דבש וחלב (בכלי שני) תחת לשונך

מסירת מודעה: הדברים שלהלן הם להלכה ולא למעשה!

חברי, הרב "מענה לשון", שאל האם מותר להכניס דבש דבורים לתוך כלי שני בשבת.
כדי לענות על שאלה זו יש להתייחס למקורות הבאים:
1. משנה במסכת שבת בעניין כלי שני (דף מב עמוד א):
האילפס והקדרה שהעבירן מרותחין - לא יתן לתוכן תבלין, אבל נותן הוא לתוך הקערה או לתוך התמחוי.
ממשנה זו עולה שכלי שני איננו מבשל (נותן הוא לתוך הקערה).
2. בעלי התוס' (מב ע"ב ד"ה "אבל נותן הוא") נחלקים בדין עירוי מכלי ראשון: הרשב"ם סובר שעירוי מכלי ראשון דינו ככלי שני, ואילו ר"י סובר שעירוי ככלי ראשון.
3. המשנה במסכת שבת בעניין בישול אחר בישול (דף קמה עמוד ב):
כל שבא בחמין מערב שבת - שורין אותו בחמין בשבת. וכל שלא בא בחמין מערב שבת - מדיחין אותו בחמין בשבת. חוץ מן המליח הישן (ודגים מלוחין קטנים) וקולייס האיספנין, שהדחתן זו היא גמר מלאכתן.
בהסבר משנה זו נחלקו התוס' בהתאם למחלוקתם ב#2. לדעת רשב"ם שעירוי ככלי שני, המשנה מובנת: כל שהיה בכלי ראשון לפני השבת מותר לשרות אותו בכלי ראשון בשבת, כל שלא היה בכלי ראשון מותר לערות עליו (מדיחין) מכלי ראשון, חוץ מקלי הבישול שמתבשלים גם בכלי שני.
ואילו לדעת ר"י שעירוי ככלי ראשון, המשנה קשה: כל שבא בחמין מלפני השבת - מותר לשים בכלי ראשון בשבת, וכל שלא בא בחמין מלפני השבת - מדיחין. מה זה מדיחין? אם זה עירוי מכלי ראשון - לא יתכן, שהרי עירוי מכלי ראשון ככלי ראשון, ואם זה עירוי מכלי שני - מדוע שיהיה אסור לשים ישר לתוך כלי שני, הרי ראינו ב#1 שכלי שני לא מבשל?
4. כדי לענות על השאלה לשיטת ר"י מ#3, התוס' מביא שתי תירוצים (לט ע"א ד"ה "כל שבא"): א. באמת מותר לשים בכלי שני, והמשנה באה להשמיע שקלי הבישול אסורים אפילו בכלי שני. ב. אסור לשים בכלי שני, בגלל שזה נראה כמבשל (איסור דרבנן).

נחזור לשאלתנו: האם מותר לשים דבש וחלב לתוך כלי שני בשבת? זה תלוי במחלוקות השונות: לדעת הרשב"ם בודאי שמותר, לדעת ר"י לפי התירוץ הראשון מותר ולפי התירוץ השני אסור.
אז כמי פוסקים? האחרונים האשכנזים (מ"ב, עה"ש) כתבו את הדין המחודש של התוס' שיש איסור דרבנן של מחזי כמבשל, ואין לשים בכלי שני דבר שלא התבשל למעט מספר דברים (תבלין, מים, שמן וכד'). אך האגלי-טל וכן האחרונים הספרדים (הגר"ע יוסף, הגר"ש משאש) כתבו שאפשר להקל כתירוץ א. שאין איסור לשים דבר שלא התבשל בכלי שני.

אך המשנה ברורה כתב שמותר לשים חלב שנצטנן בתוך כלי שני, משמע ממנו שהוא סובר שדוקא משקה שהתבשל ונצטנן יהיה מותר לשים אותו בכלי שני - אך משקה שלא התבשל אין לתתו בכלי שני (כדעת הרמ"א שעקרונית אין בישול אחר בישול גם בלח). לענייננו, כיוון שהחלב שלנו הוא מפוסטר נראה שאפשר להקל אף לדעת המשנה ברורה. ולעניין דבש, יש לחקור את המציאות (בויקיפדיה מופיע שיש דבשים שמפסטרים ויש שלא).
במידה והדבש איננו מפוסטר, יש מחלוקת בדבר האם יש להחמיר כמשנה ברורה שמחלק בין מים ושמן לשאר משקים (שכן המשנה ברורה התיר רק חלב שנצטנן) או שניתן להקל כדעות הסוברות שאת כל המשקים מותר לתת בכלי שני, או כדעות הסוברות שבכלל ניתן להקל בכלי שני (דלא כתירוץ ב. בתוס').

עוד יש לעיין בדין זה (ולא ראיתי מי שהעיר כך) שאולי כל מה שהתוס' כתבו שיש דין מחזי כמבשל זה כאשר האדם מתכוין שהמאכל שהוא מכניס לכלי שני יתחמם. אך אם הוא שם את זה רק לצורך שינוי הטעם ולא על מנת שזה יתחמם (חלב, דבש וכד') אזי אולי בכלל אין מקום לומר שיש כאן מחזי כמבשל. וצ"ע.