יום שבת, 18 במאי 2013

דין התורה שלי: חוזרים

טורים קודמים מסדרת "דין התורה שלי"
לפני כחדשיים לקחתי הפסקה מסדרת רשימות בנושא "דין התורה שלי", בהם אני מבקש לתאר את החוויה שהיתה לי כשלויתי בת משפחה במהלך דין תורה שנתבעה אליו בבית דין של ארץ-חמדה.
בחדשיים שעברו הספקתי גם להיפגש עם גורמים בכירים מאד בבית הדין של ארץ חמדה ששמעו את טענותי על ההליך ואף הגיבו עליהם. בעקבות אותה פגישה, ובעקבות הזמן שעבר מאז סיום התהליך, אני מרגיש כיום הרבה פחות להוט להוריד את אשר היה על ליבי.
כשאני הצטרפתי להליך בבית הדין, שמעתי קודם לכן רק דברים טובים על בית הדין בפרט, ועל הליך דין התורה בכלל. "זה הליך נוח למשתמש, מהיר, צודק ועוד", כך שמעתי מרבים וטובים. "בבית הדין, לעומת הליכים אחרים, יודעים לחתוך את הדין, לקבוע מי הצדיק ומי הרשע, לא ממסמסים דברים", שמעתי פעם בהרצאה מפי אדם שהיום משמש כדיין בבית דין לממונות. ההליך אותו עברתי, ועליו התחלתי לספר לכם, ובעז"ה אמשיך לספר עליו, היה שונה לחלוטין ממה שצפיתי ומנוגד לטעמי לכל מה ששמעתי. יש סיכוי מסוים שנפלתי על הרכב יוצא דופן, או שכל מיני תנאים בתיק הזה, או תנאים חיצוניים, גרמו לכך שדווקא התיק בו אני הייתי מעורב הפך להיות כל כך רחוק מהצפיות שלי. בהחלט ייתכן ו"דין התורה שלי" הוא יוצא מן הכלל שאינו מעיד על הכלל, אך אני חושב שחשוב, גם לתועלת מערכת בתי הדין עצמם, שיתפרסמו סיפורים כמו שלי, כדי שהם יידעו ושהציבור יידע שיש לאן להתקדם.
אין לי כוונה להעמיד את הדיינים שישבו בהרכב שלנו אל עמוד הקלון או לשפוט אותם. אך יש לי כוונה לשאול, מבלי לקבוע תשובה חד משמעית, האם הכשלים שהתגלו בתיק שלנו הם מקרה פרטי ויוצא דופן, או בעיות שמעידות על פגם מהותי במערכת.
מערכת בתי הדין מציבה את עצמה כאלטרנטיבה למערכת בתי המשפט בישראל. כך גם הם משווקים את עצמם לציבור. יש להם, ללא ספק, הרבה הצלחות שהם קנו בצדק ובזכות. אך זה אינו פוטר אותנו, הציבור, מלשאול את עצמנו, האם אכן מערכת זו יכולה להוות אלטרנטיבה? ברור לי שלמקרה הספציפי שלי אין שום משקל משמעותי כשדנים בשאלה כל כך הרת גורל, ואף על פי כן אני חושב שיש חשיבות בפרסום המקרה גם ביחס לשאלה זו.
ברור לי, ואני מקווה שגם ברור לכם, שאינני יכול לכתוב בצורה אובייקטיבית על ההליך שעברנו. גם אין זו כוונתי. כוונתי היא לתאר את נקודת מבטו של אחד מבעלי הדין.
ברשימות הבאות אתאר את שהתרחש במהלך ההליך, ולאחר מכן אנסה לעורר לדיון את השאלה מה, אם בכלל, צריכים להיות המסקנות מההליך שתיארתי.

תגובה 1:

  1. אני שמח שחזרת לנושא, אכן ישנם דברים רבים שצריכים להתלבן, ואפרט בהמשך.

    למיטב ידיעתי, אין כוונה, להיות "אלטרנטיבה למערכת בתי המשפט בישראל". ישנם תחומים רבים שאין כל כוונה לגעת בהם, מלכתחילה: התחום הפלילי בוודאי, כמו גם תחום האישות, גם גירות אינו חלק בשום צורה בבתי הדין לממונות. ישנם גם ציבורים רבים שידירו רגליהם מלכתחילה מדיון בבית הדין, כגון החרדים בד"כ, וגם חלק מהחילוניים. בצורה כזו, קשה לקרוא לכך "אלטרנטיבה מלאה".
    אעפ"כ, שאיפה להיות גורם משמעותי בתחום, בודאי עבור הציבור הדתי, היא אכן שאיפה ראויה בעיני.
    בקשר לביקורת על בתי הדין, כמדומני שכמו בכל מערכת - תמיד יש מה לבקר, וחשוב לבקר. זו הדרך היחידה שהמערכת תשתפר בצורה יסודית. אם הביקורת תעלה סימן שאלה גם על השאיפה שהצגתי, הרי שחשובה גם ביקורת כזו, ע"מ שלא נשקיע משאבים במקומות שהם חסרי סיכוי לעת עתה.
    אמנם יש לזכור, שגם אם בתי הדין משווקים ככאלו שיש בהם ביורקרטיה מועטת ויעילות גבוהה, עדיין ייתכן שכשאדם ייפגש לראשונה בבית דין הוא יגלה שהמפגש שונה מהתיאור האידיאלי שמתואר בגמרא לפעמים. במציאות - קשה לברור טענות אמת לפעמים. במציאות - מרבים להשתמש בכלי הפשרה, ואין כאן המקום להסביר מדוע. במציאות - הרבה פעמים אתה יוצא בתחושה של צדק לא מלא (במקרה הטוב), כאשר ייתכן שזו התוצאה הטובה ביותר שהייתה יכולה להיות במקרה הספציפי. גם מההיבט הזה חשובה הביקורת, ע"מ שהציבור יכיר את המורכבות הזו.

    השבמחק

אשמח לקבל תגובות לדברים המתפרסמים בבלוג "רב צעיר".
נא להקפיד להגיב לגופם של דברים ולא לגופם של כותבים!

בבקשה לא להגיב כ"אנונימי" - בחרו בשם כלשהוא והגיבו איתו.