יום שני, 4 במאי 2009

ברכת הלבנה

לפני כחודש, עת העולם היהודי התכונן לברכת החמה, מדי פעם נשאלתי שאלות בקשר לברכת הלבנה (או קידוש לבנה) מתוך ניסיון להשוות בין שני המעמדות. אחרי כמה פעמים שהפנתי חברים לקרוא את הדברים שכתבתי בבלוג בנושא ברכה לבנה, החלטתי לחפש בעצמי את הרשימה על ברכת הלבנה. אחרי שחיפשתי וחיפשתי גיליתי שהיא נכתבה רק בראשי ומעולם לא העלתי אותה על המסך. אז הנה ההזדמנות לעסוק מעט בברכת הלבנה (או למי שמעדיף: קידוש לבנה).

ישנם שני מקורות לברכת הלבנה. הראשונה במסכת סנהדרין (דף מב עמוד א):
ואמר רבי אחא בר חנינא אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: כל המברך על החדש בזמנו - כאילו מקבל פני שכינה, כתיב הכא: (שמות י"ב) החדש הזה וכתיב התם (שמות ט"ו) זה אלי ואנוהו. תנא דבי רבי ישמעאל: אילמלא (לא) זכו ישראל אלא להקביל פני אביהן שבשמים כל חדש וחדש - דיים. אמר אביי: הלכך נימרינהו מעומד... אמר ליה רב אחא לרב אשי: במערבא מברכי ברוך מחדש חדשים, אמר ליה: האי - נשי דידן נמי מברכי. אלא כדרב יהודה. דאמר רב יהודה: ברוך [וכו'] אשר במאמרו ברא שחקים וברוח פיו כל צבאם חק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם ששים ושמחים לעשות רצון קונם פועלי אמת שפעולתן אמת וללבנה אמר שתתחדש עטרת תפארת לעמוסי בטן שהן עתידין להתחדש כמותה ולפאר ליוצרם על שם כבוד מלכותו ברוך אתה ה' מחדש חדשים.

בגמרא זו יש את נוסח הברכה הנהוגה כיום. אך חסר כל שאר הפסוקים והמזמורים שאנו נוהגים לומר. הצורה הטקסית בה אנו נוהגים לומר את ברכת הלבנה מופיע בברייתא במסכת סופרים (פרק יט הלכה י):

ואין מברכין על הירח אלא במוצאי שבת, כשהוא מבושם, ובכלים נאים, ותולה עיניו כנגדה, ומיישר את רגליו, ומברך, אשר במאמרו ברא שחקים, וברוח פיו כל צבאם, חוק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם, פועלי אמת שפעולתם אמת, וללבנה אמר שתתחדש באור יקר ועטרת תפארת לעמוסי בטן, שהם עתידים להתחדש כמותה, ולפאר ליוצרם על כבוד מלכותו, ברוך אתה י"י מקדש ישראל וראשי חדשים. ואומר שלש פעמים, סימן טוב, סימן טוב, סימן טוב, תיהוי לכל ישראל, ברוך בוראך, ברוך יוצרך, ברוך מקדשך, ורוקד שלש רקידות כנגדה, ואומר שלש פעמים, כשם שאני רוקד כנגדך ואיני נוגע בך, כך אם ירקדו בני אדם כנגדי לא יגעו בי, תפול עליהם אימתה ופחד, ולמפרע, אמן אמן אמן, סלה הללויה. ואומר לחבירו שלש פעמים שלום עליך, וילך לביתו בלב טוב. והדה היא מפסיקין לראשי חדשים.


חוץ מה"טקסיות" ישנו הבדל נוסף בין המקורות - שהברכה נאמרת במוצאי שבת "כשהוא מבושם".

כשהראשונים פוסקים את ברכת הלבנה להלכה, אנו מוצאים דבר מעניין. הרמב"ם צירף ברכה זו לברכות המוזכרות בפרק תשיעי במסכת ברכות (איפה שמופיע בין היתר ברכת החמה), כך שהיא חולקת הלכה עם ברכת הקשת (רמב"ם הלכות ברכות פרק י הלכה טז):

הרואה קשת בענן מברך ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם זוכר הברית ונאמן נ בבריתו וקיים במאמרו, הרואה לבנה בחדושה מברך ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם אשר במאמרו ברא שחקים וברוח פיו כל צבאם חק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם ששים ושמחים לעשות רצון קוניהם פועלי אמת ופעולתם צדק וללבנה אמר שתתחדש עטרה תפארת לעמוסי בטן שהם עתידין להתחדש כמותה ולפאר ליוצרם על כבוד מלכותו ועל כל מה שברא ברוך אתה יי' מחדש החדשים.

לעומת זאת השו"ע (בעקבות הרי"ף) צירף את ברכת הלבנה להלכות ראש חודש. וכך אנו מקבלים סימן שלם בשלחן ערוך (או"ח סי' תכו) על ברכת הלבנה.

זהו לא רק הבדל חיצוני, אלא הבדל מהותי בתפיסה של ברכת הלבנה: האם זהו ברכת הראיה (כדוגמת ברכת הקשת, הברק והחמה) או שזה חלק מתפילת החודש החדש.

ייתכן והבדל זה גם קשור להבדלים בפרטי ההלכות: לדעת הרמב"ם יש לברך בהזדמנות ראשונה שרואים את הלבנה בחידושה - כדין כל ברכות הראיה, לעומת זאת השולחן ערוך קובע (שם סעיף ד):
אין מברכין עליה עד שיעברו שבעת ימים עליה
כי אם אנו מתפללים שנידמה ללבנה, אנו מעוניינים לחכות עד שהלבנה תגדל לגודל משמעותי.

כך גם לגבי הדין שיש לברך ברכה זו במוצאי שבת כשהוא מבושם, שהרמב"ם לא הזכיר כלל והשולחן ערוך מביא. גם זה קשור להבדל המהותי, האם זו תפילה על הגאולה שמתלווה לתחילת החודש ולחידושה של הלבנה או שזו ברכה ככל ברכות הראיה שאין בה דין של התבשמות או כיוצא בזה.

הרב סולובייצ'יק מזכיר בהערה באחד מספריו (כמדומני באיש ההלכה) סיפור של שלום עליכם המתאר יהודי בגיטו שרעב ללחם ועומד להתפלל את ברכת הלבנה. הרב מאיר שם שברכת החמה מסמל במידת מה את התנהלותו של היהודי בגלות, שגם כשלא היה לו מה לאכול הוא היה מסוגל להתפלל על דבר כל כך אמורפי כמו פגימתה של הלבנה.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

אשמח לקבל תגובות לדברים המתפרסמים בבלוג "רב צעיר".
נא להקפיד להגיב לגופם של דברים ולא לגופם של כותבים!

בבקשה לא להגיב כ"אנונימי" - בחרו בשם כלשהוא והגיבו איתו.