בעיתון בשבע האחרון התקיים ראיון (קישור) עם הרב שלמה דיכובסקי, שפרש לאחרונה משנים רבות בהם כיהן כדיין בבתי הדין. דבריו של הרב דיכובסקי תמיד מאירים ומעניינים, וגם בראיון זה הוא לא מכזיב. בסוף הראיון הוא נשאל על יום העצמאות:
אנחנו עומדים בפתחו של יום העצמאות. מה מנהג הרב ביום זה?
"יום העצמאות בתל אביב זה יום שאומרים בו הלל, יום שיש בו תפילה חגיגית. אני פה רב של בית הכנסת בת"א, אז כך אני נוהג פה. בירושלים, יש מקומות שמתנהגים אחרת, תלוי איפה. אני נוהג כפי שמתנהגים בבית הכנסת, לפי מנהג המקום. כמובן, שאקפיד ללכת לבית כנסת מתאים".
מה היחס ההשקפתי של הרב ליום הזה?
"האם אני רואה במדינה ערך חיובי? כן, בוודאי שכן. הלוואי שהמדינה תדע למלא את תפקידה, ובאמת הערך היהודי שלה יהיה ערך אמיתי ולא ערך חולף. זה תלוי עד כמה המנהיגים ישכילו להוליך את המדינה בדרך כזאת שהמדינה תהיה יהודית. אנחנו מצפים".
מה הרב חושב על הגדרת המדינה כ'ראשית צמיחת גאולתנו'?
"איך אומר הרמב"ם בסוף הלכות מלכים? 'כל אלו הדברים לא יידע אדם איך יהיו עד שיהיו'. בכדי לדעת אם זו ראשית צמיחת גאולתנו צריך לראות את הגאולה כשתהיה, ואז נדע איך זה התחיל. אז איך אני יודע אם זה ראשית צמיחת גאולתנו? בע"ה, כשיגיע משיח - מוצאי שביעית כבר עברנו, פסח עברנו, ברכת החמה עם כל הרמזים מסביב גם זה עברנו - אם כל הרמזים יועילו ותהיה הגאולה, אז נוכל לעשות חיבור ולומר: זה התחיל פה".
זה קצת מאכזב שהאדם שקורא לדיינים לקחת אחריות בפסיקותיהם, פותר את התייחסותו ליום העצמאות ב"מנהג המקום". מאידך, יש בזה משהו מאד אמיתי - שהמנהגים צומחים מלמטה מהעם והרבנים מקבלים את זה כמחייב. בכל מקרה, מצאתי בדבריו עניין ונקודות למחשבה.
שם השולח: למאי נ"מ? (האתר שלי) תאריך: 24/08/09, 17:39:07
השבמחק(http://ravtzair.blogspot.com/2009/04/blog-post_541.html)
הרב דיכובסקי שליט"א לא אמר שאין לו דעה או שאיננו לוקח אחריות, אלא כך אמר:
"אני נוהג כפי שמתנהגים בבית הכנסת, לפי מנהג המקום. כמובן, שאקפיד ללכת לבית כנסת מתאים".
כלומר: מחד אינני עושה פרובוקציות, אך אני בוחר את המקום המתאים לפי הקפת עולמי.