יום שלישי, 6 ביולי 2010

עסק ושמו קהילה

התפרסם במסגרת מדור "דעת תורה" באתר כיפה (קישור). ניתן לקרוא את כל הטורים שהתפרסמו במדור זה כאן.

בימים האחרונים הגיעה לידי חוברת בשם "הרב בקהילה - אסופת מאמרים", בהוצאה משותפת של ארגון רבני צהר והמחלקה לשירותים רוחניים בתפוצות בהסתדרות הציונית העולמית. החוברת כוללת בתוכה מאמרים מפרי עטם של רבני קהילות מהארץ ומחו"ל. רוב המאמרים הינם בעברית (חלקם פורסמו בעבר בכתב העת של צהר) ומיעוטם באנגלית. אחד המאמרים שעשו עלי רושם גדול הוא דווקא באנגלית והוא מומלץ מאד לקריאה במלואו. מכיוון שהדברים ראויים לפרסום רחב, לדעתי, תרגמתי מהמאמר את פסקאות הפתיחה והסיום שלו, והם מובאים לפניכם. יש לראות בפסקאות הבאות אך ורק תקציר של המאמר המלא, ומומלץ מאד לכל אחד שהנושא נוגע לו שישיג ויקרא את המאמר בשלמותו. המאמר נכתב במקורו ע"י הרב ארי ברמן ונושאו "בית הכנסת כמרכז רוחני וקהילתי". התרגום נעשה על ידי ובאחריותי בלבד.
"לפני מספר שנים, עת שמשתי כרבו של 'המרכז היהודי' במנהטן, נכנסתי בוקר אחד לבית הכנסת ומצאתי את הגבאי ממתין לי בכניסה. הוא סיפר לי שלאחר שהבחין במתפלל חדש במניין בבוקר, והוא ניגש אליו והציג את עצמו וקידם אותו בברכה, נודע לו שאדם זה, שגר בקרבת מקום, התייתם זה לא מכבר מאביו. האורח לא היה חבר בבית הכנסת, היה לו מעט מאד רקע יהודי, אבל ידע שהוא אמור להגיד קדיש אז הוא בא לבית הכנסת כדי לכבד את זכרו של אביו. אחרי שניגשתי אליו ועשיתי היכרות איתו, הודעתי לו שנעזור לו לקיים מניין יומי במהלך השבעה בביתו. התקשרתי לראש ועדת השבעה והוא הלך לבקר בבית האבל, דאג שיביאו לשם כסאות לאבלים ולמנחמים ודאג למנין בבית האבל במהלך כל השבעה. האבל היה מלא הערכה לעזרה שהוא קיבל בשעת אבלו והחליט, יחד עם אשתו, להצטרף כחברים לקהילה.
לאחר שהתקבל טופס החברות של הזוג, ועדת החברות התקשרו לזוג וברכו אותם, שלחו להם פרוספקט על פעילויות הקהילה המגוונות, וצרפו גם שי קטן. ועדת החברות גם הודיעו לועדת האירוח על המשפחה החדשה בקהילה והללו ארגנו עבורם אירוח לסעודות שבת בקרב חברים אחרים בקהילה. יחד עם זאת, נודע גם לועדת הזוגות הצעירים בקהילה על המשפחה החדשה והללו התקשרו והזמינו אותם להשתתף בפעילות הקרובה שלהם. בעקבות יצירת חברויות בתוך הקהילה, התחילו בני הזוג גם להשתתף באופן קבוע בתפילות בבית הכנסת. זמן קצר לאחר מכן, האשה ילדה בן בכור וועדת הלידות דאגה לארגן עבור הזוג המופתע ארוחות שהובאו עד לדלת ביתם. עם הזמן, האשה התחילה להיות מעורבת בועדת הנוער של הקהילה והבעל השתתף באופן קבוע בחלק מהשיעורים. אני זוכר שכשאותו בן בכור הגיע לגיל בית ספר דברתי עם ההורים על האפשרויות החינוכיות השונות הפתוחות בפניהם בקהילה והם הודיעו לי שלאחר התלבטות מעטה הם החליטו לשלוח את ילדם לבית הספר הקהילתי.
...
על פניו סיפור זה הוא לא כל כך משונה. כמעט לכל רב יש סיפור על אחד מבני קהילתו ששינה את מהלך חייו הטבעי והפך להיות חלק בלתי נפרד מהקהילה. אך עבורי מה שמייחד את הסיפור הזה הוא לא רק סיפור המסגרת של המשפחה, אלא האופן בו התרחש התהליך. אין בסיפור הזה גיבור אחד שניתן להצביע עליו, או נקודת שיא קריטית, אבל יש בו הרבה התרחשויות והתפתחויות שהשתלבו לסיפור הצלחה גדול. רשימת הגיבורים בסיפור כוללים את הגבאי שקידם את פני הבעל בסבר פנים יפות, את ראש ועדת השבעה שארגן את המניינים, את הזוג הצעיר שהזמין זוג שהוא לא הכיר לסעודת שבת, את האנשים שקיבלו את המתפללים החדשים בנועם, את המרצים שנותנים מזמנם כדי למסור שיעורים בקהילה, את המשפחה שבשלה ארוחה עבור היולדת בשבוע הראשון לאחר הלידה. כל האנשים הללו הם הגיבורים של הסיפור, או בלשון אחרת, הקהילה היא הגיבורה של הסיפור. אין בזה כדי לומר שלי, רב הקהילה, אין חלק בסיפור. כמובן שגם אני הייתי מעורב בו. אבל מבלי המעטפת הקהילתית הרחבה ובלי התרומה של כל אחד מהגורמים שנתנו ותרמו להצלחה, הסיפור הזה לא היה מתרחש.
...
יש משהו אירוני ועצוב בזה שבעולם העסקים והכלכלה, שבו כל ההישגים נמדדים בדולרים, פיתחו כלים ומיומנויות מתוחכמות ומורכבות למקסם את התעשיה שלהם, אבל אנחנו שעוסקים בדברים החשובים באמת בחיים, לעיתים מוצאים את עצמנו נאנקים בכדי למצוא פתרונות, מגיבים למשברים ונדהמים מעוצמת האתגרים העומדים בפנינו. לרענו היהודי, לשכנינו ולילדינו מגיע יותר. מגיע להם לא רק לקבל את מלוא הרצונות והמרץ שלנו, אלא גם את טובי המתודות והמיומנויות ובעקבותם גם את התוצאות הטובות ביותר."

תגובה 1:

  1. שם השולח: יצחק תאריך: 06/07/10, 20:24:16
    הרב בני, כמו שאתה יודע קהילות רבות מאוד נוהגות בדיוק כך, וגם בעולם העסקי שלכאורה הוא קר ומנוכר יש התייחסות רבה לרווחת העובד ומשפחתו.

    קראתי מחקר לא מזמן שאמר בעצם אנשים עובדים יותר טוב עבור מטרה נעלה ולא עבור שכר לכן כאשר השכר הוא "טוב" ולא מהווה מכשול יש למעסיק את היכולת להוציא את המירב מהעובד.

    כך אולי בקהילה אם ההשתייכות לקהילה היא זכות ולא חובה/מטרד יש סיכוי שנפיק ממנה יותר (בעייה נפוצה של יישובים קהילתיים)

    שם השולח: רונן תאריך: 07/07/10, 04:38:16
    ממש תודה, זה אחד הדברים הכי יפים שקראתי בבלוג.

    כפי שידוע לך, מה שמתואר כאן הוא ה"אידיאל" של קהילה יהודית "מודרן אורתודוקס" בחו"ל. ולדעתי זה גם האידיאל של תורת ישראל ממש. זה מה שאנחנו צריכים לחתור אליו גם בקהילות עירוניות בישראל. ב"ה בקהילתך במודיעין אתה מצליח בזה, ומגיע לכם יישר כוח גדול. אבל ברוב הערים והשכונות העירוניות בארץ קהילות כאלה אינן קיימות.

    שם השולח: רונן (המשך) תאריך: 07/07/10, 04:42:41
    אני גר בעיר ישראלית "טיפוסית". פעם נסינו לשכנע זוג דתי צעיר לבוא לגור בעירנו והזמנו אותם לשבת אצלנו. במוצ"ש אמרו לנו כי השבת הייתה נפלאה, אבל לא נראה להם שיבואו לגור כאן. מדוע? כי הם גרים ביישוב יפה בשומרון, וכאשר הגיע לשם לראשונה לא הצליחו לאכול סעודת שבת אחת בביתם במשך חודשיים, כי כל היישוב רצה לארח את התושבים החדשים. אמנם יפה בעיר הזאת אמרו, אבל כזה דבר לא נמצא כאן...

    מאז אני ואשתי מנסים לבנות בדיוק את זה דווקא בעיר, כי אנחנו יודעים מחו"ל שגם בעיר זה אפשרי. זה קשה, כי זה בעצם לבנות קהילה חדשה. הגרעין התורני דווקא נגד (!!) כי להם חשוב אך ורק בית המדרש על פי ה"קו" שלהם, ובתים פתוחים זה הרי בלי קו...

    אבל למרות כל הקושי זה דבר עצום שגורם הרבה שמחה. ולדעתנו זהו ממש הייעוד המבוקש של הציונות הדתית בדורנו.

    יישר כוח שפרסמת את זה.

    שם השולח: Benny (האתר שלי) תאריך: 07/07/10, 19:43:36
    רונן,
    רק להבהרה - בקהילה שלי במודיעין אין עדיין מציאות כזו. הדובר בגוף ראשון ברשימה הוא הרב ארי ברמן, ולא אני.
    אני בודאי שואף לזה, ומקווה שנצליח לעמוד באתגר חשוב זה.

    שם השולח: מנחם מנדל (האתר שלי) תאריך: 08/07/10, 01:49:02
    יש ספר באנגלית על הנושא הזה.

    Ron Wolfson

    The Spirituality of Welcoming: How to Transform Your Congregation into a Sacred Community

    לפי דעתי רוב בתי הכנסת בארץ אינם ממלאים את התפקיד של קהילה welcoming. אנשים מתפללים וחוזרים הביתה. כפי שנאמר, יש יישובים שזאת נורמה אצלם, אבל יש הבדל גדול בין יישוב קטן ובית כנסת עירוני.

    קבלת הפנים היא החשיפה הראשונה של אנשים לקהילה או בי"כ, ולפעמים גם האחרונה.

    השבמחק

אשמח לקבל תגובות לדברים המתפרסמים בבלוג "רב צעיר".
נא להקפיד להגיב לגופם של דברים ולא לגופם של כותבים!

בבקשה לא להגיב כ"אנונימי" - בחרו בשם כלשהוא והגיבו איתו.