"ועל כל פשעים תכסה אהבה" - תפלה שנתפלל משה עליו. ומה נתפלל משה עליו? רבי מנא דישאב ור' יהושע דסיכנין בשם ר' לוי: מתחלת הספר ועד כאן כתיב (ויקרא א) וערכו בני אהרן (שם) וזרקו בני אהרן (שם) ונתנו בני אהרן, אמר משה לפני הקב"ה: הבור שנואה ומימיה חביבין?! חלקת כבוד לעצים בשביל בניהן, דתנינן תמן: כל העצים כשרים למערכה חוץ משל זית ושל גפן, ולאהרן אין אתה חולק לו כבוד בשביל בניו? אמר לו הקדוש ברוך הוא: חייך שבשבילך אני מקרבו ולא עוד אלא שאני עושה אותו עיקר ובניו טפלים (שם ו) צו את אהרן ואת בניו לאמר:
המדרש מספר שמשה התפלל על אחיו, אהרן. מתחילת ספר ויקרא כל הפעולות מתייחסות לבניו "בני אהרן" ומשה תבע את כבודו של אהרון שיקבל מקום של כבוד לפחות כמו של בניו. מבין השורות (על כל פשעים...) אנו מבינים שהסיבה להתעלמות מאהרון זה חלקו בחטא העגל. המדרש מסתיים בזה שהקב"ה נענה לתפילתו של משה ומקדם את מעמדו של אהרון להיות לפני בניו.
אך מה התחדש דווקא בפרשת צו? מדוע כל העניין הזה לא התרחש בתחילת ספר ויקרא? מדוע עד כה היו אלו "בני אהרון" שהוזכרו כל הזמן?
ההבדל בין פרשת ויקרא לפרשת צו הוא ברור. נוכל להמשיל זאת לחוברת עבודה לתלמיד (ויקרא) המגיע עם חוברת הדרכה למורה (צו). פרשת ויקרא נועדה לצוות על בני ישראל להביא את קרבנותיהם השונים למשכן וללמד את העם את תהליך הבאת הקרבן. פרשת צו, לעומת זאת, נועדה להדריך את הכהנים מה לעשות עם הקרבן ברגע שהוא מגיע לידיהם.
בפשוטו של מקרא היינו בודאי מסבירים שהסיבה שאהרן איננו מוזכר עד כה זה בגלל שכאשר מדברים אל העם יש להבהיר שכל כהן שיטפל בהם בזמן ביאתם אל המשכן הוא מספק. איננו יכולים לתאר לכל אדם מעם ישראל שכשהוא יבוא למשכן הוא יטופל בידיו האמונות של אהרן הכהן הגדול. לעומת זאת, כאשר מדריכים את הכהנים כיצד להתנהג ברור שההוראה היא בראש ובראשונה למנהל האחראי מנהלית על ביצוע העבודה, גם אם את רוב העבודה בפועל מבצעים העובדים הזוטרים.
אך המדרש אומר לנו שהיה סיבה נוספת. אהרון הורחק לא רק בגלל עמדת המנהל שהוא מחזיק, אלא בגלל מעשיו בחטא העגל. אך כעת כשמשה מבקש עליו הדברים משתנים.
משה טוען כי ברגע שמגיעים לפרשת המנהלים אי אפשר להתעלם מהמנכ"ל אהרון, כפי שנעשה עד עכשיו. הרי כפי שיש לאהרון אחריות על מה שנעשה בעגל יש לו אחריות על מה שעושים בניו. ואם בניו עובדים כהלכה בודאי שגם לו מגיע הקרדיט על הדבר. הקב"ה משיב לו: "חייך שבשבילך אני מקרבו". ניתן להבין זאת שהקב"ה מאשר את טענתו של משה. אפשר גם להבין שהקב"ה מוסיף על טענתו של משה – אמנם לאהרון מגיע להיות המנהל משום מעשי בניו, אך לא רק. בנוסף לזה יש להוסיף את עבודת הצוות שלו עם משה בהנהגת העם. אהרון נכשל כאשר משה לא היה נוכח והוא היה בהנהגה לבד. הקב"ה מצהיר שברור לו שכאשר משה ואהרון נמצאים יחד בהנהגה לא תצא תקלה מתחת ידם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח לקבל תגובות לדברים המתפרסמים בבלוג "רב צעיר".
נא להקפיד להגיב לגופם של דברים ולא לגופם של כותבים!
בבקשה לא להגיב כ"אנונימי" - בחרו בשם כלשהוא והגיבו איתו.