יום שני, 26 בינואר 2009

רשמים מהכנס השנתי למצוות התלויות בארץ

אחד מילדי היה קצת חולה היום, אז ניצלתי את ההזדמנות שהייתי צריך להשאר איתו ולקחתי אותו לאוניברסיטת "בר-אילן" למושב הראשון של הכנס השנתי של מכון התורה והארץ. המושב עסק בסיכום שנת השמיטה תשס"ח - לבטים, הישגים ויעדים.

מר אהרן צויבל, שהוא מרכז המטע במושב כרמל שבדרום הר חברון, הסביר כיצד הם שמרו שמיטה במטעים שלהם ע"י הצטרפות לאוצר בית דין (של אוצר הארץ, הרב לנדאו והרבנות הראשית). הוא הציג מצגת עם תמונות של כל העבודות שנעשו לקראת ובמהלך שנת השמיטה במטעים ואף הציג גרפים עם השוואות של כמויות ואיכויות הפירות של שנת השמיטה לעומת השנים האחרות. מלבד ההדגמה החיה של איך נראים העבודות החקלאיות השונות, הוא (וגם דוברים אחרים) הדגיש שחלק מהפעולות שנעשות בשנת השמיטה, נעשות אך ורק כדי שהצרכן יקנה את הסחורה. לדוגמא: אם הפרי יצא קטן או תאום (שני פירות דבוקים) הצרכן לא ירצה לקנות ואז הפירות סתם ילכו לאבדון. הפעולות הללו נכללות ב"אוקמי פירא" שהחזו"א (כחלק מהמגמה הכללית שלו להקל בדיני שמיטה) הקל בו והרב קוק זצ"ל החמיר בו (והתיר רק אוקמי אילנא).

מר ירחמיאל גולדין, האחראי מטעם משרד החקלאות על ענייני השמיטה, נתן בהרצאתו רשימה ארוכה של נתונים הקשורים בשמיטה. החל באחוז הצרכנים המעדיף יבול נכרי (14%) וכלה במספר החקלאים המשביתים לחלוטין את שדותיהם בשמיטה (200). ההרצאה היתה מעניינת מאד, אך לא הצלחתי לקלוט את כל הנתונים. מה שכן הצלחתי לקלוט זה שבעקבות הגירוש מגוש קטיף ועלית החמאס לשלטון, לא היתה יבוא מעזה במהלך השמיטה. רוב התוצרת של יבול נכרי הגיעה מערביי ישראל, ערביי יו"ש ויבוא מירדן. חלק מהתקציב המיוחד שהוקצה למשרד החקלאות לקראת השמיטה (שהוא סך הכל למעלה מ100 מיליון ש"ח, יותר מפי שלוש משמיטה תשס"א, אך כנראה שרק כ70 מיליון ינוצל) הולך לעידוד הגברת החקלאות של ערביי ישראל לקראת השמיטה כדי שלא יצטרכו לייבא מחו"ל.

הרב זאב ויטמן והרב אברהם יוסף דיברו (בנפרד כמובן, אך מתוך כבוד הדדי) על היתר המכירה ועל אוצר בית הדין של הרבנות. הרב זאב ויטמן הציג את שיטתו שאם רוצים שתהיה שמיטה ממלכתית ולהפחית את ההסתמכות על היתר המכירה, אין מנוס ויש להקל בכל מה שקשור במכירת/חלוקת תוצרת קדושת שביעית במערך השיווק הרגיל ובשיווק לנוכרים. הרב יוסף (שהתבטא במהלך הרצאתו "לא נביא אנוכי, אולי בן נביא") טען שאי אפשר לבצע קפיצות, ויש להתקדם לאט לאט לקראת שמירת שמיטה כהלכתה. הוא אמר שאם משווים בין כמות החקלאים שומרי השמיטה לפני שלושים וחמש שנה לבין היום, השינוי הוא לא יאומן. לדבריו, ככל שיהיו יותר צרכנים שיעדיפו לא לסמוך על היתר המכירה ירבו יוזמות כמו אוצר הארץ ודומיה המעודדים חקלאים להשקיע ולמצוא פתרונות נוספים. כל עוד אין את העידוד הזה לא ניתן לכפות על החקלאי לא לבצע היתר מכירה (ובכלל זה כפייה לבצע אוצר בית דין של הרבנות). אגב, בתוך דבריו הוא הזכיר ששלושה מבין חברי מועצת הרבנות הראשית דחפו למדיניות הפחתת היתר המכירה: הרב ראוכברגר, הרב שמחה קוק והרב שמואל אליהו. שניים מתוכם, הוא ציין, פעלו על סמך הוראות ברורות מהרב אלישיב שלא מכיר כלל בתוקף היתר המכירה.

מר איקה נס הציג את המערך הלוגיסטי של אוצר הארץ. בקיצור נמרץ הוא אמר שהם פועלים עכשיו להמשיך את שיווק החקלאות היהודית בכל שבע שנות השמיטה, ואם זה יצליח להחזיק מעמד אז כל המערך הלוגסיטי בשנת השמיטה הבאה תהיה הרבה יותר משומנת וטבעית מכפי שהיתה בשמיטה הנוכחית.

הדובר האחרון שאני שמעתי היה הרב חיים מלינוביץ, רב של קהילה חרדית דוברת אנגלית בבית-שמש. הרב מלינוביץ סיפר כי הוא הורה לקהילה שלו להסתמך על אוצר הארץ במהלך שנת השמיטה והוא הזכיר קהילה דומה שפעלה באותו אופן ברחובות. הוא תיאר כיצד ניסה לשכנע רבנים אחרים של קהילות בעלות אופי דומה לקהילה שלו לעשות צעד דומה אך הוא לא הצליח, אם משום שהקהילות האחרות יותר קרובות מנטלית לחרדים הישראלים ואם משום פחד (חרדים, כבר אמרנו) להקל כחזון-איש. הוא גם תיאר כיצד חלק מהרבנים שאיתם דיבר ניסו לגשת לרב אלישיב ולשאול אותו בעניין אך אנשי בית הרב אלישיב מנעו מהם את הגישה לרב. הרב מלינוביץ האריך לדבר על כך שיש הרבה משותף בין החרדים דוברי האנגלית בארץ לבין הציבור הציוני דתי, ושלדבריו יש מקום לשיתוף פעולה פורה בין שתי האוכלוסיות. זאת, בניגוד כמובן לציבור החרדים הישראלים, שהוא לא רואה מקום לשיח בינם לציבור הציוני דתי.

אוניברסיטת בר-אילן מסריטה את כל הכנס החשוב הזה. אני מקווה שיימצא מי שיעלה את זה לרשת, כדי שגם מי שלא היה באולם יוכל להחכים.
עוד דבר אחרון שקשור לעניין הזה. בכנס עודדו חתימה על מנוי לכתב העת "אמונת עתיך". עפ"י מה שפרסמו, כתב העת ניתן בחינם, והמנוי נדרש לשלם רק עבור המשלוח (36 ש"ח ל6 גליונות - ממש גרושים). אני הקטן לא מבין מדוע שלא יעלו את זה פשוט לאינטרנט ויגמרו עניין. אני בכל מקרה מבטיח שכאשר יעלו את זה לאינטרנט בזמן אמת (לא שנתיים אחרי ההוצאה לאור) אני אסקור את זה כאן בבלוג. ועוד בעניין כתב העת, אולי זה יותר מדי להוציא שש גליונות בשנה בעניין מצוות התלויות בארץ, ואולי כדאי לרדת ל4 גליונות לשנה.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

אשמח לקבל תגובות לדברים המתפרסמים בבלוג "רב צעיר".
נא להקפיד להגיב לגופם של דברים ולא לגופם של כותבים!

בבקשה לא להגיב כ"אנונימי" - בחרו בשם כלשהוא והגיבו איתו.