יום רביעי, 4 ביולי 2012

יצא לאור: המעיין תמוז תשע"ב

גליון מהנה במיוחד עבור אוהבי ספרים. לפניכם המאמרים מתוך הגליון עם כמה הערות שלי. את הגליון המלא ניתן למצוא כאן.

בתוכן:
'עמוד שהוא מוטל לאוויר' / הרב יעקב לויפר
'אֶל אֵל-חַי אֲרַנֵּן' / הרב משה יהודה רוזנווסר
'לא אוי ולא אבוי' / הרב עמיחי כנרתי
'עין תחת עין - ממון': על הקבלה מסיני - בין הרמב"ם למהרש"ל / אבי ליפשיץ
אמינות ומסורת / הרב אריאל בראלי - במאמר זה מנסה הכותב להראות שיש יסוד בתורה ל'צינזור' ספרים של גדולים מדורות עברו, אבל רק במקרים חריגים של חשש "שיש בהם דברים הנראים סותרים דברי תורה, גם אם ברור לחכמים שהמחבר ודאי לא התכווין לכך אלא שסביר להניח שיהיו כאלו שיטעו בדבריו" או שיש בהם "דברים הנוטים לצד מינות". את דבריו אלה הוא מוכיח מכך שחכמים רצו לגנוז את ספר יחזקאל משום שיש בו דברים הסותרים את התורה וכן את מגילת קהלת שיש בו פסוקים המורים כאילו אין שכר ועונש. תמוה שהמחבר (והעורך?) לא שם לב שראיותיו הן ראיות לסתור - חכמים בקשו לגנוז את ספר יחזקאל וקהלת ובסופו של דבר של לא גנזום משום הדברים האחרים שיש בהם. בשום שלב לא עלה על לב "לשפץ" את הספרים, ולהוריד כמה פסוקים. הדברים זועקים לשמים במיוחד לגבי קהלת, שהרי חכמים התירו אותו משום שכתוב בו "סוף דבר הכל נשמע וכו'" - אבל מה קרה לפסוקים הבעייתיים? האם הם נעלמו ברגע שמצאנו פסוק זה? מדוע לא מחקו את הפסוקים הבעייתיים? מכאן דווקא ראיה שיש כח ביד חכמים להוציא ספר מארון הספרים היהודי, אך לשפצו ולצנזרו לא עלה על לב.
בכל מקרה יש תועלת במאמר זה, והוא בפרסום הפסקה המחרידה הבאה:
הרב נבנצל שליט"א שיתף אותנו בשיקול דעתו להכניס שינויים בהערותיו 'ביצחק ייקרא' לספר משנה ברורה. השינוי הוא בין המהדורה הראשונה לשניה: בין שאר השינויים שנעשו במהדורה החדשה השמיטו בה שתי פיסקאות בענייני שביעית, סעיף אחד העוסק בשימוש בכלים שבישלו בהם ירקות מהיתר מכירה, שם הובא בשם הגרשז"א זצ"ל שניתן להשתמש בכלים אלו גם למחמירים משום שהאדם שאכל בכלים אלו סמך על דעת גדולים ולכן הכלים לא נאסרו, ופיסקה שניה שבה היה כתוב שבגד מכותנה אין צורך לבער אותו בזמן הביעור משום שהכותנה גדלה אצל מי שסומך על היתר המכירה. הרב נבנצל שנשאל מדוע שתי הפיסקאות האלו הוסרו, ענה שעתה פוסק הדור הוא הגאון הרב אלישיב שליט"א, והוא מתנגד לפרסום פסקים שיכולים להחליש את ההתנגדות להיתר המכירה, והרב נבנצל קיבל את דעתו
הרב הכותב הרגיש שמשהו כאן לא תקין והעיר על גבי הסיפור:
אולם הסבר זה קשה, הרי אין איש שמכחיש שזו אכן הייתה דעתו של הגרשז"א זצ"ל, והדברים נאמרים בשמו, ואין שום סברא לכאורה לצנזר את דעתו לאחר מותו מפני שדעת חברו גדול הדור שליט"א שונה! הרי אין לדבר סוף! וכי בכל דור העלימו והסתירו דעות של גדולים בנושאים שונים, מפני שגדול הדור עתה סבר אחרת? וצ"ע.

תגובות והערות
הֶהָיָה הַשְּׂלָו מין דג? / הרב מיכאל דושינסקי - תקראו! אני נהניתי - מאמר קצר, רץ ומשכנע.
בענין היחס לשבתאים / הרב משה פרץ
על כתיבת 'העמק דבר' ועל פירוש 'חסידיך' / שמריה גרשוני - על כתיבת פירושי העמק דבר, ועדכונם בידי הנצי"ב ועל שיטת העבודה של מוציאי המהדורות החדשות (גם אנחנו פרסמנו דברים בנושא הזה כאן וכאן, המאמר הנוכחי נכתב כתגובה למאמר הזה מהגליון הקודם של המעיין). די מעורר דאגה.

על ספרים וסופריהם
ספרי המהר"ל במהדורת יסוד חדשה / הרב אלי גורפינקל - על מעלותיה ומגרעותיה של הוצאת כתבי המהר"ל בהוצאת פלדהיים.
ספר "באר הגולה" למהר"ל - כיצד יש לקרוא את שם הספר? / אליאב פרינס - עם קמץ, כפי שכל העולם אומר, כך סובר הכותב. אני מחכה למאמר המשך בנוגע ל"באר-הגולה" שעל השו"ע.
אוצר בלום בתולדות היהודים / ד"ר אברהם דוד
ספר 'פניני הלכה' ברכות: תורת ארץ ישראל / יצחק שיזגל - במיוחד נהניתי ממאמר זה מכיוון שאני מסיים בשבועות הקרובים ללמד את פניני הלכה ברכות במסגרת לימוד ההלכה היומית בבית הכנסת לאחר תפילת שחרית. הכותב הצליח להעלות על הכתב הרבה מתחושותיי והערכתי כלפי הספר הספציפי הזה והסדרה בכלל.
על המהדורה החדשה של ספר 'שערי דורא' / הרב דוד דבליצקי - כל הגליון הנוכחי של המעיין היה כדאי רק בגלל הערת שוליים מספר שמונה שבמאמר זה. קראתי אותו ולא הפסקתי לצחוק יומיים. כידוע לקוראי הבלוג הזה, אני פניתי להנהלת מוסד הרב קוק ובקשתי שיורידו מהמדפים את ספרי "אור החיים" בהוצאתם, שכן הם אינם עומדים בסטנדרטים סבירים של ספרות תורנית איכותית (ואפילו לא של איכות חלקית). על אף שהם יודעים שספרים אלו מהווים פגיעה בכבוד מחבר האור-החיים (שהיום היארצייט שלו, אגב) ומוציאים שם רע להוצאה עצמה, הספרים עדיין נמכרים. בכל זה נזכרתי כשקראתי את מאמרו של הרב דוד דבליצקי (בנו של הג"ר שריה דבליצקי). הרב דבליצקי מתאר בעשרות דוגמאות כיצד הוצאת "המאור" הוציאה לאור את ספר "שערי דורא" תוך שהם מבטיחים כי הוא מבוסס על כתבי יד ודפוסים ראשונים ומה לא, ובפועל מדובר סך הכל בהעתק גרוע של הוצאה לא-טובה אחרת של הספר מלפני כמאה שנה. האם לאור הדברים הכתובים במאמר זה, יחליטו בהוצאת "המאור" להוריד את ספריהם ממדפי החנויות? הלואי. אני מתקשה להאמין, לצערי.
עוד דבר אחד על מאמר זה. לפני מספר חדשים הגיעה לאזני שמועה שהמאמר הזה קיים, ושהמשפחה מתלבטת אם לפרסמו בגלל פחד מאנשי "המאור", ובגלל שהכותב נוגע בדבר, שכן כפי שהוא מתאר בתחילת דבריו הוא עצמו עבד עד לא מזמן על ה"שערי דורא". אינני יודע אם יש אמת בשמועה (חציה הראשון הוכחה כנכונה, שכן המאמר לפניכם), ואני התלבטתי אם בכלל ראוי להזכיר שמועה כזאת. אך אם יש אמת בדבר, אני שמח שבסופו של דבר הם קיימו בעצמם "לא תגורו" והוציאו את הדברים לאור עולם בבמה המכובדת של "המעיין", ומאחל להם רק טוב על ההחלטה.
לסיכום, גם אם מעולם לא שמעתם על "שערי דורא", וגם אם אין לכם מושג למה צריך מהדורה חדשה של "שערי דורא" - קראו את המאמר הזה!
נתקבלו במערכת / יואל קטן
רשימת המאמרים בכרך נב (גיליונות 199-202)
Pre-Crusade Piyutim: History or Hyperbole / Rabbi Moshe Yehuda Rosenwasser - [פיוטים מלפני מסעי הצלב: היסטוריה או הפרזה] (באנגלית)

14 תגובות:

  1. בענין הצנזורה במהדורות "ביצחק יקרא" - שמעתי שלא היה ביוזמת הרב נבנצל אלא בהשתדלות הסובבים אותו (ששכנעו-גררו גם אותו).
    ואי אפשר שלא להוסיף בנושא זה שמועה משמו: לפני כמה שנים נגנבה החנוכיה של הרב אלישיב. סיפרו את הדבר לרב נבנצל. הגיב על כך: "חבל שלא גנבו לו את השמש...".

    השבמחק
  2. אני לא בטוח שגילגול האחריות מהרב אלישיב לחצרו ושמשו, זו כבודה של תורה וכבודו של הרב אלישיב.

    מדובר פה על דבר מדהים: יש חברה ענקית, שסוגדת לרב אלישיב על גדלותו בתורה, בעוד אנו (כלומר אני, אבל אני חושב שאני לא לבד) לא יכולים לומר דבר וחצי דבר בשמו.

    השבמחק
  3. קראתי את המאמר של הרב בראלי, ולמיטב הבנתי הוא דווקא מבקר את הצינזורים שנעשים היום. תורף דבריו הוא שהשמטה היא מעשה נכון רק במקרים קיצוניים, ולרוב נזקה גדול מתועלתה. הוא מבקר בצורה מפורשת את השמטת תשובת רד"צ הופמן בה העיד על גילוי הראש בביהמ"ד לרבנים (על פי תקנת רש"ר הירש). מיד אחר כך באה הדוגמא של 'ביצחק ייקרא'. ככל הנראה גם שם הכוונה היא ביקורתית, אלא שנרתע הכותב לתקוף את הרב נבנצל מפורשות, ואת הערתו החריפה מלאת סימני הקריאה הוריד לשלוי העמוד.

    באופן אירוני, התוצאה המתקבלת היא שדווקא מאמר זה כתוב בצורה שעשויים לטעות בה. מוטב היה להסתפק במשפט ביקורתי מתון בגוף המאמר (למשל: 'אולם הסבר זה קשה, שכן אין סברא לכאורה לצנזר דברי אחד מגדולי הדור שנפטר שכן אינם מתאימים לדברי חברו שליט"א, ובנוסף אין כל חשש נטיה לצד מינות') ואז המאמר היה ברור הרבה יותר.

    השבמחק
  4. תיקון: "לשולי" העמוד.

    השבמחק
  5. אלחנן,
    אני מסכים לגבי הבנת המאמר של הרב בראלי, עם זאת אני סבור שגם ההוכחות שהוא מביא לצנזור במקרים קיצוניים אינן הוכחות.

    השבמחק
  6. אלחנן, לא גילגלתי את האחריות לחצר הרב אלישיב - שם העסק כבר יצא לגמרי משליטה - אלא לסובבים את הרב נבנצל (שזה דבר פלא, כי הוא לא איש של חצר, ובכל זאת בסופו של דבר ה'בעל דבר' כנראה הצליח).
    בלי לפרט מטעמים מובנים, אך - זה לא כל כך ניחוש אלא עדות מכלי מקורב מאוד. אם רק הרב היה מעורב בתהליכים הללו זה כנראה לא היה קורה (והראיה: מהדורה קמא של ביצחק יקרא...).

    השבמחק
  7. המגיב הלא-אלמוני9 ביולי 2012 בשעה 1:47

    א. לכותב הבלוג, עצם ההנחה שחכמים יכלו לצנזר חלק מספר מהתנ"ך - היא לא פשוטה, ועל הכותב לבסס אותה.

    ייתכן מאד שאין בכוחם לצנזר את כל הספר, אבל לגנוז אותו ולמנוע את השימוש בו כליל - מותר להם.

    ב. כפי שהביא במאמר, להלכה מותר לחכם לומר שמועה ששמע מחכם אחד, בשם חכם גדול ומפורסם יותר, כדי שיתקבלו הדברים.

    רואים שאין בהלכה חשיבות גדולה להקפדה על ציטוט נכון, אלא רק במקום שיש חשש לטעות בהלכה וכדומה.

    ג. כותב המאמר פתח בציטוטים שונים כדי להראות את חשיבות הדיוק במסורת, אך המעיין יראה שפרשנותו איננה מוכרחת כלל (לענ"ד).

    ד. גם לי מפריע פעמים רבות שהעורך/המדפיס מצנזר דברים שלא מתאימים להשקפת עולמו הצרה (ולא חסרות דוגמאות), אך דומני שעפ"י ההלכה אין בדבר פגם - אם אכן הוא צודק (בכוונת אותו גדול שהוא בא בשמו). ואם כן, אנו חוזרים לוויכוח הפרשני.

    ה. לגבי המאמר על 'שערי דורא' - כדאי להסתכל באשכול בעניין בפורום 'אוצר החכמה' (בכתובת http://www.otzar.org/forums/viewtopic.php?f=7&t=10189#p94403), כשבין המגיבים נמצא בנו של כותב המאמר (שהוא ת"ח מופלג בפני עצמו).

    ו. קשה להטיל את האחריות על סביבתו/משפחתו של הרב נבנצל, שכן הוא לוקח עליה אחריות.

    ז. יש לציין שהרב נבנצל לא חזר בו מעצם הפסקים (בשל דעת הרב אלישיב), אלא שהוא נמנע מלפרסם אותם כי שלא לחזק את 'היתר המכירה', מטרה שאליה יתכן שהסכים הרב אוירבך (ראה בהמשך).

    ח. לעצם העניין, אין לפניי את המ"ב עם 'ביצחק יקרא', אך ידוע שהגרש"ז אוירבך זצ"ל סבר באופן עקרוני שההיתר תקף, אך משפחתו וכמה מתלמידיו טוענים שדעתו שבשנים האחרונות אופן ביצוע המכירה ע"י הרבנות הראשית הופכת אותה לחסר תוקף. (למשל, ראה בכתובת http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=43795&st=&pgnum=54 ובכל העניין).

    בדומה לזה, מביאים בשם הגרי"ש אלישיב שליט"א, שבעבר ההיתר היה מחלוקת בין גדולי עולם, אבל היום הוא 'חוכא ואיטלולא' לכו"ע (למשל, ראה בכתובת הנ"ל בעמ' 7,9 ועוד, בעמודי היברו-בוקס).

    ט. לאור דברים אלו, כדאי לבדוק האם הגרשז"א אמר את דבריו ביחס לתקופות בהם ההיתר היה מקובל עליו, אך בזמנינו שההיתר הוא חסר תוקף לכו"ע (לדעה זו) - יתכן שהוא יאסור את השימוש בכלים, וא"כ ההשמטה היא דווקא מכוונת היטב לשיטתו ההלכתית.

    י. מעניין לציין, לאידך גיסא, שיש הטוענים שדווקא האוסרים בעבר היו מתירים היו, ראה בכתובת http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42137&st=&pgnum=40.

    השבמחק
  8. המגיב הלא-אלמוני9 ביולי 2012 בשעה 1:55

    עוד הערה קטנה:

    הביטוי על ה"חצר" של הרב נבנצל שליט"א הוא בעייתי. כל אדם מתייעץ עם חבריו ומקורביו על עניינים שונים, ואין פגם כשת"ח עושה כך.

    הבעיה המכונה "חצרות של רבנים", היא כשהסובבים את הרב מעבירים אליו מידע שקרי, וכן מונעים מאנשים אחרים להגיע אל הרב ולנסות להסביר לו את עמדם ולשכנעו.

    שני הדברים הנ"ל - אינם נכונים במקרה שלפנינו. איש לא העביר לו מידע שקרי, וגם איש לא מנע מאף אחד מלבד עם הרב נבנצל ישירות.

    המסקנה, הרב נבנצל הכריע החלטה, אולי מתוך הצעה של מקרוב/בן-משפחה, אך זו החלטה שלו, והוא עומד מאחוריה.

    ניתן לבקר את ההחלטה, אבל טענות על 'חצר' - במקרה זה - הן פשוט שקריות ומגוחכות.

    השבמחק
  9. למגיב הלא אלמוני -
    להשאיר חומרות ולהשמיט קולות כשיטה זה עיוות של ההלכה. אי אפשר לקרוא לזה אחרת.
    שנית, אמנם אי אפשר להאשים את הרב נבנצל בכך שיש לו חצר, אבל גם אי אפשר לומר שהוא מטפל בעצמו בהוצאת הספרים שלו בשנים האחרונות. היחס צריך להיות בהתאם, וכאמור - אני הייתי סומך יותר על המהדורה קמא לאור זה (והרי בין כך בעוד 200 שנה עוז והדר בטח יוציאו את ביצחק יקרא 'מוגה עפ"י מהדור"ק וכת"י הרב', אז למה שלא נהנה מזה כבר עכשיו בעצמנו?).

    השבמחק
  10. בענין המהר"ל, שערי דורא ו"מהדורות חדשות" -
    לפני כמה חודשים ראיתי קונטרס שמן וראוותני (כדרכם בקודש) של 'עוז והדר' שבישר על הוצאת המקראות הגדולות שלהם ובו קטעים שלמים ש'נשמטו ולא הודפסו מעולם' - עם קטע הדגמה ארוך מאוד מהרמב"ן לפרשת בלק. הלכתי ובדקתי. ב"המאור" הקטע הזה אכן לא הופיע, אבל בתורת חיים של מוסד הרב קוק - ודאי וודאי. אבל שהסאטמרים של עוז והדר יכניסו לבית שלהם ספר שמוטבעות על כריכתו המלים "הרב קוק"?

    ועוד - לפני כמה שנים רכשתי את כתבי המהר"ל במהדורת הצילום הנפוצה, שבדיוק יצאה בכריכה חדשה. בקטלוג חברת ההפצה היה מודגש שזו "מהדורה חדשה" היה רק הבדל אחד בין המהדורות: על הכריכה החדשה של "נר מצוה - אור חדש" הוטבע השם "נר מצוה ותורה אור"...

    השבמחק
  11. המגיב הלא-אלמוני10 ביולי 2012 בשעה 4:23

    לדוד,

    א. ממש לא הבנתי מה אתה רוצה להעיר על דבריי. יתכן ועדיף לסמוך על המהדורה הראשונה ולא על השנייה או להפך. אין לזה שום קשר לעובדה שהטענות על 'חצר' אינן רלוונטיות. ת"ח החליט לצנזר את הפסק שפרסם (בעצמו או ע"י אחרים), אפשר להחליט שדעתו לא רלוונטית ואפשר להחליט שכן, אפשר להחליט ששיקוליו מוצדקים ואפשר להחליט שלא, אך האחריות המליאה מוטלת עליו והוא עומד מאחוריה. אין כאן שום 'חצר' המונעת מהרב מידע או מספקת מידע שגוי, וגורמת בשל כך לפסקים מוטעים. יש כאן החלטה של הרב, שאפשר להסכים או לשלול.

    ב. אני מציע לבחון ברצינות את מה שכתבתי לעיל באות ח-ט, שייתכן ודווקא ההשמטה קולעת לדעת הרב אוירבך (אע"פ שאינני משוכנע בדבר, וצריך לבדוק את הנימוקים בפנים, והספר אינו תח"י וכנ"ל).

    השבמחק
  12. לא אמרתי שיש לו חצר, אלא שהוא מעורב פחות בעריכה המשותפת. משפחה היא לא חצר, אבל היא בהחלט יכולה להוות שלב ביניים, מעין חצר-לייט. לא במניעת מידע, אבל בפרשנות וסינון המציאות. ככל שרב גדול, חשוב ומבוגר יותר - הוא באופן טבעי יותר מתנתק קצת מהחיים ותלוי בפילטר הזה (אם יותר ואם פחות, וכל דמות לגופה).
    אפשר לומר שהרב לוקח אחריות, וזה פתרון קל מאוד ולגיטימי למי שמשוכנע בו. במקרה הזה, לאור היכרות מסויימת, אני די משוכנע שהרב הולך אחרי אחרים, והאחריות שהוא מקבל על הנושא פחות משמעותית בעיני.
    ומכיון שאני מתעניין מאוד בדבריהם של רבנים חשובים, אבל ממש לא בדעת בני משפחתם - החלוקה הזו משמעותית לי מאוד.

    השבמחק
  13. לענ"ד יש להסביר את הגמ' על גניזת קהלת באופן הבא: חכמים מכניסים לתנ"ך רק דברים שנאמרו ברוח הקודש. דבר שסותר את התורה, או את עצמו (בצורה חזיתית, שאינה ניתנת ליישוב כלל) - לא ייתכן שנכתב ברוה"ק, ולכן אין שום סיבה להכניסו לתנ"ך. וזו הסיבה שחכמים רצו לגנוז את קוהלת, ואין לכך כל קשר לסוגיית הצנזורה . לגבי הגמ' המתירה לומר דבר בשם אדם גדול: שמעתי פעם מהרב ד"ר מיכאל אברהם, שלדעתו זה מותר כיון שהשומע לא יקבל את הדברים.אך קשה לקבל הסבר זה כפשט הגמ', ועדיין צ"ע. בכל אופן, חבל שהציונות הדתית לא מקימה קול זעקה על הצנזורה האכזרית של כמה מדפיסים מהמגזר החרדי. זוהי אחת העוולות הבולטות והקשות, ותמהני איך לא מדברים על זה יותר.

    השבמחק
  14. מה פירוש לא מקימה קול זעקה? אתה יודע כמה מאמרים נכתבו על הנושא הזה, כמעט מעל גבי כל במה אפשרית?

    השבמחק

אשמח לקבל תגובות לדברים המתפרסמים בבלוג "רב צעיר".
נא להקפיד להגיב לגופם של דברים ולא לגופם של כותבים!

בבקשה לא להגיב כ"אנונימי" - בחרו בשם כלשהוא והגיבו איתו.