כנס הקיץ ה13 של צהר - רשמים

השתתפתי אתמול בכנס ה13 של רבני צוהר. הכנס התקיים הפעם במלון בירושלים, בניגוד לשנים הקודמות שהוא התקיים בישיבת שעלבים - דבר שתרם למכובדות של המעמד וכנראה גם לכך שהשנה מספר המשתתפים היה גדול בהרבה מאשר אשתקד. עם זאת, שמתי לב שמספר רבנים ותיקים שהשתתפו אשתקד לא השתתפו השנה, מטעמים שאינני יודע, וזה חבל מאד כי עצם הימצאותם והערותיהם במהלך הדיונים מוסיף הרבה.
הכנס היה בנושא: הורים וילדים. במושב הפתיחה הועלתה הצגה של תיאטרון אספקלריא בשם "סוף הדרך" על קשרי הורים וילדים והידרדרות נוער לסמים. לפני ההצגה דיבר הרב קני ברנדר שהוא רב קהילה מארה"ב, הוא דיבר בטוב טעם אך היה תורם לי יותר אם היה פאנל בהשתתפותו בנושא הקשור לרבנות קהילה כי יש לו הרבה מאד מה לתרום בנושא זה - לדוגמא לכך אני ממליץ להקשיב לשיעור הזה (באנגלית) על חלק מהרעיונות שהוא יישם בקהילה שלו.

בהמשך היום נכנסתי למושב שעסק בהידרדרות הרוחנית שישנה בקרב בוגרי ישיבות הסדר ובנות שירות לאומי לאחר היציאה מהמסגרת אל העולם האקדמי. הקריאה שעלתה ממושב זה היה שכיום זהו צו השעה להקים מסגרות שיהוו עוגן רוחני למי שיצא מעולם הישיבה/המכינה/האולפנה/המדרשה/השירות הלאומי. בנושא זה אתייחס בעז"ה בעתיד ברשימה נפרדת.

לאחר מכן נכנסתי למושב קצר בעניין האינטרנט. יונה פרסבורג ממצפה יריחו העביר הרצאה ומצגת בעניין הסכנות באינטרנט ובועז נכשטרן מאתר כיפה נתן סקירה על הרגלי גישה ועל השיטה החינוכית שיש לנקוט בה לדעתו לנוכח הסכנות הקיימות באינטרנט.

המושב הבא שנכנסתי אליו היה בנושא: "מחשבות - אאוט, רגשות - אין". במושב דיברו הרב דב זינגר (ראש ישיבת "מקור חיים"), הרב משה הגר (ראש מכינה קד"צ) והרב ישראל מלמד (יועץ חינוכי) והמנחה היה הרב גבריאל שנקולבסקי. המושב הזה פתח בפני צהר לתופעה שלא הכרתי. שמעתי בעבר על קצה המזלג על קיומה של תופעה כזו, אך הדוברים הציגו דוגמאות שפשוט השאירו אותי פעור פה. בהצגה מעט מקצינה ושטחית התופעה היא שכיום חלק גדול מבני הנוער איננו מעוניין או מסוגל לקיים דו-שיח ברמה רציונלית-שכלית, הכל נסוב סביב ההתחברות לעניין והאם "בא לי" או לא. הרב שנקולבסקי (שאם הבנתי נכון הוא ר"מ בישיבה תיכונית) תיאר כיצד לפני שנים לא מעטות כשכיתה של נערים היו יוצאים לסמינריון אז כל ימי הסמינריון היה מלווה בויכוחים והתנצחויות בין התלמידים למדריכים. כיום, הוא הסביר, ניתן לצאת לסמינריון ולאורך כל הסמינריון לא יהיה אפילו ויכוח אחד, ולאחר שהוא שאל את התלמידים מה דעתם הם ענו לו שהמדריך כנראה צודק אבל "אין חשק" לפעול מעשית בכיוון שהמדריך הציג. דוגמא אחרת שניתנה ע"י הרב ישראל מלמד היה של ר"מ המוכיח לתלמיד שהתנהגותו לא היתה טובה והתלמיד בכלל לא מתייחס לשום טיעון של הר"מ אלא רק מנסה להרגיע את הר"מ שדיבר באופן מאד נרגש.

במהלך המושב הוצגו גם לימוד זכות ונקודות חיוביות לתופעות הללו כמו גם גישות שונות כיצד לחנך בסביבה כזאת. הרב דב זינגר אמר שהוא לא פעם מסתכל על האופן שבו התלמידים "בעלי הרגשות" מתפללים והוא מנסה ללמוד מהם. בנוסף, הוא אמר, שצריך להיות ערני לכך שהאופן הפרונטלי שבו מלמדים כיום בכיתות הוא לא מתאים לתלמידים הללו ושיש לשנות את מתודות ההוראה בהתאם.

המושב הבא היה בנושא הורים (בעיקר אבות) שנמצאים בעבודה, שנדמה שגם בזה הדור שלנו עלה על קודמו. הרב דוד סתיו והגב' מלכה פיוטרקובסקי (מד' לינדנבאום) הסכימו שעל אחד מבני הזוג להיות בבית כשהילדים חוזרים מבית הספר. הרב סתיו אף אמר שזה אחד התפקידים של רב הקהילה לדרוש בקהילתו על כך שאנשים יחזרו יותר מוקדם הביתה, ושכך הוא נהג בשוהם במהלך תקופה ארוכה שבה הוא דיבר על הנושא הזה. מהמושב הזה יצאתי עם תחושה קלה של פספוס וחוסר רלוונטיות - אם הרב ידרוש וידבר על העניין הזה, האם זה ישפיע על אנשים? כמה מאנשי מודיעין יכולים להרשות לעצמם כלכלית שהאשה תעבוד רק חצי משרה?

בכל מקרה, לאחר המושב על ה"אבא בעבודה" החלטתי ליסוע הביתה ולשמוע בדברי חכמים ולבלות יותר זמן עם הילדים, כך שלא נשארתי למושב הסיכום של הכנס. באתר ynet יש סיכום של המושב האחרון - כאן.