שביבים (פרשת ויקרא) / שאול שיף

ר' שאול שיף פרסם את רשימותיו בעיתון הצופה במשך עשרות שנים. לאחר שהעיתון שבק חיים הוא ממשיך לפרסם את רשימותיו בעלון שבועי המופץ בדואר האלקטרוני למעוניינים (ניתן לפנות למייל: schiffs at 013 dot net dot il). יובהר שהדברים המתפרסמים במדור זה משקפים את דעותיו של הכותב והינם על אחריותו, ואינם בהכרח משקפים את עמדותי.


קמחא דפסחא רמוז בתורה
בפרשת בא פרק י"ג פסוק ו' נאמר: "שבעת ימים תאכל מצת [ללא וו] וביום השביעי חג ל-ה'". ומיד בפסוק ז' שלאחריו כתוב: "מצות [עם וו] יאכל את שבעת הימים"... שואל הגאון מווילנא: מדוע נכפלה מצוות אכילת מצה שבעה ימים? ועוד: מדוע בפסוק ו' כתוב "תאכל" ואילו בפסוק ז' נאמר "יאכל" ? ושאלה נוספת: מדוע בפסוק הראשון כתוב "מצת" בלי וו ולעומת זאת בפסוק השני כתוב "מצות" עם וו?
ופירש הגר"א, שהפסוק הראשון הוא ציווי על אכילת מצה בפסח. הווה אומר: כל אחד לעצמו יאכל מצות שבעה ימים. מלבד זאת מחויב כל איש ישראל להשתדל שמצות "יאכל" [בצירי]. לאמור: יאכל על-ידי אחרים. שידאג שגם לעניים יהיו מצות. ומכאן: לגבי האדם שיש עליו חיוב אכילת מצה כתוב "מצת" חסר. שכן, לעצמו רשאי היהודי לדקדק ולמעט אכילתו עד כזית וכביצה. מה שאין כן, כאשר מדובר בנתינה לנצרכים, אין מי שרשאי לצמצם ולקמץ, ולכן כתוב "מצות" מלא. וכמו שנאמר: "ואכלו בשעריך ושבעו".

תיק מספר9451-35-1 –0002
הרב שלמה אבינר שליט"א בעוז רוחו ואומץ לבו, הוציא לאור עולם ספר שהוקדש כולו לאיש המסתורין, ניר בן-ארצי. בספר: "בין אור לחושך" הוא הסיר את המסווה מעל פניו של בן-ארצי, בעוד שועי עולם ורבנים מנשקים את גב כפות ידיו. הספר הזה מוכר לרבים, אך רק מעטים יודעים כי בן-ארצי תבע את הרב אבינר לדין-תורה בבית הדין הרבני האזורי בירושלים. בא כוח הנתבע היה הרב יגאל קמינצקי והרכב הדיינים היה מכובד ביותר: אב"ד: הרב ח.י. רבינוביץ ולצדו הדיינים הרב ציון אלגרבלי והרב יעקב אליעזרוב כולם שליט"א. בנדון כתוב: בוררות.
בפסק הדין נאמר: "בעקבות העלאת התביעות ההדדיות וטרם הגיע שלב ההוכחות על ההאשמות ההדדיות, בית הדין ישב על המדוכה בנושאי התביעה והועלתה הצעה על-ידי בית הדין שהצדדים מסכימים לה כדלהלן: ה' ניר בן-ארצי לא יכריז על עצמו שהוא משיח. לא יודיע הן ליחיד והן לרבים שיש לו ידיעות מן השמים בגילוי נסתרות. לא יקבע דיאגנוזות רפואיות ויתערב בתחומים הבלעדיים לרופאים ותפקידו יצטמצם במתן ברכות ותפילות בלבד.לא יחרוץ גורלות של אנשים בתחום הבין-זוגי במתן עצות לגירושין או להפרדה, ולעומת זאת יחזק שלום בית בין איש לאשתו, ובאם יש בעיה בתחום הבין-זוגי יפנה אותם לגורמי יעוץ מתאימים. יורה לנאמניו ולמתלווים אליו שלא יודיעו הן לרבים והן ליחיד שהתובע יש לו יד בגילוי נסתרות או ידיעה מהשמים או שהוא משיח ותפקידו מצטמצם אך ורק במתן תפילות לבורא עולם. יצויין כי אין לראות בהסכמת התובע לנ"ל הוכחה כלשהיא שאכן בתובע דבקות האשמות אלו." פסק הדין ניתן ביום ט"ז אדר א' תש"ס. למיטב הידיעה הרב אבינר לא עשה שימוש בפסק דין זה גם בימים שרדפו אותו רבנים על שהוא יוצא חוצץ נגד בן-ארצי. יצויין, כי הרב הראשון אליו פנה ניר בן-ארצי, שיודיע ברבים שהוא [בן-ארצי] משיח, היה הרב שמואל טל שליט"א ["תורת החיים"], והרב טל הצטרף מיד למגנים את האיש.

לפנות בוקר בשוק הדגים
בימים אלה יצא לאור הספר "תכתב לדור" פרי עטו של הסופר החסיד, הרב יצחק מאיר ליברמן הי"ו [המו"ל: גנזך קידוש השם/מכון לתיעוד, מחקר והנצחה/בני-ברק]. הספר מעלה פרקים מתוך מורשת הקהילה המפוארת ווארקא שבפולין, בראי זכרונות הנעורים של הרבנית הצדקת, מרת חוה שאשא ליברמן ע"ה. הרבנית היא אמו של המחבר ורעייתו של הרה"ג רבי שמחה בונים ליברמן שליט"א, שעמד בראש תוכניות לימוד מקצועות הקודש ב"ג'וז קולג'", לונדון. הרבנית הייתה שרידת קהילה זו ובספר גילויים על גבורת הרוח ומסירות הנפש שלה בתקופת השואה. והנה קטע מתוך הספר המאלף הזה על ההכנות של הרבנית ליברמן לקראת חג הפסח [ניחוח דומה לזה שעלה מביתה של סבתי הצדקת, שרה בריינדל פניגשטיין ע"ה לבית אדלר] : "טרחה לנסוע לפנות בוקר לשוק המרכזי של הדגים, לפני שידי הרבים ימשמשו בהם, והיא הרי לא ידעה אם ידיהם נקיות לפסח...אספקת החלב לבני הבית בפסח דרשה מאמץ מיוחד. ללכת לרפתות ולהשגיח על כל תהליך החליבה ולאחר מכן להביא את החלב שנחלב מערב פסח לכל שמונת ימי החג... תבונה ומיומנות רבה נדרשו לשמר את החלב לשמונת ימי החג." כל מה שהונח על שולחן החג והוכן לכבודו, ובכמויות לא מבוטלות, היה מעשה ידיה להתפאר, ללא המכשור המשוכלל העומד היום לרשותה של כל עקרת בית. הספר סוקר כמובן את "חצרות" האדמו"רים מאמשינוב וווארקא. שווה קריאה.

נשים בברכת החמה
נחלקו הדעות והמנהגים האם נשים מברכות ברכת החמה. לדעת המגן אברהם כשם שקידוש לבנה היא מצווה שהזמן גרמא ונשים פטורות, כך גם לגבי ברכת החמה. וייאמר, כי בנות אשכנז לא נהגו לברך. ונפסק: כל אחת תנהג כמנהג בית הוריה ורבותיה.
והנה מה שנכתב ב"קול ישראל" בניסן תרפ"ה על ברכת החמה:
"עם עלות השחר בי"ד ניסן ערב פסח, השכימו כל יהודי ירושלים החרדים להתפלל כותיקין והזדרזו לברכת החמה. מיד אחרי התפילה, רגעים אחדים אחרי הנץ החמה עלו כל המתפללים על הגגות והגזוזטראות והתאספו ברחובות הפנויים שבעיר, שמהם אפשר לראות את השמש כחתן יוצא מחופתו. ורבים טיפסו גם על הגבעות והטורים שמהם אפשר לקדם את השמש ביציאתה, ובהתלהבות גדולה ברכו את ברכת החמה ואמרו שירים ופזמונים. ברחבה שליד מאה שערים התאספו משוררים ומנגנים בכלי זמר, תופים וחלילים והנעימו זמירות ומנגינות לכבוד יוצר המאורות...השעה הייתה שעת חדוותא והנאספים ברכו אחד את השני בברכת כן יגיענו ה' לחיים ושלום לגמר מחזור גדול הבא, ששים ושמחים בבניין אריאל ואור החמה יהיה כאור וכו'"