יום ראשון, 25 באוקטובר 2009

כוונה בתפילה

ידועים מאד דברי ר' חיים הלוי סולובייצ'יק על הכוונה בתפילה (חידושי ר' חיים הלוי על הרמב"ם הל' תפילה פ"ד הל"א):
ונראה לומר דתרי גווני כוונות יש בתפילה, האחת כוונה של פירוש הדברים ויסודה הוא דין כוונה, ושנית שיכוון שהוא עומד לפני ה'... ונראה דכוונה זו (=השנייה) אינה מדין כוונה רק שהוא מעצם מעשה התפלה, ואם אין לבו פנוי ואינו רואה את עצמו שעומד לפני ה' ומתפלל אין זה מעשה תפלה, והרי הוא בכלל מתעסק דאין בו דין מעשה. וע"כ מעכבת כוונה זו בכל התפלה, דבמקום שהיה מתעסק דינו כלא התפלל כלל.

מקובל להגיד שדברי ר' חיים אלו הינם קשים, הן למעשה והן בהסבר דברי הרמב"ם. החזון-איש על גליון חידושי הגר"ח העיר כך:
זה דבר שאי אפשר וכו', וכבר אמרו בגמ' דעיון תפלה אין אדם ניצול מהן בכל יום... וכל העומד להתפלל לא שייך בו מתעסק, דלעולם יש לו ידיעה כהה שהוא בתפלה לפניו יתברך, אלא שאין לבו ער כל כך ובידיעה קלושה סגי בדיעבד.

עיין גם בדברי הג"ר עובדיה יוסף בשו"ת יביע אומר ח"ג סימן ח' המסתייג מדברי ר' חיים.

לאחרונה נתקלתי בדברי הראי"ה קוק בעין איה (ברכות לא ע"א) שאומר כמעט הפוך מדברי ר' חיים (ס"ק יז):
יש כונה פרטית, דהיינו כונת פירוש המלות והענינים. ויש כונה כוללת, היינו כונת הלב בגדולת השם ית' ורוממות הנפש הראויה ע"י האירה באור ד' ששעת התפילה מסוגלת אליה. וזהו שלמדנו שלבד כונת הענינים והתיבות בפרטיות, צריך לכוין לבו לשמים ברוממות השם ית' לפי מה שתוכל נפשו שאת. וע"י זכרון השם ית' וגדולתו תתרומם הנפש לשלימות התכלית של התפילה, וממילא היא סגולה להתקבלות התפילה... והוא סימן לדבר שלבד הכונה הפרטית שהיא ודאי עיקרית, צריכה כונה כללית שהיא מצויינת בשם "יכוין לבו לשמים", והיא מועלת להתקבלות התפילה ביחוד.

תגובה 1:

  1. שם השולח: חמר גמל תאריך: 26/10/09, 20:31:31אני לא בטוח שדברי הראי"ה הם הפוכים - הוא עוסק ברוממות ובגדולת ה', ואילו ר' חיים מדבר על עצם ההכרה בכך שהתפילה מכוונת כלפי ה'.


    שם השולח: ס.ל. תאריך: 04/11/09, 08:52:52אמשיך את חמר גמל.

    מה שר' חיים אומר אינו מתייחס להבנה פילוסופית או אפילו לחוייה עמוקה של רוממות הקדוש ברוך הוא.
    ר' חיים אומר, שמעשה התפילה הוא התודעה הבסיסית שכעת אתה עומד מול הבורא.

    הביטוי הפשוט לכך יהיה שאם תעצור את המתפלל ותשאל אותו מה אתה עושה כרגע, הוא יאמר, אני עומד בתפילה מול הקב"ה.
    אם הוא משיב, כרקע חשבתי על זה שאני צריך ללכת לבקר את שכני החולה, הוא פשוט לא התפלל.

    כשלעצמו, ברמב"ם לדעתי פשוט שזה פירוש המושג כוונה המעכבת את התפילה. אלא שהתירוץ של ר' חיים -בהקשרו - לא נראה, משום שמשמע ברמב"ם שגם כוונה זו אינה מעכבת אלה בברכה ראשונה בלבד.

    לדעתי, יש קשר גם לכך שלדעת הרמב"ם התפילה אינה דווקא מתרכזת בבקשת צרכים, אלא במהותה כוללת גם את השבח וההודאה. (לעומת הרמב"ן, שבשיטתו נראה שהשבח וההודאה אם מדרכי התפילה, אך התפילה עניינה הוא הבקשה. עניין זה נובע ממחלוקתם האם תפילה בכל יום חובה או לא]


    שם השולח: Benny (האתר שלי) תאריך: 04/11/09, 18:20:45ס.ל. - דבריך אינם מקשים עלי אלא על החזון-איש.

    לעצם העניין - שימו לב כמה הרב קוק מדגיש שכוונת פירוש המילות היא הכוונה העיקרית! זה ממש רחוק מר' חיים. ואם מבינים את ר' חיים כפי שהבין אותו החזון-איש אז דברי הרב קוק הם הפוך לחלוטין מר' חיים.

    השבמחק

אשמח לקבל תגובות לדברים המתפרסמים בבלוג "רב צעיר".
נא להקפיד להגיב לגופם של דברים ולא לגופם של כותבים!

בבקשה לא להגיב כ"אנונימי" - בחרו בשם כלשהוא והגיבו איתו.