יום שישי, 4 במאי 2012

על בתי דין, דו-פרצופיות וחסינות

האתר "כיכר השבת" מפרסם השבוע מכתב מבית הדין לדיני ממונות (של הרב לוין) בירושלים, בדבר תביעה כנגד ח"כ משה גפני מיהדות התורה. על פי התביעה ח"כ משה גפני הטעה את הרב אלישיב לפני ההצבעה על חוק פינוי-פיצוי לפני ההתנתקות.



המעניין בעיני הוא שיש כאן תכתובת של שני בתי דין בדבר העמדתו לדין של ח"כ מכהן, על משהו שהוא עשה במסגרת היותו חבר כנסת. שניהם מסכימים שלחוק המקנה חסינות לחברי כנסת אין בכלל מקום במערכת בתי דין. בית הדין של הרב קרליץ מסכים לכך שלא צריך לדון את חבר הכנסת, וטוען ש"באופן כללי סבור בית הדין בבני ברק כי גדולי ישראל שליט"א הם העומדים על גבם של שלוחים דידהו והם אלו שאמורים לשפוט את מעשיהם לטוב או למוטב". זו אגב טענה מגוחכת להפליא, שהרי אותם גדולי ישראל נוגעים בדבר בצורה ישירה - איך הם אמורים לשפוט את מי שהם מינו? בכל מקרה, על אף שבית הדין של הרב קרליץ מסכים שאין לדון את ח"כ גפני, גם הם בוחרים לא להשתמש בטענת החסינות.
במקרה זה, כמו במקרים נוספים שנראה בעתיד, בתי הדין רוקדים על שתי חתונות במקביל. מצד אחד הם דנים מכוח חוק של המדינה, הם אף קובעים את "מנהג המדינה" לרוב עפ"י מה שנקבע בחוקי המדינה, ואעפ"כ הם מעמידים פנים כאילו הם לא כפופים לחוקי המדינה.
בגלל דו הפרצופיות הזו, מכתבים מעין אלו מעמידים את בתי הדין באור מגוחך, לא מקרבים את עם ישראל לדין התורה ובאופן כללי ממש לא מוסיפים כבוד לתורה.

12 תגובות:

  1. בשיקולי הפסיקה הם לא כפופים לחוק אלא להלכה בלבד.
    כמובן שהחוק יוצר מציאות מסויימת בשטח שההלכה לא תתעלם ממנה.

    וסתם מעניין, רב צעיר, אם יחוקקו חוק יסוד שחזיר כשר, כיצד תנהג?
    ואם יחוקקו חוק פינוי מרצון, שעל תושבי גבעת האולפנה לפנות את ביתם משום חשש גזל?

    השבמחק
  2. לא הבנתי את טענתך על בית הדין. הרי הלכה ידועה לכל צורב שדינא דמלכותא דינא כאשר הוא לא סותר את דין התורה (ואגב אני חושב שלא צריך להיות דתי כדי להבין שמי שמאמין שההלכה היא דבר ה׳ לא יכול לעבור עליה בגלל חוק שחקק בשר ודם. להעדיף דברי הברוא על בוראו). וכיון שלפי דין התורה אין חסינות לחבר כנסת ממילא חוק המדינה מתבטל כעפר.
    לגבי הטענה שגדולי ישראל שופטים את שלוחיהם: אני לא חושב שאנו דנים האם הרבנים רימו או כל כיו״ב. הדיון היה האם גפני רימה את הרב אלישיב. את זה, סובר הרב קרליץ, תפקידו של הרב אלישיב לברר. ואם הוא לא מברר וממשיך לסמוך עליו אין לרב לוין מה להתערב. (כמובן שבעיניים סרוגות כל העסק הזה מסריח מהראש וכל התיווך הזה בין הרבנים לציבור על ידי מאכערים אינטרסנטים מגוחך להפליא, אבל דע׳ס תיירה זה הדיבר הראשון במניפיסט של החרדים בדורנו, ואת זה אנו לא נשנה. החרדים הרי צועדים בעקבות החזון איש שכידוע רומם את המושג לפסגות שאיש לא דמיין.)

    השבמחק
  3. בואו תניחו בצד רגע את כובע החכמה וחבשו לראשכם את כובע הנבואה. מה לדעתכם הולך לקרות עכשיו?
    האם ח"כ גפני יבוא להתדיין בפני ביה"ד בירושלים? במידה ולא, האם בית הדין ינדה אותו?
    אני מוכן לנחש שהוא לא יבוא להתדיין ובכל זאת בית הדין לא ינדה אותו ובודאי שלא ידון אותו שלא בפניו. מדוע לא? כי החוק, אותו חוק שמקנה לח"כ גפני חסינות, לא מאפשר לדון אותו ללא הסכמתו. אז מדוע בית הדין כפוף לחוק הקובע שהוא לא יכול לדון אדם ללא הסכמתו וחתימתו על שטר בוררות, והוא לא כפוף לחוק החסינות?

    השבמחק
  4. לדניאל,
    בעניין הטענה שגדולי ישראל שופטים את שלוחיהם - האם יש הבדל עקרוני בין הטענה הזאת לבין הטענה שהציבור ישפוט את נבחריו? האם שתי הטענות מקובלות על בית הדין בבני ברק, לדעתך?

    השבמחק
  5. לא הבנתי מה כל כך מגוחך ו"איך הם אמורים לשפוט את מי שהם מינו". זה לא קורה כל יום בצבא?...

    כמו כן מה פירוש "הם דנים מכוח חוק של המדינה?" זה מבחינתך, לא מבחינתם. נכון, המחוקק (כלומר בג"ץ...) יכול מחר בבוקר להוציא פקודה לסגור את כל בתי הדין בארץ ישראל, ולהעמיד שוטרים כדי לוודא לאכוף את זה בכוח. או סתם להעמיד לדין ולהטיל קנסות ומה שתרצה. זה עדיין לא הופך את בתי הדין הללו, לפחות מבחינתם, ל"דנים מכוח חוק של המדינה", לא יותר ממה שבית דין בעיירה כלשהי ברוסיה היה "דן מכוח חוק ממשלת הצאר".

    באותו אופן לשאלה שלך, "מדוע בית הדין כפוף לחוק הקובע שהוא לא יכול לדון אדם ללא הסכמתו וחתימתו על שטר בוררות, והוא לא כפוף לחוק החסינות?", התשובה פשוטה - אם הוא כפוף לזה או לזה, הרי זה מפני שמכריחים אותו בכוח. זה הכל.

    בקיצור דבריך לא מובנים בעליל, והתחושה היא שאתה מחפש את המטבע מתחת לפנס ששם רצית למוצאו (אגב מנהג המדינה זה עניין אחר, שנוגע לתחומים מסויימים, ובתי הדין החרדים לו בהחלט לא יסכימו לפרשנות המורחבת שלו שנשמעת לפעמים בציונות הדתית).

    השבמחק
  6. מישקה,
    מה שאתה מתאר זה לחיות בהכחשה. כמו אותו מלך ב"נסיך הקטן" שהיה מצווה על השמש לזרוח בדיוק לפני הזריחה.
    בתי הדין יודעים שהם לא יכולים לדון ח"כ, כמו שהם יודעים שהם לא יכולים לדון אדם ללא הסכמתו. הצגת הדברים כאילו הם חיים באקס-טריטוריה, והם בעצם יחליטו אם הם יכולים לדון אדם או לא, היא שקרית. אני מסכים ש"מכריחים אותו בכח" - לחיות כאילו שלא מכריחים אותך זה לחיות בהכחשה.

    בקשר לפנס - אני בטוח שעוד נחזור לזה בעתיד, אז לעכשיו לא אתייחס לזה.

    השבמחק
  7. בתי דין בישראל אינם מתיימרים לדון דין תורה (משיקולים שלהם) אלא מעדיפים את מוסד הבוררות, וככזה קשה לאחוז את החבל משני קצותיו, גם לדון כבוררות, וגם לקבוע ש'דין תורה' (לפי הבנתם) יגבר על דינא דמלכותא / תקנות הקהל. אם בוררות, אז עד הסוף, ורק בהסכמת הצדדים.

    לגופו של נושא, חסינות לחבר כנסת, בייחוד על רקע פעילות פרלמנטרית, לא עומדת בסתירה עם המשפט העברי. מדובר פה על גרמא־דגרמא־דגרמא, שספק גדול אם תידון בדיני אדם. גפני לא הזיק בגופו אחד מתושבי גוש קטיף, אלא תמך במדיניות שהובלה על ידי ראש הממשלה דאז, ושבוצעה על ידי אחרים. גפני צודק שהוא לא מוכן להתדיין בפניהם, כי מדובר בתביעה קנטרנית (יותר שייך היה לתבוע את שרון עצמו ואת אנשי קדימה, ולא את גפני). זו ניצול הזדמנות של היותו חרדי כדי להעמיד אותו במצב לא נח.

    השבמחק
  8. נתנאל,
    למה אתה מתכוין "משיקולים שלהם"?

    השבמחק
  9. שיקולים שלהם = העדר מסורת דיינית מספקת כדי לדון בימינו במקרים שונים, ומניעת הצורך לקבוע מסמרות בדברים שהשתנו בין השולחן ערוך לימינו. בתי הדין מתאמצים מאוד שלא להגיע למצב של 'דין תורה', גם מפאת אי־היותם של הדיינים סמוכים, דבר היוצר קושי לגבי שיפוט בכפייה.

    השבמחק
  10. שתי שאלות, אפרופו:
    א. בלי קשר למקרה הספציפי, איזו סמכות נתונה לבית דין כבית דין להתערב בהחלטות מנהליות. בית דין מכריע בויכוחים ממוניים ודיני מלקות ונפשות. הוא אמור להכריע בענינים מנהליים? מה הוא בגץ?

    ב. לאחרונה הגיש בית הדין של הרב דב לוין תביעת דיבה לערכאות (!) אחרי שבווינט חירבשו עליו איזה סיפור מטופש שהוא הורה לסקול כלב. לא הבנתי איך בית דין רבני פונה לערכאות, בדבר שלא ניתן לתבוע בו לפי דין תורה. מצורף מקור לידיעה
    http://www.news1.co.il/Archive/001-D-291926-00.html, שם ניתן לקרוא את כתב התביעה במלואו.


    ואיך לעזאזל אף אחד לא אומר כלום בענין.
    הערה: כותב השאלה לא מתנגד להליכה לערכאות, הוא רק לא מבין את הפער הבלתי נתפס בין העמדה הרשמית לבין הפרקטיקה בענין, ועוד של בית דין רבני חרדי.

    השבמחק
  11. המגיב הלא-אלמוני21 ביוני 2012 בשעה 8:30

    אנונימי,

    ישנם מצבים בהם מתירים לפנות לערכאות. למשל, המקובל אצל הרבנים (גם החרדיים) להתיר לתבוע נזיקין מרכב שהזיק בשבת, אע"פ שמבחינת הדין הוא פטור (קים ליה בדרבה מיניה), מ"מ אם כל הדתיים ימנעו מלתבוע נזקים שנעשו לרכביהם בשבת הדבר ינוצל באופן בלתי סביר, ומפני תיקון העולם התירו זאת חכמי זמנינו.

    והוא הדין כאן. אם הדתיים לא יתבעו תביעת-דיבה העיתונות החילונית תמשיך להעליל עלילות שקר, דבר בלתי נסבל בעליל, ולכן סביר שרבנים יתירו פניה לערכאות במצבים כאלו.

    השבמחק
  12. מותר לפנות לערכאות אחרי היתר מבית דין. אותו שולחן ערוך שאוסר פניה לערכאות, מתיר באופן שיש היתר מבית דין. לכן הפלפול על התביעה נגד וויינט מגחיך.

    ואפרופו בית דין של הרב לוין, בנוגע לתביעה נגד גפני ובתביעות אחרות הוא כן דן לפי שולחן ערוך ולא ככפוף לחוק המדינה, הדברים מפורשים בפרסומיו הרבים.
    אי לכך הטענה שהוא אוחז את החבל משני קצותיו יכולה להיות מופנית כלפי בית הדין בבני ברק בלבד, ולא על בית הדין של הרב לוין בירושלים.

    השבמחק

אשמח לקבל תגובות לדברים המתפרסמים בבלוג "רב צעיר".
נא להקפיד להגיב לגופם של דברים ולא לגופם של כותבים!

בבקשה לא להגיב כ"אנונימי" - בחרו בשם כלשהוא והגיבו איתו.