ממבצע הגירוש השחור למבצע "צבע כחול"

את הדברים הבאים כתב ידידי ר' אוריאל פרנק, הידוע יותר לקוראי בלוג זה בכינויו הרב "מענה לשון"

א.

אפתח בנקודות ציון, כרקע להמשך:

• י"ג באב תשס"ה - קציני חיל האויר ופקודיהם מְגָרְשִׁים אותנו מהישוב נצר חזני אשר בגוש קטיף תובב"א אל עתיד לא נודע, בשם ה"חוק". למי שהספיק לשכוח: בין י' באב לח' באלול תשס"ה גורשו כל יהודי גוש קטיף וצפון השומרון מנחלת אבותינו, נהרסו יישוביהם הפורחים ונמסרו לרשות המחבלים (כביכול, כדי לשפר את המצב הבטחוני והמדיני).
  
• י"ט באדר תשס"ח - קציני חיל האויר מבקרים בקרית נוער ביקור שניתן להגדירו כמסע פרסום וגיוס לחיל.

הביקור כלל:

סרטון על הישגיה של מדינת ישראל ב60 שנותיה
סרטון על "מבצע" של חיל האויר בשם "צבע כחול", ובו ערכו לאחרונה לכמה עשרות מילדי שדרות המופגזת "טיול בר מצוה" עם סיור בבסיס חה"א, טיסה וכו'
דיון והפעלה שהמסר המרכזי שלהם: תיאור אתגרים וניסיונות שונים בתחומים שונים במדינת ישראל בעבר ובהווה, ומה דרוש כדי להצליח בהם -- הערכים: מִקצועיות, אחדות, דבקות במטרה ו...נחישות.

ב.
במחשבה ראשונה: כמה נפלא שחיילי ישראל גומלי חסד עם המסכנים בשדרות, הנתונים מדי יום לקסאמים מעופפים ומדי ליל לגראדים מפוצצים. הלוואי וכל ישראל היו נרתמים לעזרתם, כל אחד כפי יכולתו ודרכו.
במחשבה שנייה, אתה שואל את עצמך: האם זה תפקידו של צה"ל וחיל האויר? האם לא מוטב שיעסקו בכל מרצם בניצחון במלחמתם נגד אויבינו מגבול הלבנון ועד מדבר מצרים?
ובמחשבה שלישית, קשה שלא להיזכר ("לא נשכּח!") במבצע אחר שגם הוא לא אמור להיות תפקידו של צה"ל: מי גרם למצב בו נתונים תושבי שדרות ואשקלון -- אם לא מְגָרְשֵׁי היהודים מֵחֶבֶל עזה: מראש הממשלה הקודם, והנוכחי (בגיבוי מערכות המשפט והתקשורת), ועד לקצינים ולחיילים הפשוטים שהשתתפו וצייתו לפקודה הבלתי חוקית והבלתי מוסרית של עקירת יהודי גוש קטיף וצפון השומרון, הריסת בתיהם ומסירת ארץ ישראל לידי אויב!

ג.
בהפסקה שאל אחד התלמידים את אחד הקצינים (שהודה - אך לא בוש - בהשתתפותו בגירוש) מדוע צה"ל ציית לפקודת הגירוש, והקצין חזר על המנטרה הרגילה שחובה לבצע כל פקודה, אא"כ היא בלתי חוקית בעליל. הופתעתי לטובה מכך שקצין זה (בדרגת רס"ן, אם אינני טועה) הסכים שכל חייל, לפי שיקול דעתו ומערכת אמונותיו וערכיו, היה יכול להגדיר פקודה זו כבלתי חוקית בעליל, ולסרב לה.
אותו קצין לא שכח לטעון להגנת ה"התנתקות", ש"אי אפשר לעמוד מנגד לאֵם ששכלה את בנה בפעילות בתוך עזה" (כביכול, "רק" למען הגן על מתנחלים...). כנראה שהוא לא שמע על ההידרדרות הביטחונית בעוטף עזה מאז הגירוש. רבש"ע, "פְּקַח נָא אֶת עֵינָיו וְיִרְאֶה!"

ד.

עם הפנים לעתיד:
"כי אמיתית היא ולא סמל ולא דגל ולא אות,
העבר מאחוריה, היא צופה אל הבאות"
בסיום הסרטון הנ"ל, שהדגיש עד כמה עלינו להיות גאים בעצמנו ובהישגיה של מדינת ישראל, למרות הקשיים, הושמע שיר זה. וכאן הבן שואל (או עכ"פ ראוי שישאל): מה המטרה? לאן אנחנו הולכים? לשם מה כל המדינה הזו על 60 שנותיה?
כך הוזהרנו בחומש דברים (עיין פרק ח):
פֶּן תֹּאכַל וְשָׂבָעְתָּ, וּבָתִּים טוֹבִים תִּבְנֶה וְיָשָׁבְתָּ, וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ יִרְבֶּה, וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת ה', וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ "כֹּחִי וְעוֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה"
-- וְזָכַרְתָּ אֶת ה' כִּי הוּא הַנּוֹתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל!
וְהָיָה אִם תִּשְׁכַּח אֶת ה' -- הַעִדוֹתִי בָכֶם הַיּוֹם כִּי אָבוֹד תֹּאבֵדוּן, עֵקֶב לֹא תִשְׁמְעוּן בְּקוֹל ה'!
כל ערכי צה"ל כקליפת השום אם ביום פקודת עקירה (בעבר, או ח"ו בעתיד) נרמסת האחדות, מתרוקן תפקידו של צה"ל מתוכְנוֹ, נקרעת נחלת ה', מופרת תורת ישראל, ומתחלל שם שמים!
כל ה"ערכים" - המִקצועיות, הדבקות במטרה "בנחישות וברגישות", והאחדות - יכולים להיות כלים להשגת ייעודו של עם ישראל, כפי שהוגדר בהר סיני: "וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ".
על כן, אין לחנך את הנוער שלנו "להתערות בחברה הישראלית" פלוּס כיפה. לא להיות גם אזרח וגם דתי, גם חייל וגם חובש כיפה. היהדות אינה רק אמונה שהכל בס"ד, אלא גם ההשתדלות שלנו צריכה להיות יהודית. תורת ישראל מנחה אותנו בכל חיינו: בקודש ובחול, בבית המדרש ובלימודי התיכון, באזרחות ובשירות הצבאי. הערכים בשמם אנו פועלים במדינה אינם תרבות הגוים, אלא הגשמת רצון ה' בכל תחומי העשייה.

ה.
דוגמה לדבר, באחת ההפעלות, שבה הוצגו מספר דמויות וההתמודדויות שלהן עם קשיים שניצבו בדרכן.
אחד ה"קשיים" הוצג כך: "בן למשפחה עם 14 ילדים".
לקח לי זמן להבין למה עובדה זו כשלעצמה מוגדרת כ"קושי" ולא כ"מתנה". אם מתחנכים על ערכי תרבות המערב, אכן כל ילד הוא עול כלכלי ומכשול למימוש העצמי, ואם נכפיל זאת ב14 (ד"י בגימטריה...), נקבל רק אסון וקושי. אך אם "פרו ורבו" היא מצוה, ואם אחד מהערכים אליהם נחנך הוא ערך המשפחה (ברוכת הילדים), הרי שי"ד ילדים אינם "קושי", אלא שפע ברכה (אכן, ככל ברכת שמים מידו הרחבה, צריך להכין את הכלים לקלוט את הברכה...).
לסיכום, עלינו להבין שמטרתנו להציב אלטרנטיבה יהודית בכל תחומי העשייה הישראלית: להיות יהודי באוהלנו ובצאתנו, בלימודינו ובעבודתנו, באזרחותנו ובשירותנו הצבאי, בעסקינו ובממשלתנו. "בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ וְהוּא יְיַשֵּׁר אוֹרְחוֹתֶיךָ".

אוריאל פרנק
מצפה יריחו (כן, כן, מעבר ל"קו הירוק"), ומלפנים: נצר חזני תובב"א