יום שני, 3 באוגוסט 2009

בישול בשבת: שני עניינים שבמחלוקת בין הפוסקים הספרדיים

הדברים הכתובים בבלוג זה הינם להלכה ולא למעשה

עירוי מים רותחים מהמיחם לתוך החמין בשבת
רבינו יונה כותב את הדברים הבאים (הדברים נכתבו בשערי תשובה ומובאים בבית יוסף אורח חיים סימן רנג):
ומכשלה גדולה תחת מקצת העם שטומנין קומקום של מים חמים ליתן לתוך הקדרה בשבת כשהתבשיל מצטמק ופעמים שהאחד אין היד סולדת בו והאחר היד סולדת בו ומתבשל זה עם זה ונמצאו מבשלין בשבת ואף על פי שהן רותחין אם פסקה כח רתיחתן יש בהם משום בישול.

כלומר, לדברי רבינו יונה יש שני טעמים לאסור שפיכת מים שהוטמנו לפני השבת לתוך כלי ראשון בשבת:
א. חשש שמא המים הטמונים אינם חמים - ועובר בזה משום בישול.
ב. כשהמים יוצאים מהכלי שבו הם הוטמנו, הם כבר לא כלי ראשון (פסקה כח רתיחתן) וכשמכניסים אותם שוב לתוך כלי ראשון יש בזה משום בישול המים.

לא צריך להרחיב על כך שהטעם השני של רבינו יונה קשה מאד להבנה. הבית יוסף מביא את דעת מהר"י אבוהב שמסביר את דברי רבינו יונה כך:
ולי נראה שה"ר יונה סובר דמאי דאמרינן כל שבא בחמין הוא בדבר יבש כמו תרנגולתא דרבי אבא (שבת קמה:) אבל בדבר לח כמו מים או תבשיל אם פסק רתיחתן יש בהם משום בישול

השלחן ערוך הביא את דברי רבינו יונה להלכה (אורח חיים סימן רנג סעיף ד):
יש למחות ביד הנוהגים להטמין מבע"י קומקום של מים חמין ונותנים אותם לתוך הקדירה בשבת כשהתבשיל מצטמק.

המעיר על השלחן ערוך כתב בסוף הסעיף הזה:
וע"ל (ועיין לקמן) סי' שי"ח

המשנה ברורה מסביר את ההפנייה הזו (ס"ק פד ):
ועיין באחרונים שכתבו דלפי מה שיבואר לקמן בסימן שי"ח סט"ו בהג"ה דאנן נוהגין כהפוסקים דאם לא נצטנן לגמרי אפילו בדבר לח אין בו משום בישול עוד א"כ אפילו אם אחד אין היד סולדת בו ויתחמם ע"י התערובות ג"כ שרי וכן הוא מעשים בכל יום

כלומר, לשיטת הרמ"א שאין בישול אחר בישול בלח כל עוד התבשיל חם קצת, אין מקום לחשוש כלל לדברי רבינו יונה.

הג"ר עובדיה יוסף נשאל בשו"ת יחווה דעת (חלק ד סימן כב):
האם מותר לערות מים רותחים בשבת אל תוך התבשיל שנצטמק, לאחר שהורד התבשיל מעל האש?

ותשובתו על סמך דברי רבינו יונה שהובאו בשלחן ערוך:
אמנם אחינו האשכנזים נוהגים בזה כדעת הרמ"א וסיעתו להתיר לערות מים רותחים בשבת אל תוך התבשיל שנצטמק, לאחר שהורד מעל האש, ויש להם על מה שיסמוכו, אבל הספרדים ובני עדות המזרח בארץ ישראל צריכים להחמיר בזה כדעת מרן שאסר לעשות כן בהחלט. והמזהיר והנזהר ירבה שלומם כנהר.

הג"ר שלום משאש חלק על הג"ר עובדיה יוסף בזה וסבר שאין מקום לאסור, מכיוון שהטעם העיקרי ברבינו יונה הוא הטעם הראשון, ושאם אדם רואה שהמים שהוא שופך לתוך החמין הינם רותחים אין מקום לאסור זאת אף לספרדים.

דין בישול אחר אפייה
בעל ספר היראים, רבי אליעזר ממיץ (להלן: הרא"ם), כתב דבר חידוש (מובא בבית יוסף אורח חיים סימן שיח):
אף על פי שאין בישול אחר בישול... מכל מקום יש בישול אחר אפוי וצלי דקיימא לן כרבי יוסי דאמר (פסחים מא.) יוצאין בפסח במצות רקיק שרוי אבל לא במבושל אחר אפייה אף על גב שלא נימוח שהבישול שאחר כן מבטל האפייה הילכך יזהר אדם שלא יתן פת אפויה אפילו בכלי שני בשבת במקום שהיד סולדת בו גם מצלי יזהר אדם ובשר או דג מבושל לא יתן אצל האש בחום גדול שהיד סולדת בו ואם עשה חילל את השבת וחוששני לו מסקילה וחטאת.

כלומר:
א. יש בישול אחר אפייה ויש אפייה אחר בישול.
ב. כיוון שכן, וכיוון שיש לחשוש שכלי שני מתבשל, אסור להניח פת גם בכלי שני.

הראבי"ה חלק על הרא"ם והוכיח מגמרא בברכות שדווקא לגבי מצה אומרים שהבישול מפקיע את האפייה, בגלל שצריך טעם של מצה, אך ככלל אין הבישול מפקיע את האפייה. לכן, כשם שאין בישול אחר בישול כך אין בישול אחר אפייה.

השלחן ערוך כתב כך (אורח חיים סימן שיח סעיף ה):
יש מי שאומר דדבר שנאפה או נצלה, אם בשלו אח"כ במשקה יש בו משום בישול, ואסור ליתן פת אפילו בכלי שני שהיד סולדת בו, ויש מתירין.

כלומר, שלחן ערוך מביא את דעת הרא"ם אך בסופו הוא כותב שיש מתירין.

אך לא ברור על מה מכוון ה"יש מתירין" של השלחן ערוך. האם זהו על כל הדין של הרא"ם והשו"ע סבור שאין בישול אחר אפייה כלל, או רק על החידוש השני שאין לתת דבר אפוי בכלי שני? מכיוון שכלל הפסיקה בשו"ע אומר ש"יש ויש הלכה כיש בתרא", אזי יש לפסוק כאותו "יש מתירין" לכן זה קריטי להבין על מה זה נסוב.

הרמ"א, שבאופן כללי קיבל את דינו של הרא"ם, הוסיף לדברי השלחן ערוך שני מילים ולאחר המילים "ויש מתירין" כתב "בכלי שני". כלומר, הרמ"א הבין שה"יש מתירין" של השלחן ערוך נסוב רק על הדין השני של הרא"ם, אך ככלל שיש בישול אחר אפייה.

הג"ר עובדיה יוסף הבין (יחווה דעת חלק ב סימן מד) הבין שדברי השו"ע "ויש מתירין" נסובים על כל דינו של הרא"ם ושהשו"ע סבור שאין בישול אחר אפייה. לכן לדעתו אין מניעה לספרדים לבשל קפה שחור קלוי בכלי ראשון או בעירוי מכלי ראשון.

הג"ר שלום משאש חלק גם בדין זה (וכך גם כתב הגרב"צ עוזיאל) וכתב שיש להבין את השו"ע כפי שכתב הרמ"א, לכן אמנם יש להתיר להכניס פת לכלי שני אך ככלל יש בישול אחר אפייה וצלייה ויהיה אסור לבשל קפה קלוי בעירוי מכלי ראשון.

בנושא זה יש עוד מה להאריך, ובעז"ה בהזדמנות אחרת נוסיף על הדברים.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

אשמח לקבל תגובות לדברים המתפרסמים בבלוג "רב צעיר".
נא להקפיד להגיב לגופם של דברים ולא לגופם של כותבים!

בבקשה לא להגיב כ"אנונימי" - בחרו בשם כלשהוא והגיבו איתו.