מדרש לפרשת ויקרא

"ויקרא אל משה" - "ולאדם לא קרא"?! והלא כבר נאמר (בראשית ג) "ויקרא ה' אלהים אל האדם" אלא אין גנאי למלך לדבר עם אריסו. "וידבר ה' אליו" - ועם נח לא דבר?! והלא כבר נאמר (בראשית ח) "וידבר אלהים אל נח" אלא אין גנאי למלך לדבר עם נקדודו. "ויקרא אל משה" - ולאברהם לא קרא?! (שם כב) "ויקרא מלאך ה' אל אברהם" אלא אין גנאי למלך לדבר עם פונדקי שלו.

המדרש משווה את הדיבור אל משה לדיבור אל אדם הראשון, נח ואברהם. אמנם התורה משתמשת באותם הביטויים אצל משה ואצל אדם, נח ואברהם, אך המדרש מבחין ביניהם. אצל אברהם, נח ואדם הדיבור של הקב"ה הוא דיבור של מנהל לעובדים שלו. המדרש מניח שהדיבור עם משה נושא אופי שונה.

סביר להניח שההנחה העומדת בבסיס המדרש שיש משהו ייחודי בדיבור עם משה, מה שלא היה לפניו, נובעת מהפתיחה של חומש ויקרא - "ויקרא אל משה וידבר ה' אליו". אנו רגילים במקרא שהביטוי של קריאה הוא כהמשך של סיפור רציף (כפי שאנו מוצאים בסיפור העקידה "ויקרא... אל אברהם" המגיע באמצע/במרכז הסיפור), בדר"כ אנו פחות מוצאים פתיחה כזו בתחילת עניין. לכן, כנראה, ראו בזה חז"ל משהו מיוחד שיש לשים לב אליו.

יתרה מזאת, כאשר אנו עומדים בתחילתו של מאורע היסטורי - תחילת העבודה במשכן, היינו מצפים אולי לפתיחה מעין "ויהי ביום הראשון לימי המילואים". כאשר במקום זה יש לפנינו "ויקרא אל משה" הדבר בהחלט בולט לעין.

ההבדל בין הדיבור למשה לדיבור לאדם, נח ואברהם הוא שהדיבור לשלושה האחרונים הוא כדיבור של מנהל לעובדיו. לעומת זאת הדיבור עם משה הוא שונה. חז"ל לא אומרים לנו כאן במה הוא שונה, את זה ניתן רק לשער. איך שלא נגדיר את מהותו של הדיבור עם משה, נצטרך לשים לב לעיקרון החשוב שהשינוי בדיבור נובע כנראה מהקמת המשכן. כלומר, עתה שיש משכן, הקב"ה בוחר לקרוא למשה, כי הקריאה מעתה ואילך איננו כקריאה של תמול שלשום. אם את אופי הקריאה למשה נגדיר כבעל בית (הקב"ה) המזמין אליו אורח רצוי (משה) אז המשכן הוא זה המגדיר את הקב"ה כבעל הבית. [הגדרה זו, כאמור, אינה מחוייבת. אך כל הגדרה שניתן לאופי הדיבור עם משה יצטרך לשים את המשכן במרכזה.]

יש לכם פירוש נוסף במדרש? נשמח לשמוע.

לרפואת ליאורה תמר בת ליבה.
לזכותה של סבתי רוזה בת חנה במלאות לה צ"ה שנים, שהקב"ה יישלח לה נהורא מעליא ובריות גופא ותזכה לרוות נחת מצאצאיה וצאצאי צאצאיה.