הפעם הערה אחת קצרה החורזת מדרשים רבים על קורח ועדתו.
"ויקח קרח" - מה כתיב למעלה מן הענין: (במדבר טו) "ועשו להם ציצית" קפץ קרח ואמר למשה: טלית שכולה תכלת מהו שתהא פטורה מן הציצית? א"ל: חייבת בציצית. א"ל קרח: טלית שכולה תכלת אין פוטרת עצמה, ארבע חוטין פוטרות אותה?! בית מלא ספרים, מהו שיהא פטור מן המזוזה? אמר לו: חייב במזוזה. א"ל: כל התורה כולה רע"ה פרשיות אינה פוטרת את הבית, פרשה אחת שבמזוזה פוטרת את הבית?! אמר לו: דברים אלו לא נצטוית עליהן ומלבך אתה בודאן!
במדרש זה, כמו במדרשים נוספים בעניין קורח, נגלה לעין שקורח איננו מוכן לקבל שפעמים ש"חלק" עדיף מ"הכל". קורח מבין שאם צריך לשים תכלת על הבגד, אז ראוי יותר שכל הבגד יהיה תכלת. אם צריך לשים מזוזה בבית, ראוי יותר שכל הבית יהיה מלא בספרים.
על דרך זה: קורח מתלונן על מתנות הכהונה, שכן אם הכהן לוקח את הראשית יכול להיות שמחר, ואולי אף היום, הכהן יבוא וייקח את הכל - כי אם מגיע לו חלק אז גם מגיע לו הכל. וכן, אם חלק מהעם יכולים להיות מנהיגים אז גם כל העם יכולים להיות מנהיגים. וגם, אם משה איננו נותן לקורח את אחד מעמדות ההנהגה, אז מן הסתם הוא לא יהיה בעל שום חשיבות גם לא כחלק מהשבט הנבחר, שבט לוי.
נקודת האמת בדבריו של קורח הוא שבפוטנציה החלק באמת מעיד על הכלל - המזוזה בפתח באמת משפיעה על כל הבית. אך איננו מצווים להכיל את העניין על הכל אלא רק להראות את העקרון ע"י הכלתו על חלק.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח לקבל תגובות לדברים המתפרסמים בבלוג "רב צעיר".
נא להקפיד להגיב לגופם של דברים ולא לגופם של כותבים!
בבקשה לא להגיב כ"אנונימי" - בחרו בשם כלשהוא והגיבו איתו.