מדרש לפרשת ויקהל

ד"א "ראו קרא ה' בשם בצלאל בן אורי בן חור" מה ראה להזכיר כאן חור? אלא בשעה שביקשו ישראל לעבוד עבודת כוכבים נתן נפשו על הקב"ה ולא הניחן - עמדו והרגוהו. אמר לו הקב"ה: חייך שאני פורע לך. משל למלך שמרדו עליו לגיונותיו עמד שר הצבא שלו ונלחם עמהם, אמר להם: על המלך אתם מורדים! עמדו והרגו אותו. אמר המלך: אילו ממון נתן לא הייתי צריך לפרוע לו? עאכ"ו שנפשו נתן עלי! מה אני עושה לו? אלא כל בנים שיצאו ממנו אני מעמידם דוכסים ואפרכים. כך בשעה שעשו ישראל העגל עמד חור ונתן נפשו על הקב"ה, אמר לו: חייך כל בנים היוצאים ממך אני מגדלם שם טוב בעולם, שנאמר: "ראו קרא ה' בשם בצלאל" (שמות רבה מח)

המדרש מסביר שבחירתו של הקב"ה בבצלאל לעשיית המשכן היתה כתגמול למסירות נפש של חור, סבו של בצלאל. חור מסר את נפשו, על פי חז"ל, ונהרג כאשר בני ישראל רצו לעשות את העגל.

השאלה הראשונה העולה כשקוראים את המדרש הזה היא: מה המשל מוסיף לנו להבנה? מדוע המדרש ראה צורך להוסיף לנו את המשל, לכאורה אין הוא מוסיף כלום על הבנתנו שהקב"ה משלם שכר טוב למי שמוסר נפשו על קיום מצוותיו.

זאת ועוד, שאם מדייקים בלשון המדרש מגלים שהשכר הטוב שהקב"ה משלם למשפחת חור הוא הקריאה בשמו של בצלאל - "ראו קרא ה' בשם", ולא עצם עשיית המשכן. אם כן נשאל, מה הגדולה בקריאת שמו של בצלאל ומדוע המדרש לא כתב בפשיטות שהשכר הוא עשיית המשכן?

כאשר מעיינים במשל מגלים שיש פרט אחד שהמדרש הוסיף במשל שאיננו נמצא בתיאור הנמשל במדרש ועל פניו נראה מיותר לחלוטין. המדרש יכל לכתוב: "משל למלך שמרדו עליו לגיונותיו עמד שר הצבא שלו ונלחם עמהם. עמדו והרגו אותו. אמר המלך וכו'". תיאור זה של המשל מתאים במדוייק לנמשל: "בשעה שעשו ישראל העגל עמד חור ונתן נפשו על הקב"ה, אמר לו וכו'". אך המדרש מוסיף במשל עוד כמה מילים: "אמר להם: על המלך אתם מורדים!", נראה שבמילים אלו שהמדרש הוסיף טמון הפתרון של מדרש זה.

שר הצבא הוא אחד מהמשרות החשובות ביותר בממלכה, בהרבה אופנים הוא אף נחשב משנה למלך והאדם הקרוב אליו ביותר. הכבוד הגדול הזה שלו זוכה שר הצבא ניתן לו מאת המלך. אך הסיבה לכבוד זה הוא רק כדי שבבו היום שהוא יצטרך לצאת לקרב על מנת להגן על חיי המלך, הוא אכן יעשה זאת. זה תפקידו של שר הצבא ובשל כך הוא זוכה להיות קרוב אצל מלך. מתוקף תפקידו, על שר הצבא להיות מהראשונים לצאת ולהגן על הממלכה בשעה שיש מרידה במלך. זאת המחוייבות שלו למלך. אותם המילים שהמדרש מוסיף: "אמר להם: על המלך אתם מורדים!", מראים כי מדובר כאן על שר צבא שעשה יותר מהמצופה ממנו. הוא בא בדברים עם המורדים וניסה לשכנעם שיחזרו בהם ממעשה מרדם. זה כבר מראה שמסירת נפשו על המלך איננו רק בגלל המחויבות שלו למשרה, אלא כי הוא באמת החזיק מגדולתו של המלך והוא לא הבין כיצד יכולים אחרים למרוד במלכם. על זה מגיע לו שכר, לא על זה שהוא מסר את נפשו, אלא על כך שהוא עשה מעבר למצופה ממנו בגלל שהוא הבין והפנים את חומרת המעשה.

כעת אנו יכולים להבין טוב יותר את מעשיו של חור והשכר שהוא קיבל עליהם. חור התמנה ע"י משה להיות האחראי (יחד עם אהרון) לנעשה במחנה בזמן שמשה עלה אל הר סיני. מתוקף תפקידו זה היה על חור למנוע בכל מחיר מרידה בהקב"ה. השכר שניתן לחור אינו רק על כך שהוא מסר את נפשו, אלא על כך שהוא עשה יותר מהמצופה ממנו. עפ"י המדרש גם חור זעק (במילים או במעשים): "על המלך אתם מורדים!". זעקה זו איננה באה בגלל שהוא במקרה היה אחראי באותו רגע מטעם משה אלא בגלל שקירות ליבו אמרו לו שזה מעשה שלא יעשה. על זה מגיע לו שכר.

השכר שהוא מקבל הוא מידה כנגד מידה למעשיו. הקב"ה איננו רק ממנה את בצלאל לתפקיד אחראי על מלאכת המשכן, אלא עושה יותר מכך הוא קורא בשמו. קריאה זו בשמו של בצלאל היא כנגד אותה קריאה של שר הצבא "על המלך אתם מורדים!", וזה השכר המיוחד שזכה בו חור שפעל מעבר למה שהמשרה והתפקיד דרשו ממנו ומסר את נפשו על הקב"ה.