תיארוך פרשיות מדבר סיני - חלק ד'

הפעם נתחיל לסדר את תחילתו של ספר במדבר עפ"י הסדר הכרונולוגי. כידוע ספר במדבר איננו כתוב לפי סדר ההתרחשויות, וכאן כולי עלמא מודים שיש לומר "אין מוקדם ומאוחר בתורה". ספר במדבר פותח בא' באייר עם פקידת העם, לאחר מכן הוא חוזר לחנוכת המשכן, שכאמור היה בתחילת חודש ניסן, ולאחר מכן עובר לחג הפסח (אמצע ניסן) ופסח שני (אמצע אייר) וממשיך עם סיום "תקופת מדבר סיני" בכ' באייר.

כבר ראינו שלפי חז"ל וחלק מהראשונים ההולכים בעקבותיהם, א' בניסן היה יום השמיני למילואים. לחז"ל מימרא חשובה בנושא תיארוך הפרשיות שבספר ויקרא ובספר במדבר (גיטין דף ס עמוד א):
שמנה פרשיות נאמרו ביום שהוקם בו המשכן, אלו הן: פרשת כהנים, ופרשת לוים, ופרשת טמאים, ופרשת שילוח טמאים, ופרשת אחרי מות, ופרשת שתויי יין, ופרשת נרות, ופרשת פרה אדומה.
מתוך שמונת הפרשיות המוזכרות כאן, הפרשיות המופיעות בספר במדבר הם:
פרשת לוים, פרשת טמאים (לפי' רש"י זהו פרשת פסח ופסח שני), פרשת שילוח טמאים, פרשת נרות ופרשת פרה אדומה (הכתובה לאחר עזיבת מדבר סיני).

לפי זה יש לחלק את ספר במדבר באופן הבא:
פרקים א-ד העוסקים במניית העם ובמניית הלויים התקיימו החל מר"ח אייר.
פרקים ה-ט העוסקים בשילוח הטמאים, פרשת מעילה, סוטה, נזיר, ברכת כהנים, קרבנות הנשיאים, קידוש הלויים, והציווי על פסח התקיימו בתחילת חודש ניסן.

גם האבן עזרא מסכים עקרונית עם החלוקה הזאת, אלא שהוא מאחר את יום אמירת פרשיות חודש ניסן לח' בניסן. יוצא לפי זה, שפרקים ה'-ח' מתרחשים החל מיום ח' בניסן, אך תחילת פרק ט' (מצוות הפסח) חוזר לא' בניסן, דבר שהוא קצת מקשה את הפירוש הזה. דבר נוסף שמקשה מעט את הפירוש הוא שלפי הראב"ע יוצא שקרבנות הנשיאים הובאו בימי חג הפסח, בניגוד לפירושם של חז"ל שקרבנות הנשיאים הובאו מא' בניסן עד יב בניסן.

ישנן שתי פרשיות המהוות חיבור כרונולוגי בין פרשיות חודש ניסן לפרשת המסע המתרחשת בכ' באייר: בסוף פרק ט' פרשת פסח שני שמקפיצה את הקורא חודש קדימה מאמצע ניסן לאמצע אייר, ופרשת "וביום הקים את המשכן" (במדבר ט טו) המקשרת את הקמת המשכן עם המסעות.

הפרשה שלאחר מכן, פרשת החצוצרות היא הכנה למסע כ' באייר. ומסע כ' באייר ועזיבת מדבר סיני מתחילה בפרק י' פס' יא.

בחלק הבא נראה את ההשלכות של החלוקה הכרונולוגית הזאת.