יום שני, 17 ביוני 2013

אחר מיטתו של הרב נויבירט

להלן סיפורים ממקור ראשון שאספתי ושסופרו לאחר פטירתו של הרב יהושע ישעיהו נויבירט, מחבר ה"שמירת שבת כהלכתה". 

נזדמנתי לפני כמה שנים לקיבוץ חפץ חיים באחד מימי הקיץ., וכידוע בחפץ חיים יש בית הארחה המאכלס רבים מהציבור החרדי. נכנסתי כמה דקות לפני תפילת ערבית וראיתי יהודי מבוגר יושב ולומד חברותא עם נער צעיר, כנראה נכדו. התישבתי בספסל לפניהם, ולפתע אני שומע מנגינה שמעולם לא שמעתי, והייתי מוקסם ומהופנט.

היהודי שמאחורי למד משנה ברורה חלק ג', וקרא כל מילה בנעימה ובמנגינה מתוקה מדבש. כל מילה במשנה ברורה היתה כאילו זה החבר הכי טוב שלו, שאי אפשר לתאר את גודל האהבה והשמחה שלו בכל מילה ומילה מהמשנה ברורה. מעודי לא שמעתי מישהו לומד בכזאת נעימות משנה ברורה.

לא יכולתי ללמוד וישבתי מהופנט למה שאזני שומעות, כעבור כמה דקות קמתי ושאלתי את אחד האנשים מי הוא זה ואז נתברר לי שזה הרב נויברט מחבר הספר שש"כ. אז הבנתי שרק מי שכל כך אוהב כל 'סעיף קטן' במשנה ברורה הלכות שבת יכול לכתוב ספר כל כך נפלא על הלכות שבת.

***

פעם אחת באתי אליו, ויחד איתי עלה במדרגות אדם שבא לבקש צדקה או גמ"ח (הרב נויבירט היה עוסק בכך הרבה). אותו אדם דפק בדלת, וכשהרב פתח הוא הציג בפניו אישור שהיה בידו. הרב פרש את ידיו לצדדים, בתנועה של "אין לי". האיש שאל "מתי יהיה", והרב ענה בהבעת פנים ובתנועת יד של "לא יודע". "בעוד שבוע יהיה?" והרב ענה בתנועת יד של "אולי". כל הסיטואציה נראתה לי מוזרה. אחרי שהאיש יצא, הרב אמר לי: הוא לא אמר כלום, אפילו לא שלום, רק הציג ישר את המכתב. אז גם אני לא דיברתי איתו אלא בידים...

***

היינו חבורה של כמה בחורים שעשתה אצלו שמוש, כולנו צעירים עם כיפות סרוגות. בזמן הפגישה היו מגיעים איליו עם שאלות רבות בכל התחומים.
פעמים רבות בהלכות מראות היה שולח את השואל אלינו ואומר לו תראה להם אני סומך עליהם. היה מרתק לראות אנשים חרדים מאוד מכל הגוונים כמה קשה היה להם להראות לנו והוא לא היה מוותר ודוחק בהם להראות לנו ואנו נפסוק.
לאחר מכן גם הוא היה מתבונן. זה נתן לנו המון כוח ואחריות אולם בעיקר הרגשה טובה כיצד פוסק כמוהו מתייחס אילינו ללא שום התייחסות לכך שהכיפה סרוגה והשקפתנו שונה בהרבה מובנים. הדבר הזה נמשך לאורך שנים.

יום אחד התקשר וסיפר לי שמאחד היישובים בסביבה פנו איליו שיבוא לייעץ בנושא עירובין. הוא אמר להם שהוא שולח רב שהוא סומך עליו ובקש שאני אסע לשם. לאחר מכן כמובן התייעצתי אתו. אבל שוב הייתי מופתע מהיחס שלו אלינו.

***

לפני כמה שנים עשיתי "שימוש" אצל הרב יהושע נויבירט שליט"א, מחבר ´שמירת שבת בהלכתה´. (מי שרוצה לקבל סמיכה כרב ברמה מסויימת, צריך לשמש ת"ח ולראות כיצד הוא פוסק בפועל לאנשים). במשך 3.5 שנים בכל יום שישי, הגעתי לביתו בירושלים וראיתי כיצד הוא פוסק בשאלות שונות לציבור, טומאה וטהרה וכו´.

הרב נויבירט הקים גמ"ח שנקרא "זכרון יוסף" על שם בנו שנפטר מיתת עריסה כשהיה תינוק. בתקופת החגים הבית היה הומה אדם, אנשים באו לקבל צדקה והרב היה מחלק. במקום לראות כיצד הרב פוסק, אני ועוד 2 רבנים עזרנו לו לחלק את הכספים.

הרב נויבירט הוא טיפוס ´יקה´, ויש לו שיטה מסודרת ומדוקדקת לחלק צדקה - רק מי שמגיע עם המלצות מסודרות מעשרה רבנים שהרב מכיר אותם וסומך עליהם - מקבל את הסכום, ע"פ דירוג מיוחד. הכל מסודר ומדודק. אנחנו היינו כמו הטלרים בבנק, היינו בודקים ומעבירים לרב בצד פתק - למשל דרגה 3, הרב היה מכניס את היד לכיס מסויים, מוציא סכום כסף ונותן לעני. דרגה אחרת - כיס אחר. הכל מאורגן.

(הערת ביניים - בפורים מניחים בביתו של הרב ארגז ענק, שמתמלא עד גדותיו בשטרות כסף שהציבור נותן, הרב עצמו יוצא ומחלק מתנות לאביונים בו ביום, וכשהוא חוזר הוא צריך לצאת עם עוד ארגז שהתמלא זה עתה...)

יום אחד הגיעה אשה קשת יום ועניה לחלוקת הצדקה. היא הושיטה לי מכתב המלצה שנראה קרוע ומטושטש, מהשנה שעברה, עם כתב לא ברור, רבנים לא מוכרים. לא ידעתי מה לעשות, ופניתי לרב שיחליט לבד. הרב בדק את הנייר, ואמר לאשה- מצטער, אני לא יכול לתת לך כסף.

התחילה האשה להתחנן - באתי לרב שיעזור לי, והרב דוחה אותי ?
ענה הרב - אני נאמן ע"י האנשם שנותנים לי כסף - שיש לי תנאים מיוחדים וקריטריונים מוקפדים. אני פשוט לא יכול, מאוד מצטער.

האשה התחילה לכעוס מאוד, והתחילה לדבר דברים קשים.
הרב נכנס לחדרו, יצא עם שטר 100 ש"ח, נתן לאשה ואמר - זה מהכסף שלי, זה מה שאני יכול לתת.
אמרה האשה - לא ! אני רוצה שטרות ירוקים כמו כולם, ובסכום של כולם !

אמר הרב - אני מאוד מצטער, אני לא יכול. נותני הכסף סומכים עלי, הם נתנו לי ע"מ שאני אקפיד על הכללים שאני ידוע בהם. מצטער.

האשה התחילה לקלל את הרב , לצעוק ולקלל. אני וחברי רצינו להשתיק אותה ולסל מהבית, זה לא נעים ולא מכובד, בלשון המעטה.
הרב מיד אמר לנו - לא! אל תעשו דבר. נעמד הרב ליד החלון, מסתכל לרצפה, בתנוחה מיוחדת, שומע ושותק. והאשה מקללת ומקללת, ולא התקררה דעתה עד שהטיחה - הלוואי שימותו כל בניך עוד בחייך ! (הגמ"ח שהיא באה אליו קרוי ע"ש בנו הנפטר של הרב).

אשת הרב שמעה את הצעקות, נכנסה לחדר ואמרה לאשה בואי בבקשה, יש לי משהו לומר לך, וכך היא הצליחה להוציא אותה מהחדר והדלת נסגרה אחריה.

אמר לנו הרב נויבירט:

עד היום לא ידעתם מה זה ´שימוש´. רק היום למדתם. אתם חושבים שכשתהיו רבנים תהנו מהכבוד שיחלקו לכם ? לא ולא. להיות רב או איש ציבור זה אומר לסבול מהבזיונות ומהחשדות, ולספוג הכל. רק עכשיו אתם יודעים שזה מה שאתם הולכים לקראתו, ורק אם אתם אומרים - אף על פי כן ולמרות הכל אנו רוצים להיות רבנים ואנשי ציבור - רק אז זה נקרא קבלת עול הציבור באמת.

בשעת מעשה כשהאשה הזו צעקה עליו, שמעתי אותו ממלמל בינו לבין עצמו, שהוא מוחל במחילה גמורה ואין לו קפידא...

***

בזמן שלמדתי למבחן בהלכות שבת בישיבת הר המור בתקופה שהיתה בבית וגן סמוך מאד לביתו, היינו משתדלים אני וחברותתי, לעלות לביתו מדי כשבועיים, כשאמתחתינו שאלות משאלות שונות, חלקן על דברים שכתב בשש"כ, הרב היה יקה אמיתי, ודקדק מאד בזמני קבלת הקהל, ובכל זאת בפעם הראשונה שבאנו, דן איתנו בצורה ארוכה ועינינית ונפרד מאיתנו בבקשה שנבוא עוד לדבר איתו, שחשוב לו לשמוע הערות על ספרו.
אחת הפעמים ב'צעירותנו' חלקנו על דבריו בענין הגדרת מלאכת לש, כששני הדברים לחים, מבלי להכנס לעובי הקורה, הרב פתח משנה ברורה ועבר איתנו על כעשר מקומות בהם ניתן להוכיח את שיטתו, ובכל מקום שניסינו לפרש אחרת, דייק ובאר, ניכר היה שהדברים ברורים לו כשמש, ובכל זאת ע"מ לחדד אותנו האריך ללמדינו כיצד לומדים.
אחד מן החבורה, דן איתו בעניני שימוש ב'סקוטש' בשבת, (את מה שחידש במקרה זה אברר שנית ואכתוב בלנ"ד בפעם אחרת) הרב קרא לאשתו וביקש קערת מיים וכמה סוגי סקוטשים וליפה והכניס למים והרים ובדק, ואף שאל את אשתו במה היא משתמשת בשבת.

***

באחת השנים נסעתי בחול המועד פסח לקנות מתנה לאפיקומן בבית וגן.קודם יציאתי בדקתי בשש"כ ח"ב ולהפתעתי לא מצאתי התייחסות לקנית מתנה בחול המועד - דבר שלא התקבל על דעתי שהוא לא נשאל על כך בעבר. בירידה מהר הרצל ראיתיו ממתין בתחנת האוטובוס. עצרתי לידו ושאלתי לאן הוא צריך. כמובן שעניתי שגם אני צריך לאותו מקום. כשנכנס שאל מה עשיתי בבית וגן ועניתי שהלכתי לקנות מתנה. שאלתי אותו האם מותר בחול המועד לקנות בחנות אפיקומן בגלל איסור סחורה בחול המועד. הוא ענה שודאי אם הבטחתי מותר לי לקנות מתנה לאפיקומן בחול המועד.
שאלתי אותו, על פי מה שידוע לי: והרי הגרש"ז אוירבך מחמיר בכך ומתריע על כך לא פעם?, הרב נויבירט ענה שאינו יודע מכך. לדעתי הפשט הוא, שכיון שהספר בהסכמת הגרש"ז, הרב נויברט לא היה יכול לכתוב היתר. אבל כשאני, בחוסר טקט ונימוס, שאלתי אותו על פסק הגרש"ז, שודאי היה ידוע לו, לאחר שהוא עצמו התיר - הוכרח לענות שאינו יודע במקום לחלוק עליו.

***

הוא לא סבל חוסר ישרות (עד כדי קשיחות ונזיפות באנשים שרצו לעשות דברים לא ישרים)-
א) פעם נשאל שאלה בקשר לענין כספי לא 100% ישר (דבר ש"כולם עושים") השואל התחיל את שאלתו כנ"ל "אני לא בטוח שאני צריך לשאול שאלה זו..." ענה לו הרב "אל תשאל".
ב) מישהו הגיע לביתו לפני יום הכיפורים ואמר לו שיש לו נקיפות מצפון כיון שהיה אוכל באחד מבתי המלון בעיר בלי לשלם (אנשי המלון חשבו שהוא אורח...) "גנב" צעק הרב "תצא מבתי" וזרק אותו מן הבית. האיש ניסה לחזור ועוד פעם הרב אמר לו "גנב תצא מביתי וכו'" עד שהאיש התחנן רבות לפניו שרצונו לעשות תשובה. הרב לא הפסיק עד שהאיש הבטיח שיחזיר כל גרוש. "אבל אני מתבייש ללכת להחזיר" אמר האיש "תן לי את הש'ק" אמר הרב "אף אחד לא יחשוב שאני הגנב" לקח ש'ק מהאיש והחזיר את הכסף למלון

***

שנים רבות היה הרב יהושע נויבירט זצ"ל נותן שיעור בשבת הגדול בהלכות פסח,
הוא היה חורז את כל ההלכות הנוגעות להכנות ולכשרות, בשפה נעימה וברורה.
בסוף השיעור היה מוסיף משהו גם בענייני מוסר, זכורני כילד, שהוא דיבר אז על השכונה בה גר שכונת בית וגן.
הוא אמר: בשכונה שלנו יש הרבה ישיבות, הרבה תלמידי חכמים, הרבה בתי כנסת, קולות של תורה נשמעים בשכונה ב"ה.
אבל ברחוב התחתון שבשכונה, רחוב עוזיאל הוא רחוב שבו גרים תושבים חילוניים, (אז.. היום כבר לא) האם שם מרגישים בתורה שברחובות מעל? האם התורה שלנו משפיעה שם? איך יכול להיות שרחוב מעל כולו תורה, ומתחת לא מרגישים?

***

כשעשיתי 'שימוש' אצל הרב, נהג להגיד על מראות אסורות "מפחד להתיר". בפעם הראשונה ששמעתי את זה, שאלתי בעדינות האם זה אומר שבשעת הדחק וכו' ניתן להקל (שהרי לא אמר אסור במפורש)?! הרב הרים את ראשו חייך ואמר: "מאיסורים צריך לפחד".

***

חשוב לציין שהרב נויברט זצ"ל כתב את ספרו שמירת שבת כהלכתה על רקע הצלתו והצלת משפחתו במצפורני הנאצים, ועליתו לספינה בשבת קודש כדי להגיע לארץ ישראל. הדברים פורסמו גם בהקדמה למהדורה השלישית. כמו כן, יצא לי להשתתף בשיעור שהרב נתן בשבת בבית הכנסת הגר"א בשכונת בית וגן לפני תפילת מנחה, שיעור שישבו בו פחות ממניין אנשים ולמדו שולחן ערוך על הסדר עם מגן אברהם. מה שהרשים אותי זה לא היה רק הלימוד השיטתי והאנשים הפשוטים שהשתתפו בו, אלא ההקפדה על הסדר, ואפילו בין השואלים. אני זוכר שאחד המשתתפים התפרץ ושאל את הרב שאלה, והרב אמר לו סליחה יש משהו שרצה לשאול לפניך.

***

בספר חיי-עולם של הסטייפלר שיצא לאור זמן קצר אחרי שש"כ מהדורה קמא, בהערה יצא בביקורת קטלנית על ספר שמביא מכל מיני ירחונים "הכל להיתר כמובן" (לא ציטוט מדויק).
ומתנגדי הספר כמובן הצביעו על זה.
בפועל גם המסתייגים הגדולים ביותר למדו בו ודשו בו.
אחרי שהתחיל המחלוקת רש"ז אוירבך הקפיד לשים את השש"כ במקום בולט ובצורה בולטת בארון ספרים שלו שכל מי שיבוא אליו יראה את ספר.

***
גם אני הייתי בין הזוכים לעשות שימוש אצל הרב נויבירט זצ'ל ,וזכורני הבקיאות המדהימה שלו במשנה ברורה עד כדי דיוקים בכל סעיף קטן בלא ספר ובע'פ,כששאלנו שאלה הוא הוביל אותנו לסימן בשו'ע ולס'ק במשנ'ב וביקש לפתוח את הספר שלו דווקא ,מתוך כך שאל הסתכלתם על ההערה שלי שם[הוא היה כותב הערות בשוליים] וכשהסתכלנו על הערה שנכתבה מן הסתם לפני שנים רבות והדיו כבר דהא הוא ביקש להמשיך ולהסתכל בהערה ששלחה אתנו בד'כ לאחד מספרי התשובות ,ואז שאל נו פתחתם את השו'ת ההוא ומה מצאתם שם ובד'כ היתה זו עוד הערה בשוליים של התשובה שהובילה לראשון מסויים וכך הלאה עד שהגענו לתשובה המדויקת, ולפעמים אף שאלנו מה הקשר? וקיבלנו תשובה למדנית בקצרה ובדיוק נמרץ.

***



תגובה 1:

אשמח לקבל תגובות לדברים המתפרסמים בבלוג "רב צעיר".
נא להקפיד להגיב לגופם של דברים ולא לגופם של כותבים!

בבקשה לא להגיב כ"אנונימי" - בחרו בשם כלשהוא והגיבו איתו.