משהו קצר לרגל שבת שירה וט"ו בשבט
הלוח העברי מזמן לנו מדי שנה תופעה שפעמים איננו מייחדים לה את תשומת הלב הראויה. ניתן להכליל ולומר שכולנו מקבלים זאת כדבר פשוט שט"ו בשבט, ראש השנה לאילנות, חל בסמיכות לשבת פרשת בשלח, הלא היא שבת שירה. אך כמה פעמים עצרנו לחשוב מה הקשר בין שני האירועים הללו? מה הקשר בין שירת הים שהושרה ע"י משה ובני ישראל בראותם את מצרים טובעים בים לבין יום בשנה המשפיע בעיקר על קיום מצוות התלויות בארץ – ערלה, רבעי, תרו"מ ושביעית?
האמת היא שגם בשפה העברית אנו מוצאים תופעה דומה. הפועל זמר משמש בשתי משמעויות שלכאורה אין בינן קשר. מצד אחד פעולת הזימרה – השיר, ומאידך פעולת הזמירה – הורדת הענפים הישנים המאפשר לעץ להצמיח ענפים חדשים. יתרה מזאת, אנו מוצאים שיעקב אבינו מכנה את תבואת הארץ בשם "זמרת הארץ" (בראשית מג יא) – שוב הקשר בין עבודת הקרקע והצמחת הפירות לבין השירה.
כדי להבין את התופעה הזו ראוי שנשאל את עצמנו: מה המיוחד בשירה? מדוע נפש האדם מתרשמת יותר משירה מאשר דברים הכתובים בפשטות? האינטואיציה מורה לנו שיש בשירה משהו פנימי. כאילו שהמשורר הצליח להכניס לתוך המילים חלק מהנשמה שלו והחייה אותם. האדם הקורא את השיר ומתחבר לתוכנה, בעצם מתחבר ונכנס לתוככי נפשו של המשורר, כי חלק מהמשורר נמצא בשיר (באופן זה יש גם להבין מדוע התורה נקראת שירה, שהרי קוב"ה ואורייתא חד הם, ואכמ"ל).
באופן זה יש להתייחס לביטוי "זמרת הארץ". הארץ, ארץ ישראל, שרה ומכניסה מפנימיותה ונשמתה לתוך תוצרתה – פירות הארץ. גם הזמירה והזימרה מבטאים את אותה העניין. הזמירה, הורדת הענפים היבשים, מאפשרים לעץ ולארץ להמשיך לזמר ולגדר ענפים חדשים עליהם יצמחו פירות חדשים.
ט"ו בשבט, ראש השנה לאילנות וחילוף השנה החקלאית של פירות האילן, תמיד נופלת בלוח השנה בסמיכות לשבת שירה להזכיר לנו שהפירות שאנו כה מתענגים עליהם מכילים חלק מנשמתה של הארץ וע"י אכילה מפירות הארץ אנו מתחברים לארץ ישראל.
האמת היא שגם בשפה העברית אנו מוצאים תופעה דומה. הפועל זמר משמש בשתי משמעויות שלכאורה אין בינן קשר. מצד אחד פעולת הזימרה – השיר, ומאידך פעולת הזמירה – הורדת הענפים הישנים המאפשר לעץ להצמיח ענפים חדשים. יתרה מזאת, אנו מוצאים שיעקב אבינו מכנה את תבואת הארץ בשם "זמרת הארץ" (בראשית מג יא) – שוב הקשר בין עבודת הקרקע והצמחת הפירות לבין השירה.
כדי להבין את התופעה הזו ראוי שנשאל את עצמנו: מה המיוחד בשירה? מדוע נפש האדם מתרשמת יותר משירה מאשר דברים הכתובים בפשטות? האינטואיציה מורה לנו שיש בשירה משהו פנימי. כאילו שהמשורר הצליח להכניס לתוך המילים חלק מהנשמה שלו והחייה אותם. האדם הקורא את השיר ומתחבר לתוכנה, בעצם מתחבר ונכנס לתוככי נפשו של המשורר, כי חלק מהמשורר נמצא בשיר (באופן זה יש גם להבין מדוע התורה נקראת שירה, שהרי קוב"ה ואורייתא חד הם, ואכמ"ל).
באופן זה יש להתייחס לביטוי "זמרת הארץ". הארץ, ארץ ישראל, שרה ומכניסה מפנימיותה ונשמתה לתוך תוצרתה – פירות הארץ. גם הזמירה והזימרה מבטאים את אותה העניין. הזמירה, הורדת הענפים היבשים, מאפשרים לעץ ולארץ להמשיך לזמר ולגדר ענפים חדשים עליהם יצמחו פירות חדשים.
ט"ו בשבט, ראש השנה לאילנות וחילוף השנה החקלאית של פירות האילן, תמיד נופלת בלוח השנה בסמיכות לשבת שירה להזכיר לנו שהפירות שאנו כה מתענגים עליהם מכילים חלק מנשמתה של הארץ וע"י אכילה מפירות הארץ אנו מתחברים לארץ ישראל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח לקבל תגובות לדברים המתפרסמים בבלוג "רב צעיר".
נא להקפיד להגיב לגופם של דברים ולא לגופם של כותבים!
בבקשה לא להגיב כ"אנונימי" - בחרו בשם כלשהוא והגיבו איתו.