ארבע - מי יודע? חמשה - מי יודע?

המספר 4 מופיע מספר פעמים במהלך ליל הסדר:
א. ארבע כוסות.
ב. ארבע לשונות של גאולה.
ג. ארבע קושיות.
ד. ארבעה בנים.
ה. ארבעה פסוקים הנדרשים מפרשת "ארמי אובד אבי".

בהרבה בתים אחת השאלות שהאב ישאל את בניו הקטנים במהלך הסדר יהיה: מי יכול למנות דברים הקשורים למספר ארבע בהגדה של פסח? אך, השאלה שתמיד הטרידה אותי מאז עמדי על דעתי היא: מה הסמליות של המספר ארבע? מה הקשר בין המספר ארבע לליל הסדר וליציאת מצרים? בשיר "אחד מי יודע", המספר ארבע הוא בסך הכל מספר האמהות - לא משהו יוצא מגדר הרגיל.

באמת, כאשר מעיינים ברשימה הרשומה לעיל מגלים שבאמת אין כל מיוחד במספר ארבע, וכמעט לכל גורם ברשימה יש איבר נוסף המערער על ה"ארבע"יות שלו:

א. ארבע הכוסות - ישנה מחלוקת ראשונים גדולה בעקבות דברי גרסאות בגמרא, אם יש לשתות כוס חמישי. חלק גדול מהראשונים כתבו שכוס זו היא מצוה ולא לעיכובא, כדברי הרמב"ם (חמץ ומצה פרק ח הלכה י):
ויש לו למזוג כוס חמישי ולומר עליו הלל הגדול והוא מהודו לה' כי טוב עד על נהרות בבל, וכוס זה אינו חובה כמו ארבעה כוסות

ב. ארבע לשונות של גאולה - "והוצאתי", "והצלתי", "וגאלתי", "ולקחתי", לארבע לשונות אלו יש לשון נוספת "והבאתי" (ולפי פירוש הנצי"ב ב"העמק דבר" שמות ו' ו' - "והייתי").

ג. ארבע קושיות - ביחס למספר הקושיות ישנם גרסאות המביאות במשנה בפסחים רק שלוש קושיות (ויש מקום רב להבין שכך היה הנוסח בזמן הבית) ואנו נוהגים כיום לומר ארבע, אך הרמב"ם (חמץ ומצה פ"ח ה"ב) הביא לומר בזמן שבית המקדש קיים דוקא חמש קושיות: ארבע הקושיות שאנו שואלים כיום והקושיא החמישית המופיעה במשנה אודות אכילת "כולו צלי":
מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות (1) שבכל הלילות אין אנו מטבילין אפילו פעם אחת והלילה הזה שתי פעמים, (2) שבכל הלילות אנו אוכלין חמץ ומצה והלילה הזה כולו מצה, (3) שבכל הלילות אנו אוכלין בשר צלי שלוק ומבושל והלילה הזה כולו צלי, (4) שבכל הלילות אנו אוכלין שאר ירקות והלילה הזה מרורים, (5) שבכל הלילות אנו אוכלין בין יושבין בין מסובין והלילה הזה כולנו מסובין.

ד. ארבעה בנים - כאן נראה שהתיזה מפסיקה לעבוד (ואולי זה היוצא מן הכלל לכלל זה), אך בכל זאת נצטט מדברי הרבי מליובביץ' (מובא ב"הגדה של פסח עם ליקוטי טעמים ומנהגים בהוצאת היכלמנחם וקה"ת):
ואולם, לצערנו יש, ובמיוחד בזמננו, בן חמישי, זה שאינו נמצא ליד שלחן הסדר ואינו יודע כלל על "העבודה הזאת" - של ליל הסדר, יציאת מצרים וקבלת התורה... יש להשקיע את כל הכוחות כדי לחלץ את הבן החמישי ממצבו ולהשיבו אל שלחן הסדר.

ה. ארבעת פסוקי "ארמי אובד אבי" - אנו מסיימים את דרישת הפסוקים במילים "ובאותות ובמופתים", אך בודאי שיש פסוק חמישי (שכתב רד"צ הופמן שבזמן הבית היו דורשים גם אותו, כך מופיע בהגדה שלמה): "ויביאנו אל המקום הזה ויתן לנו את הארץ הזאת וכו'". ראה גם דבריו של הרב ד"ר דוד משלוב בעניין זה - כאן.

הצד השווה בכל ה"משלימים לחמש" הללו הוא שהם דברים הקשורים לבניין בית המקדש: הלשון החמישית, הכוס החמישי, הקושיא החמישית, הבן החמישי והפסוק החמישי. למספר חמש יש גם סימבוליות הקשורה ליציאת מצרים - "ביד חזקה", וגם למתן תורה שהרי "חמישה מי יודע? חמישה חומשי תורה" - וזה עצמו קשור ליציאת מצרים שהרי "וזה לך האות בהוציאך העם ממצרים תעבדון את האלדים על ההר הזה".

בעיניי, הסיבה שהמספר ארבע חוזר על עצמו במהלך ליל הסדר הוא כדי לומר לאדם - אתה נמצא כעת במצב של "ארבע" ואתה אמנם חוגג גאולה, אבל הגאולה האמיתית זה כשתגיע למצב של "חמש". [ראה גם דברי הנצי"ב בהגדת "אמרי שפר" המסביר שהכנסת "הא לחמא עניא" להגדה נועדה להסיט את מוקד ליל הסדר מהפסח לעבר המצה בזמן הגלות].

ייתכן ודברים נוספים בליל הסדר מרמזים על עקרון זה:
מחלוקת ר' יוסי הגלילי, ר' אליעזר ור' עקיבא ודיינו - ר' אליעזר ור' עקיבא מסכימים לר' יוסי הגלילי על העקרון שעל הים לקו פי חמש מאשר לקו במצרים. המחלוקת בין ר' אליעזר לר' עקיבא הוא האם כל מכה כללה בתוכה ארבע מכות או חמש מכות. כאשר קוראים את ההגדה, קשה להלום את המחלוקת הזאת שנראית לא קשורה לחלוטין לכל מהלך ההגדה. אף שמעתי בצעירותי מהרב פנחס היימן נר"ו כמילי דבדיחותא שמן הסתם אחד מבעלי ההגדה שמע שמתחילים בדרשנות ובפלפולים בפסוקי "ארמי אובד אבי", אז הוא החליט שהוא יראה לחבריו שגם כוחו גדול בדרוש ופלפלנות והוא הכניס מחלוקת זו להגדה, ואז חבריו ענו לו "דיינו"! - מספיק! עברנו את הגבול! על פי דרכנו, ייתכן ומחלוקת זו הוכנסה להגדה כדי להביא לתשומת ליבו של הקורא את עניינו של המספר חמש - ושוב להזכיר לו שהוא עוד צריך לשאוף להגיע לליל סדר שבו המספר חמש יהיה המספר החשוב. מחלוקת זו בא בהגדה כמקשר בין דרישת ארבע פסוקי "ארמי אובד אבי" ל"דיינו" המונה ט"ו מעלות טובות שעשה עמנו הקב"ה - שלוש פעמים חמש, שלוש שהוא המספר הקובע חזקה. כמובן, שהסיום של "דיינו" יהיה עפ"י העניין של המספר חמש שהראנו לעיל - "בנה לנו את בית הבחירה".

יה"ר שנזכה לקיים סדר שנסוב סביב המספר חמש - ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים אשר יגיע דמם על קיר מזבחך לרצון.