יום רביעי, 21 בינואר 2009

מדרש לפרשת וארא

"את כל גבולך בצפרדעים" רבותינו זכרונם לברכה אמרו: המכות שהביא הקדוש ברוך הוא על המצריים גרם להם שיעשו שלום ביניהם. כיצד? היה מחלוקת בין בני כוש ובין בני המצריים. המצריים אומרים עד כאן תחומנו והכושים אומרים עד כאן תחומנו. כיון שבאו הצפרדעים עשו שלום ביניהם. הגבול שהיו נכנסות לתוכו הדבר ידוע שאין השדה שלו, שנאמר: "את כל גבולך" - גבולך ולא של אחרים.
המדרש מתאר איך שמכת הצפרדעים הביאה איתה גם שלום עבור המצרים. מכיוון שהצפרדעים היו אך ורק בתוך גבול מצרים, יכלו המצרים להעזר בהם על מנת לקבוע את גבול ארצם, ועל ידי כך להגיע לשלום עם שכניהם.
מלכתחילה חשבתי להסביר את המדרש הזה באופן הבא. על פניו הצפרדע הינו יצור שכולו טוב. הוא איננו מזיק לאף אדם ואינו טורף אף אחד (חוץ מחרקים קטנים). מכת הצפרדעים, בניגוד למכת כינים, ערוב וארבה איננה בהמצאות הצפרדע אלא בכמות שלו. כמו התובנה הרווחת האומרת שיותר מדי טוב זה לא טוב (או כדברי חז"ל שטוב מאד זה המוות). המדרש הזה בא להראות שגם עם ריבוי הטוב והלא-מזיק יוצר מציאות של רע בעולם, בכל זאת בסופו של דבר ישאר רושם של טוב כי ביסוד הדבר הוא טוב.
ולכן מכת הצפרדעים - המכה של היצורים הלא מזיקים ההופכים בכל זאת למכה, בהכרח שיביאו איתם גם קצת טוב אחרי הכל, כי הם הרי לא מזיקים.
זה פן אחד, ואפשר להציע גם פן אחר.
חוסר האפשרות של פרעה למנוע מהצפרדעים להכנס לבית, לתנור, למיטה וכד' באה ללמד את פרעה ואת המצרים "כי אני ה'" - יש בעל בית אמיתי לעולם והוא לא פרעה. כפי שכתבנו לעיל, הצפרדעים לא באו להזיק לאף אחד ולא לאכול את התבואה, המימד המכתי שלהם היה עצם הימצאותם וחוסר היכולת למנוע מהם להיות בכל מקום.
גם אדם שמאבד בעלות על כל חפציו נשאר בעלים על דבר אחד - הוא יכול להחליט עם מי הוא רוצה לריב. עפ"י המדרש הזה, מכת הצפרדעים אפילו מנעה מהמצרים את הזכות האלמנטרית הזאת - הם הביאו איתם שלום עם השכנים. אפילו לבחור עם מי לריב לא יכל פרעה, והצפרדעים (כשליחם של בעל הבית) התערבו גם שם.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

אשמח לקבל תגובות לדברים המתפרסמים בבלוג "רב צעיר".
נא להקפיד להגיב לגופם של דברים ולא לגופם של כותבים!

בבקשה לא להגיב כ"אנונימי" - בחרו בשם כלשהוא והגיבו איתו.