מדרש לפרשת בחוקתי

על הפסוק בפרשתנו "וְזָכַרְתִּי אֶת־בְּרִיתִי יַעֲקֹוב וְאַף אֶת־בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת־בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר", כותב המדרש:
ולמה הוא מזכיר זכות אבות ומזכיר זכות הארץ עמהם? אמר ר"ל: משל למלך שהיה לו שלשה בנים ושפחה אחת משלו מגדלתן כל זמן שהיה המלך שואל שלום בניו היה אומר: שאלו לי בשלום המגדלת. כך כל זמן שהקדוש ברוך הוא מזכיר אבות מזכיר הארץ עמהם, הה"ד: "וזכרתי את בריתי יעקב וגו' והארץ אזכור": (ויקרא רבה לו)
המדרש בא להסביר מדוע נוספה בפסוק זה זכירה של ארץ ישראל והתורה לא עצרה אחרי זכירת זכות האבות. הסיבה היא שהארץ משולה למטפלת המגדלת את ילדי המלך ולכן כאשר המלך נזכר בילדיו ושואל בשלמם, הוא גם שואל בשלום המטפלת כבדרך אגב.
ההמשלה של ארץ ישראל למטפלת מאירה שתי בחינות שונות:
- אין קשר מהותי בין המלך למטפלת, הקשר נוצר דרך ההכרח למצוא מישהי שתטפל בילדיו. לכן גם הקשר נפסק כאשר המלך איננו מעוניין לשאול בשלומם של ילדיו והוא יתחדש שוב רק כאשר המלך שוב יתעניין בילדיו. כמובן, שכך צריך לומר גם בנמשל: שאין קשר מהותי בין הקב"ה לארץ ישראל, הקשר היחיד הם הילדים - האבות (או בניהם), לכן בזמן של גלות כאשר הקב"ה לא מעוניין לזכור את בנ"י הוא אף איננו נזכר בארץ ישראל.
- המטפלת היא המגדלת והמחנכת את הילדים הלכה למעשה. על אף שאלו בני המלך, קשר החינוכי בין הילדים לאביהם הוא שהם רואים בו דמות לחיכוי ושהוא זה שבוחר מי תהיה המטפלת שלהם. בנוסף, העולה מדברי המדרש הוא שהמטפלת נשארת עם הילדים גם כאשר המלך איננו מעוניין לשאול בשלומם של הילדים. ובנמשל, לארץ ישראל יש תפקיד לגדל ולחנך את האבות (או בניהם) ותפקיד זה אמור להישאר בתוקפו גם כאשר הקב"ה איננו מעוניין בעם ישראל.

הקב"ה בחר בארץ ישראל כמקום שיוכל לחנך את אבות האומה ואת האומה כולה - "לא כארץ מצרים היא... למטר השמים תשתה המים". יש בטבעה של הארץ מידות, שעם ישראל אמור ללמוד מהם. קשר חינוכי זה בין העם לארצו כנראה אמור לשמור גם על כך שהמלך יהיה מעוניין לדרוש בשלומם ואגב כך גם בשלום הארץ. אך כוחה של ארץ ישראל לא מסתיים בזה. גם כאשר עם ישראל לא נמצא על אדמתו באופן פיסי, הקשר לא מתנתק והרצון של עם ישראל לשוב לאדמתו הוא זה שממשיך להפעיל את ה"מפעל החינוכי" של הארץ - המטפלת. קשר זה גם יהיה זה שבסופו של דבר יחזיר את הרצון של המלך לדרוש בילדיו. כפי שכתב ריה"ל בסוף ספר הכוזרי שבני ישראל יגאלו כאשר יכספו לארץ תכלית הכוסף. הקשר של הילדים עם המלך עובר דרך הארץ שבה בחר המלך, והקשר בין המלך לארץ עובר דרך הילדים המטופלים ע"י הארץ.