מחשבה לפרשת וישב

"וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ."

הפסוק הזה מתאר בעינינו איזה מציאות פרה-היסטורית של בני-אדם שלא הצליחו לתקשר ביניהם, והגיעו למצב הנורא מכל שאח קם לרצוח את אחיו.

אבל האמת ניתנה להיאמר, זה בדיוק הסיפור המתרחש בפרשה שלנו.

וישב יעקב - ביקש יעקב לישב בשלווה.

יעקב אולי חשב שהוא הגיע לגן עדן - משפחה גדולה, יושבת בנחלת אבות, ללא דאגות מהסביבה.

אבל הוא מגלה מהר מאד שהוא למעשה מגורש מגן-עדן.

"קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה" - הפסוק מתאר בדייקנות את מצבו של יוסף הנמצא בבור. 

הפתרון האלהי אצל קין והבל היה להוליד את האנושות מבן שלישי - שת.

הפעם הפתרון הוא אחר. לא יהיה מי שיחליף אותם בתפקיד ההיסטורי של הצמחת עם ישראל. 

לא יהיה תחליף לי"ב השבטים.

במקום זאת, משפחת יעקב/ישראל על שלוחותיו השונות יעברו סדרה של "ירידות" וייסורים עד שייטבע בטבע של העם שלנו גם את הידע איך לתקן את עצמנו, איך להצמיח ישועה.