סקירות ספרים מהתקופה האחרונה

 מחזור קורן נוסח ק"ק ספרדים

רכשתי השנה מחזור קורן נוסח ק"ק ספרדים.

אחרי תפילות ראש השנה יש לי רק דברים טובים לומר עליו (אם בכל זאת תרצו לדעת, דבר אחד שהייתי מוסיף בו זה טעמי מקרא לפסוקי דזמרא, או לחילופין הדפסתם כשירה. כעת פסוקי דזמרא מודפסים עם פסיק המחלק כל פסוק לשניים או שלושה חלקים).
אחד הדברים החשובים לי ביותר במחזור שבו אני מתפלל זה שפיוטים יהיו מודפסים כפיוטים ולא כגושי מלל. בזה אני נותן לקורן ציון 100.
בתמונה המצורפת: פיוט רשות לקדושה בקורן ובשני מחזורים אחרים שנדפסו בעשור האחרון.

בשאלה היכן להדפיס את פיוטי הרשויות לנשמת ולקדיש, הם בחרו לא להכריע, והדפיסו אותם פעמיים: במקומם ולאחר שחרית.

עוד כמה הערות על המחזור ליום כיפורים:
- כל נדרי הם הכריעו לפי הנוסח של עבר ועתיד: די נדרנא ודי ננדר.
- לא הדפיסו את המקובל לומר אצל המרוקאים: מותר לנו ולכם וכו'.
- דבר שלא ראיתי כמותו במקומות אחרים: ליום כיפור שחל בשבת, הדפיסו לומר קבלת שבת לאחר כל נדרי ולפני ברכו, ולא לפני "לך אלי תשוקתי".

לראות את עצמו, מאת: הרב יעקב (יוקי) מאיר

לפני כמה ימים קבלתי את ספרו של הרב יעקב (יוקי) מאיר: לראות את עצמו - דרשות ודרישות לארבעה מועדים.
מזה כעשרים שנה הרב יוקי משמש כרב של אחת הקהילות הגדולות ברעננה, קהילה שבה אני גדלתי. בספר הוא קיבץ דרשות מארבעה מועדים בשנה: שבת שובה, שבת זכור, שבת הגדול ויום העצמאות. לפני כל דרשה הוא הוסיף כמה משפטים על המוטיבציה שלו בהכנת הדרשה המסוימת הזו.
אני כעת באמצע הדרשות לשבת שובה ומקווה לסיים אותם עד ראש השנה.
הדרשות מגוונות מאד, חלקן למדניות, חלקן מוסריות, חלקן עוסקות בדברי אגדה, וחלקן בשירים מודרניים (כמו זו שבתמונה המצורפת).
הדרשות מסודרות על פי השנים בהם נאמרו, ולתחושתי ניתן להבחין בתהליך השינוי העובר על רב קהילה: מהיותו רב חדש המנסה עדיין ללמוד ולחוש את הקהילה, להפיכתו להיות חלק מרכזי וטבעי בקהילה, שגם לא חושש גם להעיר כשנצרך תיקון.
כשהתחלתי להיות רב קהילה, אמר לי אחד מרבותי זצ"ל: "אני ואתה שנינו רבני קהילה. כמעט ואין שום דבר משותף בין אופי הקהילה שלך לזה שלי. ואעפ"כ סדנא דארעא חד הוא. קשה שלא לחוש כיצד כמעט בכל קהילה מתמודדים עם בעיות דומות."
קריאת הדרשות בספר הזכירו לי מאד את דבריו.

 The Michaela Way

לרגל פתיחת שנת הלימודים, רציתי להמליץ על שני ספרים מעולים.
בית הספר "מיכאלה" בלונדון הינו בית ספר ציבורי חינם הממוקם באחת השכונות העניות של לונדון וקולט לתוכו תלמידים רבים שהם או הוריהם היגרו לבריטניה.
שני הספרים נכתבו על ידי צוות בית הספר, ונערכו על ידי מנהלת המוסד. הראשון יצא לפני כחמש שנים, כשבית הספר היה בסך הכל בן שנתיים-שלוש. הספר השני נכתב לאחר שהתקבלו ציוני הבגרות של המחזור הראשון שבית הספר הגיש לבחינות הבגרות. ציוני בגרות, אגב, מהגבוהים במדינה.
בית הספר דוגל בעקרון יסוד של מדיניות "אין תירוצים" - מכל התלמידים, ללא תלות במוצאם, במצב בביתם, וכד', מצופה לעמוד במספר כללים: להגיע בזמן, להביא את כל הציוד, להתלבש בתלבושת אחידה מוקפדת, להתנהג בצורה נעימה ומנומנסת, להיות עירני בשיעור, לבצע את כל משימות שיעורי הבית, ועוד. בקיצור, מצופה מכל תלמיד לעמוד בכל המטלות של תלמיד אחר בבית הספר צריך לעמוד בו (זה כולל גם את הדרישה: שמירה על שקט מוחלט במסדרונות בית הספר, בין בזמן השיעור ובין בזמן המעבר בין שיעורים).
הספר הראשון מתאר איך בית הספר מתפקד: איך נראה שיעור, מה הדרישות הלימודיות במקצועות שונים, איך מחלקים את חוברות הלימוד (ב5 שניות!) לכל תלמידי הכיתה, כיצד מלמדים את התלמידים להכיר טובה (כולל אמירת תודה למורה באופן אישי בסיום שיעור!), כיצד מתקיים ארוחת צהריים (צמחונית, כדי שכלל התלמידים יוכלו לאכול ממנו) בבית הספר ועוד.
הספר השני מתאר את הערכים העומדים מאחורי התנהלות בית הספר. בספר זה דנים במשנת החינוך הפרוגרסיבית המצויה כיום במכונים ללימודי הוראה. הגישה הפרוגרסיבית דוגלת בכך שתפקיד בית הספר והמורה זה לסייע לתלמיד לפתח את היצירתיות שלו ואת הסקרנות שלו ללמוד דברים חדשים. [הקשיבו לפודקאסט שבקישור בתגובות לראיון עם חוקר חינוך פרוגרסיבי שהוציא לאחרונה ספר בנושא]
הגישה השמרנית, בה דוגלים בבית ספר מיכאלה, אומרת שתפקיד בית הספר להקנות ידע והרגלים טובים לתלמיד ושבראש הכיתה עומד/ת מקור הידע, המורה, שמקנה את הידיעות לתלמידים היושבים עם פניהם כלפי מקור הידע.
עוד אחד מהדיונים עוסק בכך שמורה שמוותר לתלמיד על עונש כשהוא לא מקשיב בשיעור, או לא מכין שיעורי בית, למעשה גורם נזק לתלמיד, ולא מכין אותו כיאות לחיים בוגרים בהם הוא יידרש לתת מענה על הטעויות שלו, ולהתחרות באנשים אחרים על מקומות לימוד ועבודה.

אם אתם אנשי חינוך או הורים - הספרים מומלצים ביותר.
לא יודע אם תסכימו עם הכל (אני לדוגמא לא הסכמתי עם העקרון שאין בונוס כספי למורים מצטיינים) - אבל בטוח שזה יעורר אתכם למחשבה על מה שקורה בבתי הספר שלכם או של ילדכם.