פורים, תורה שבעל פה וקדושת הארץ

חזרתי לפני כמה דקות משיעור שמסר הג"ר צבי (הרשל) שכטר, השוהה כעת בארץ. השיעור נסב סביב עניינים הקשורים בפורים. הוא דיבר באריכות על "קיימו וקבלו" ועל קבלת התורה שבעל פה שנעשתה בפורים ולכן פורים נחשב כ"אתחלתא דגאולה" - חג שהביא את בניית בית המקדש השני ושיביא לבניית השלישי לעתיד לבוא ע"י כך שקיבלו מתוך רצון את התורה שבעל פה. גם את זה שבפורים יש עניין של חיוב סעודה, מה שלא מצינו בחנוכה ובאף חג אחר מהימים המוזכרים לימים טובים במגילת תענית, הסביר על דרך זה, שכשם שמצינו שבשבועות לכולי עלמא בעינן לכם, ויש להתענג בהנאות גשמיות לכבוד יום מתן תורה, כך גם בפורים יש להתענג בסעודה לכבוד קבלת תורה שבעל פה.
אני חייב לומר שתמיד היה לי בעיה עם כל התורות הקשורות ל"קיימו וקבלו" בפורים. מתוך המגילה וגם מדברי חז"ל העניין של "קיימו וקבלו" הוא כל כך שולי וכמעט זניח, שקשה לתפוס איך זה פתאום נהיה לדבר הכי מהותי של החג. חוץ מזה שאני עדיין לא מצליח להבין איך פורים, סיפור המגילה וכל מה שהחג מסמל חוץ מה"קיימו וקבלו" מתקשרים לקבלת תורה שבעל פה.

בין היתר, היה דבר נחמד מאד שהרב שכטר אמר בשם הרב סולובייצ'יק זצ"ל בעניין קדושת הארץ:
כתוב בנפש החיים של ר' חיים מוולוזין שכל קדושה יכולה לחול רק מהתורה, וככל שיש יותר "תורה" במשהו הוא יהיה יותר קדוש. לדוגמא תפילין קדושים בגלל שיש בהם פרשיות, תפילין של ראש קדושים יותר מתפילין של יד מפני שיש בו שי"ן יתירה (על הבית). תפילין קדושים ממזוזה, מכיוון שיש בהם שתי פרשיות שאין במזוזה וכך הלאה. בית המקדש קדוש מפני שהיה בו ארון עם לוחות הברית. גם בית המקדש השני קיבל את קדושתו מפני שבהר הבית היו קבורים הלוחות.
מהיכן שואב ארץ ישראל את קדושתו? אז הגמ' אומרת שקדושה ראשונה נעשתה ע"י כיבוש וקדושה שנייה ע"י חזקה, והדעה המקובלת היא שקדושה ראשונה בטלה כשנחרב בית ראשון ואילו קדושה שניה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבוא. מכיוון שכל קדושה צריכה לנבוע מהתורה, הקדושה הראשונה חלה באמצעות הכיבוש, אין הכוונה שהצבא החיל עליה קדושה, אלא כיוון שהכיבוש נעשה יחד עם הארון אז הקדושה חלה. בקדושה שניה הכיבוש חל מתוקף תורה שבעל פה. ולכן קדושה ראשונה בטלה, כי הקדושה היא של תורה שבכתב ותורה שבכתב זה חפץ שניתן ח"ו להעלים אותו. ואילו תורה שבעל פה זה לא חפץ, ולכן גם לא ניתן להחריב אותו.

[אגב, מומלץ לעיין בגאון הרוגוצ'ובי המסביר שקדושה ע"י חזקה זה רק חצי כיבוש, בניגוד לקדושה ע"י כיבוש שזה הדבר האמיתי. ולכן כיוון שחזקה זה רק דבר חלקי גם לא ניתן להסיר אותו. כדרכו, הוא מפנה למקומות אחרים בהם רואים את העקרון שדבר שאינו שלם לא ניתן להפריך.]