סיכום שמיטה - חלק ג'

אוצר בית דין ממלכתי

החידוש שכל אחד מאזרחי המדינה היה אמור להרגיש בו בשמיטה זו, לעומת השמיטות הקודמות, היא הצמצום הגדול שנעשה בשימוש בהיתר המכירה. עפ"י המלצת יו"ר ועדת השמיטה שע"י הרה"ר הרב זאב ויטמן והחלטת מועצת הרבנות הראשית, לא נעשה היתר מכירה על רוב פירות הקיץ (ועד כמה שידוע לי, גם על חלק ניכר מפירות ההדר של החורף הקרוב). עפ"י התכנון של הרבנות הראשית, החקלאים ימעטו בעבודות מסויימות בעצים במהלך השמיטה, וכל השיווק יעשה ע"י אותם חברות המשווקות כל שנה אך השנה יהיו הם שליחי בית הדין.

מו"ר הרב יהושע בן-מאיר פרסם בתחילת השמיטה ספר בשם "היתר מכירה או אוצר בית דין" (חלקים מהספר ניתן לראות כאן), שבו הוא טוען בתוקף כנגד עשיית אוצר בית דין ללא היתר מכירה. לדבריו, ניתן להסתמך על אוצר בית דין רק כתוספת להיתר המכירה ולא במקומה. התנגדות נוספת לגישת הרב ויטמן הגיעה מכיוון קצת פחות צפוי - ממפעילי "אוצר הארץ". כך כתב הרב יואל פרידמן במאמר בגליון צהר (תגובתו של הרב ויטמן מופיעה בסופה של המאמר):
לדעתנו הצעתו תגרום שני נזקים חמורים:
1. הצפה של השוק בפירות שביעית ובדמי שביעית.
2. פגיעה אנושה ביחס הציבור לאוצר בית דין. אנשים יאמרו: אם כך נראה אוצר בית דין אל יהי חלקי עמו, שכן הוא הופך את השמיטה... למין בדיחה עלובה, ואין בינו ובין דאגה לחלוקת פירות שביעית לצרכן ולא כלום.

לאחר מעשה, אין ספק כי צדקו הרב בן-מאיר והרב פרידמן. רוב הצרכנים הדתיים (!) כלל לא יודעים שפירות הקיץ שהם צרכו היו פירות הקדושים בקדושת שביעית. לדעתי, אם יכול להיות מצב שיגיע לאדם פרי הקדוש בקדושת שביעית מבלי שהקונה, המוכר, ולפעמים אפילו הרב המשגיח, יודעים על כך זהו סימן לכשלון הקונספציה.

בשבועות האחרונים אני פוגש הרבה אנשים האומרים לי: אתה יודע שקניתי מיץ ענבים תירוש של כרמל מזרחי בסופר והוא מאוצר בית דין? אני עונה להם: אתם יודע שכל האפרסקים והשזיפים שקנית באותו סופר גם היו אוצר בית דין? לאחר מכן אני רואה בפרצופם את התדהמה. עד כמה שידוע לי, זו השמיטה הראשונה שמיץ ענבים מאוצר בית דין נמכר בסופרים הרגילים ולא בחלוקה מיוחדת, אני מתקשה להאמין שיהיה ניתן בעתיד להחזיר את הגלגל אחורה גם אם יהיה החלטה של הרבנות לא לחזור על המהלך שנעשה בשמיטה הזו ולהציף את השוק באוצר בית דין.

בסופו של דבר צריך לשאול, מה הרווחנו מהצעד הזה של ועדת השמיטה? סביר להניח שרוב החקלאים לא שינו מהרגלם בכל שאר השנים, השיווק לא היה שונה בשום צורה, הסחורה לא סומנה כקדושה בקדושת שביעית, והמחירים לא העידו על כך שלא סוחרים בפירות אלו - אז מה כן היה?? היה צמצום של היתר המכירה! זה הרווח הגדול. האם זה שווה את זה? אני אשאיר את השאלה הזו לקוראים.

כמעט באותו עניין. רכשתי לפני יומיים אתרוג מאוצר בית דין. האתרוג היה מסומן כ"מהודר א'" (מבין ארבעה דרגות מחירים, היה אחד מעליו ושניים מתחתיו). האתרוג עלה בדיוק אותו מחיר ששילמתי עליו לפני שנה. אמנם הוא לא היה יפה כמו זה של שנה שעברה, אך אני נוטה להאשים בזה את מזג האויר ופחות את השמיטה (והלוואי שאני טועה). האתרוגים בדרגת המחיר היותר גבוהה לא היו יותר יפים, לפחות לא משמעותית, אך פער המחיר היה יותר מחמישים שקלים! המוכר הציג בפני דף מבית הדין שתחתיו נעשה אוצר בית דין, המציג את המחירים שמותר לקחת עבור כל סוג. הפער בין האתרוג הכי יפה לאתרוג בדרגה השניה היה של 90 שקלים! אני חושב שברור לכל שמבחינת הצרכן אין שום הבדל בין אוצר בית דין לקנייה בכל שנה אחרת (חוץ מזה שהשנה היו יותר קופסאות סגורות שהמוכר טרח להסביר לי שבגלל השמיטה לא ניתן לבחור אתרוג כמו בכל שנה - ?!?!?!). האם יש הבדל בעבודת החקלאי? הלוואי, אבל אני מתקשה להאמין (הרי במקום ב"מחמירים" באוצר בית דין מקילים בהגדרת לאוקמי ועוד).
אז האם יש איזה שהוא עדיפות לעשיית אוצר בית דין על פני היתר מכירה לאתרוגים? אולי לקראת השמיטה הבאה מישהו ירים את הכפפה...