1. על המילים "טומאתה בשוליה" שבפרק א', ד"ר יעל ציגלר, בספרה על איכה הולכת בדרכם של המפרשים הקלאסיים, שהפסוק עוסק בדם נידה הניכר על שולי שמלתה המטאפורית של ירושלים.
בספרם החדש, מסדרת "שירה חדשה", על תשעה באב ומגילת איכה של הרב יוחאי מקבילי והרב אביע"ד סנדרס מציעים פרשנות חדשה:
2. קצת בהמשך הפרק, המקונן מדבר על מחמדיה של העיר: "ידו פרש צר על כל מחמדיה... נתנו מחמדיהם באכל להשיב נפש". כאן בוחרים מחברי "שירה חדשה" בפרשנות הקלאסית, שמחמדיהם הם כלים יקרים. שמא, כלי המקדש.
ד"ר ציגלר מציעה פרשנות מחודשת. פרשנות שגם מסבירה בצורה יפה את המעבר הפתאומי לזעקה של ירושלים בהמשך הפסוק "ראה ה' והביטה כי הייתי זוללה".
הערה לציגלר - קניבליזם הוא בדרך כלל אכילת בשר מתים, לא סביר שממש הרגו ילדים
השבמחקדבריה מתבססים על סיפור הרעב במלכים ב פרק ו. שם מדובר בהרג ילדים.
מחקאיך זה מובן מפשט הפסוקים שם ?
השבמחק