גם המחבר והרמ"א נחלקו בנושא זה בשו"ע (או"ח קיב ב):
אין לומר פיוטים ולא קרובץ (פי' קרובץ ליוצר, וי"א שהוא ר"ת קול רנה וישועה באהלי צדיקים) בתפלה.
הגה: ויש מתירין, הואיל וצרכי רבים הם (הרא"ש והתוס' והרי"ף והר"ן ריש פ' בתרא דר"ה והגהות מיימוני פ"י וטור), וכן נוהגים בכל מקום לאמרם.
נדמה שלמרות פסק המחבר, המנהג כמעט בכל הגלויות היה כדברי הרמ"א.
הג"ר עובדיה יוסף שליט"א טרח רבות על מנת להעמיד את המנהג כדברי מרן המחבר. באחד מתשובותיו בנושא זה הוא מצטט מדברי החיד"א על המנהג לומר את פיוט "מי כמוך" בשבת זכור באמצע "נשמת", דברים שלענ"ד הינם מאד יוצאים דופן. אלו דברי הגר"ע (יחווה דעת חלק ב סימן ז) (הדגשים שלי):
ומרן החיד"א בספר טוב עין (סימן יח אות לה) הביא מה שכתב הרב הגדול רבי דוד קורינאלדי בכתב - יד, שמרן השלחן ערוך לא כתב לבטל המנהג אלא לגבי פיוטים שמפסיקים בהם בברכות קריאת שמע, אבל פיוט מי כמוך שאומרים אותו בנשמת כל חי איני יודע מה מצאו בו עול חדשים מקרוב באו לשנות המנהג ולאומרו חוץ למקומו אחר חזרת התפלה. וכתב על זה מרן החיד"א, שעמו הסליחה, כי באמת הקהלות שביטלו אמירת מי כמוך בנשמת כל חי יפה עשו, שהרי אסור להפסיק בין ברוך שאמר לישתבח, וכתבו האחרונים שאף לברוך הוא וברוך שמו אין להפסיק בפסוקי דזמרה, ואם כן איך יתכן להפסיק בפיוטים, ובפרט בפיוט מי כמוך הארוך. ורבי יהודה הלוי וחבריו המשוררים לא ידעו שנוסח נשמת כל חי ותיקוני התפלה הכל בנוי על פי הקבלה ברזין טמירין במספר ובמפקד התיבות, ונרמזו בהם שמות הקודש, והיו סבורים שהדברים כפשוטם, ושהם שבחים פשוטים, ולכן חיברו גם הם פיוטים ותיקנו לאומרם, ואילו ידעו שהתנאים הקדושים תקנו כל אלה על פי הסוד, גם הם נסוגו אחור ולא היו מתקנים פיוטיהם בתוך נשמת כל חי וכיוצא. ולכן יישר כוחם של הקהלות שהנהיגו שלא לומר מי כמוך בתוך נשמת כל חי, שהדין עמם, וכן ראוי להנהיג בכל אתר ואתר. ע"כ.
למרות דברים אלו הג"ר שלום משאש היה סבור שעל קהילות ספרד, ובמיוחד יוצאי צפון אפריקה, להמשיך במנהגם, למרות שזה נגד "ההלכה היבשה" ודברי המחבר בשו"ע. כך הוא כותב המספר מקומות (התשובות הבאות מתוך שמ"ש ומגן):
האם אנחנו מעדיפים שלכל מעשה שלנו יהיה מראה מקום בשו"ע, או שאנחנו מעדיפים להמשיך במנהגי ישראל כפי שנהגו אבותינו? בשאלה זו חולקים גדולי ישראל כבר חמש מאות שנה, וספק רב אם הוא יוכרע דווקא בדורינו.
עיין עוד בעניין זה במקראי-קודש (הררי) הלכות פורים פרק א' הערה קלד, שהאריך מאד בנושא זה.
תודה לעמנואל ברדוגו שהמציא לי את תשובות הרב משאש.
אף שכבות של הראשל"צ יוסף גדול, לעתים הניח ללמדנותו לגבור על לבו. אין לשנות ממנה אבות אלא לצרכי השעה או העם. לבו של העם נתון למעשה יותר מאשר למתמטיקה של ההלכה, כך שיש תועלת גדולה במשיכת לב העם אל מקורותיו, שכל מגיעים לקרבה ליהדות ולקב"ה.
השבמחק