יום כיפור בקהילת מיתר

כמה מילים על ההערכות של הקהילה שלי, קהילת מיתר שבשכונת קייזר במודיעין, ליום הכיפורים והתוצאות. כפי שכתבתי כאן בעבר, אנחנו מתפללים בשבתות בתוך מבנה של גן ילדים. בשבת רגילה בגן יש כ85 כסאות (גברים ונשים) שכמעט תמיד כולם טפוסים. לקראת יום כיפור, פנינו מהגן הרגיל שלנו את כל הרהיטים של הגן, ומלאנו את הגן בכסאות. כמו כן, פתחנו מניין נוסף בגן הצמוד לגן הקבוע שלנו. סך הכל בשני הגנים היו כ270 כסאות לגברים ונשים. את המקומות בגן הקבוע מכרו מבעוד מועד כדי לקבל תמונת מצב של מספר האנשים שמתכננים להיות ביום כיפור. בגן הזה היו כ150 כסאות שכולם נמכרו מראש והיו עליהם מדבקות עם שמות. הגן השני (כ120 כסאות) יועד לכל מי שלא קנה כסא מראש. באופן כללי החלוקה נשמרה, ובגן אחד היו כל מי שקנה כסא ובגן השני היה מי שבחר לא לקנות כסא, או שסתם הזדמן לבוא. אך כמובן, שהיו גם בגן עם הכסאות המכורים אנשים שהוסיפו כסאות תוך כדי, או שנכנסו בעמידה וכד'.
במהלך היום בשני הגנים רוב גדול של הכסאות היו מלאים, בגן הקבוע היו מעל מאה איש במהלך כל היום ובגן השני כ80 איש במהלך היום. בתפילת כל נדרי כל הכסאות היו מלאים והרבה אנשים עמדו בכל מקום אפשרי. בתפילת נעילה, התפילה התחילה כשכל הכסאות היו מלאים בשני המניינים ואנשים רבים עמדו. ככל שהתקדמה תפילת נעילה, עוד ועוד אנשים (ונשים) הגיעו ואנשים רבים עמדו בחוץ ליד החלונות, בחצר ולפני הכניסה. ההשערה של ראשי הקהילה היא שהיו במקום באמצע תפילת נעילה מעל 400 (ואולי אפילו כ500) איש ואשה, כשמעל שלוש מאות היו בתוך המבנים של הגנים. [היו מספר אנשים שהחנו את האופניים שלהם בכניסה למתחם הגנים ונכנסו לנעילה.]
השנה בנוסף לשני המניינים הללו, ראשי הקהילה (לי לא מגיע קרדיט על המהלכים הללו, לפחות לא יותר ממי שנותן מוטיבציה - הרעיונות לא היו שלי, ובטח שהביצועים לא היו שלי) העלו רעיון להקים מניין ליום כיפור בלובי של גוש בניינים גבוהים (בנייני דמרי, למי שמכיר) הנמצא במרחק הליכה מהשכונה שלנו. על אף שלא היה לנו מושג מי יהיה חזן במניין הזה ממש עד לצהרי ערב יום הכיפורים, השקיעו מאמצים כדי להרים גם את הפרוייקט הזה. במניין הזה, היו ב"כל נדרי" כארבעים איש, במהלך היום היו כ20-30 ובנעילה היו כ80 איש.
אני דיברתי לפני "כל נדרי" ונעילה בשני המניינים שהתקיימו בגנים, ובחור מישיבת ההסדר "מאיר הראל" במודיעין התנדב לדבר במניין השלישי לפני נעילה.

מילה אחת על המוטיבציה של כל העסק הזה. ראשי קהילת מיתר רואים בארגון המניינים הללו אמצעי כלכלי על מנת לגייס כספים לבניית בית הכנסת שלנו. לאחר שקיבלנו את כל האישורים הבנייה אמורה להתחיל מיד אחרי סוכות ועד ראש השנה הבא אנחנו אמורים להיות במבנה קבע. מה יהיה עם כל המניינים הללו בשנה הבאה? היכן יתפללו כל האנשים הללו אז? אלו שאלות מצויינות שאני לא חושב שמישהו נתן עדיין את דעתו אלהם. אני כמובן רואה בזה אתגר רוחני, ולא רק כלכלי, בקיום המניינים הללו. אך אני ער לעובדה שמה שמריץ את האנשים להרים פרוייקט בסדר גודל כזה, הוא בראש ובראשונה הכסף. האם נצליח להריץ את זה גם כשנהיה קצת פחות לחוצים על הכסף? אני מאד מקווה שכן, אבל ימים יגידו.

עדכון: אחד מראשי הקהילה הודיע לי, שללא ספק, אם זה היה רק בשביל הכסף אז העבודה וההשקעה הרבה בפרוייקט הזה לא שווים, וברור שהמוטיבציה היא לא רק כלכלית. הוא גם הוסיף ואמר שיש לו כבר כמה רעיונות מה לעשות גם אחרי שבית הכנסת יהיה בנוי.