זמן הדלקת נרות חנוכה

הדברים הנכתבים בבלוג זה הינם להלכה ולא למעשה.

בעניין זמן הדלקת נרות חנוכה בדיעבד יש מחלוקת בין הרמב"ם לשלחן ערוך.
לדעת הרמב"ם (הלכות מגילה וחנוכה פרק ד ה"ה):
אין מדליקין נרות חנוכה קודם שתשקע החמה אלא עם שקיעתה לא מאחרין ולא מקדימין, שכח או הזיד ולא הדליק עם שקיעת החמה מדליק והולך עד שתכלה רגל מן השוק, וכמה הוא זמן זה כמו חצי שעה או יתר, עבר זמן זה אינו מדליק

גם השלחן ערוך פסק שלכתחילה עליו לעשות כך (אורח חיים סימן תרעב סע' ב):
שכח או הזיד ולא הדליק עם שקיעת החמה, מדליק והולך עד שתכלה רגל מן השוק, שהוא כמו חצי שעה שאז העם עוברים ושבים ואיכא פרסומי ניסא

אך על זה הוסיף המחבר בשו"ע עוד משפט:
ומיהו ה"מ [=הני מילי] לכתחלה, אבל אם עבר זה הזמן ולא הדליק, מדליק והולך כל הלילה; ואם עבר כל הלילה ולא הדליק, אין לו תשלומין.

כלומר, ההבדל בין מרן הבית יוסף לרמב"ם הוא מה קורה אם אדם לא הדליק לפני שעבר זמן שכלתה רגל מן השוק, שלדעת המחבר הוא יכול להדליק כל הלילה (ואם בני ביתו ערים הוא יכול גם לברך), ולדעת הרמב"ם הוא לא יכול להדליק. אבל אם עוד לא כלתה הרגל מן השוק לדעת שניהם יכול להדליק, ולדעת שניהם כלתה רגל מן השוק זה כחצי שעה מזמן הנקרא שקיעה (לא נכנס כאן למחלוקת העצומה בדבר פירוש המילה "שקיעה" בהלכות חנוכה).

הג"ר יוסף קאפח זצ"ל הפוסק עפ"י הרמב"ם פסק את דברי הרמב"ם הללו להלכה בסידור "שיח ירושלים" (נוסח בלדי, ח"א, תשנ"ט) עמ' רעא סע' ו-ז (אגב, מעניין שבסידור זה עמודים רע ורעה מופיעים כסדרם ולא: ער וערה):
זמן הדלקת נר חנוכה עם שקיעת החמה עד אחר צאת הכוכבים, אין מקדימין ואין מאחרין. אם עבר זמן זה ולא הדליק, אינו מדליק.

לפני מספר ימים שאל אותי יהודי תימני ההולך עפ"י פסיקותיו של הרב קאפח כיצד עליו לנהוג אם הוא יודע שבאחד מימי החנוכה הוא (יחד עם משפחתו) יחזור בערך בשעה שמונה בערב הביתה, האם עליו לבטל הדלקת נרות חנוכה באותו ערב?
קצת התפלאתי על השאלה אך עניתי לו כפי שהכרתי את הפסיקה המקובלת בשו"ע שאין שום בעיה שהוא ידליק כשהוא יחזור הביתה. כשהוא שמע את תשובתי הוא הבין שאני בכלל לא מבין את השאלה, והוא הראה לי את המשפט הזה בסידורו של הרב קאפח זצ"ל תוך שהוא אומר לי: "זה לא מה שמארי אומר".

אני בכלל לא מבין את דבריו של הרב קאפח. כאמור, המחלוקת בין הרמב"ם לשו"ע הוא בדין אדם שלא הדליק לפני זמן שכלתה הרגל מן השוק. אך מניין לנו לומר שקביעת הרמב"ם שזמן כלתה הרגל מן השוק הוא כמחצית השעה זה הוראה לדורות? בתקופת הרמב"ם הרגל היתה כלה מן השוק כמחצית השעה לאחר השקיעה, אך כיום עצם העובדה שהאדם הממוצע חוזר הביתה עם אשתו וילדיו לאחר יום שגרתי בזמן מאוחר יותר מוכיח שלא ניתן לומר שזמן זה נשאר כפי שהיה בימי הרמב"ם והשו"ע. בתקופות הראשונים אדם שהיה מתכנן מראש לחזור לביתו (ועוד יחד עם ילדיו) לאחר שכלתה הרגל מן השוק היה אדם שלא מן הישוב.

באחד מספרי הקיצורים (אינני זוכר איזה) ראיתי שאחד הפוסקים האחרונים הגדיר את תקופתנו במילים - "בדור זה שלילה כיום יאיר". ערב חג החנוכה נתפלל ש"תאיר כאור יום חשכך לילה".