרונה את הספר הביוגרפי אודות חייה של נחמה ליבוביץ' ע"ה שכתבה חיותה דויטש. בסך הכל נהנתי מהקריאה. הספר כתוב בצורה מעניינת ולא משמימה, הוא מטובל באמרות העוקצניות מבית ליבוביץ' (בעיקר של נחמה, כמובן, אך גם כמה של אחיה ואביה) ובכלל הוא פוסע במקומות מעניינים ומרתקים: ברלין בפריחתה, ירושלים של פעם, וכמובן לאורך שבילי התנ"ך.
המחברת ראיינה עשרות רבות של אנשים ונשים שהכירו את נחמה ליבוביץ' או את משפחתה ושאבה מהם סיפורים, אמרות וידיעות. את חומר הגלם הזה עיצבה המחברת לספר שהקריאה בו זורמת ומהנה. המחברת איננה פוסחת על פני הנקודות ה"מוזרות" שהיו בנחמה, תוך כדי שהיא דנה בין היתר גם בנשיותה של נחמה, בנישואיה יוצאים הדופן ובעוד כהאי גוונא.

הדבר שהכי הפריע לי בספר היה שחלקים מהספר כנראה לא עברו הגהה, או שעברו הגהה אצל אדם שאיננו יודע צורת אות. הטעויות בחלקים אלו הן פשוט מביכות. הנה מקבץ של חלק מהטעויות:
- נחמה מגיעה לפסוק: "אומרה לאל סלעי, למה שכחתני. למה קודר אֹהלך בלחץ אויב..." – החולם על האל"ף מופיע כך בספר. (עמ' 214)
- אשר לנביאים יש לומר אנו שומעים לדברי הנביאים על משקל "לשמוע כל שופר". (עמ' 215)
- במספר מקומות בספר מופיעים פסוקים עם טעויות בציטוט. כמו "וירא ה' אליו" – במקום "וירא אליו ה'", המופיע לקראת סוף הספר, "ויעלו עד חברון" (הערה 8, עמ' 451) – במקום "ויבא עד חברון".
- בשתי הערות שוליים (שמופיעים, אגב, בסוף הספר) על פרק יג, הערות 1 ו-17, מופיע הכיתוב הבא: ראו בפרק יג בספר זה.
- הטעות שעולה על כולנה היא כנראה הקטע הבא (עמ' 263) המתאר את קשרי הידידות בין נחמה לבין פרופ' חיים סולובייצ'יק:
ישעיהו ידע היטב מי הוא הבא לבקרו ומהו ייחוסו המשפחתי – נכד ונין לשושלת בריסק, מראשי ומייסדי ישיבת וולוז'ין. אחרי ר' חיים עמד בראש הישיבה בנו ר' יצחק, ואחריו חתנו ר' נפתלי צבי יהודה ברלין המכונה הנצי"ב. כעשר שנים היה ר' דב בער סולוביצ'יק (אביו של חיים) סגנו של הנצי"ב, וגם הוא לימד שיעורים בישיבה.
הבנתם? [למי שלא בקיא בשושלת: ר' חיים ור' יצחק האמורים כאן הם ר' חיים ור' יצחק מוולוז'ין – מייסד הישיבה ובנו וממשיך דרכו. ר' דב בער סולוביצ'יק האמור הוא הראשון לשושלת בריסק-סולובייצ'יק, ובנו ר' חיים הוא הסבא-רבא של פרופ' חיים סולובייצ'יק].
אחרי שקוראים את הספר, ניתן רק לדמיין איך הייתה נחמה מגיבה על חלק מהטעויות הללו...

[במאמר מוסגר אני חייב לציין שבעת שהספר יצא לאור לפני כחצי שנה קראתי מספר ביקורות על הספר, אך לא זכור לי שמישהו מהם הזכיר את הטעויות הרבות והמביכות הקיימות בספר. האם זה אומר שלא ניתן לסמוך יותר על ביקורות ספרים המופיעים בכלי התקשורת? שאלה למחשבה.]

על אף כל הטעויות הללו, ניתן בהחלט לומר שהספר מכסה כמעט כל אספקט שקשור לנחמה ולשיטתה בלימוד ובהוראת תנ"ך, וזה נעשה באופן שנעים לקרוא.

אני עוד מתכוין לחזור לצטט מתוך הספר הזה בעתיד, ולעת עתה אסיים בציטוט הראוי לנושא הספר, מתוך דברי הרבי מפיאסצנה על פרשת חקת ("אש קודש", תש"ב):
שהאיש הישראלי צריך לדעת שגם בשעה שהוא מתעורר באיתערותא דלתתא גם כן הוא ית' נותן בו דעת ורצון ממעלה כדי שיתעורר מלמטה... נמצא לפי זה שאשה הנעשה צדקת ולומדת תורה ומקיימת המצוות, זאת היא מעשה שלה, כיון שאינה מצווה ועושה ואם כן לא עוררו אותה כל כך ממרום לזה.

נחמה – סיפור חייה של נחמה ליבוביץ', מאת: חיותה דויטש, הוצאת: ידיעות ספרים