יום שבת, 10 בינואר 2009

רבנות צבאית - לא מה שחשבתם - רב צבאי ככהן משוח מלחמה

את הדברים הבאים קיבלתי ברשימת התפוצה של הרב "מענה לשון". הם נכתבו ע"י הרב יצחק רונס (לרשימה של חלק מהמאמריו שפרסם בשנים האחרונות עיין כאן), ומתפרסמים כאן ברשותו. אני מודה לו על כך.
יש פוסטים מעטים מאוד שעליהם אני אומר לעצמי: "רק בשביל הפוסט הזה שווה להחזיק את הבלוג" - זה ללא ספק אחד מהם!

הנה סיפור משבת האחרונה עם כניסת החיילים לעזה שסיפר לי הערב אחי שמשרת כרב צבאי בקבע:

לאחר שבמשך יום השבת שהו קבוצת רבנים (כשלושה במספר), בבסיס מרוחק מה מהגבול, יחד עם מספר מאות חיילים שעמדו לקראת הכניסה הקרקעית, והעבירו את היום בשיעורים ושיחות חיזוק ועידוד, התלבטו הרבנים אם עליהם להצטרף לנסיעת החיילים מהבסיס אל החניון בו עמדו הכלים בשביל לעודד את רוחם עם היציאה.
לאחר התדינות ביניהם הוחלט - בהססנות מה - להצטרף.
הרבנים הביאו עמם ספר תורה מתוך כוונה לארגן תפילת מנחה, וכאשר רצו לרדת מהאוטובוס, אחי ביקש ממאן דהו להעביר אליו את הספר (כדי להקליש את בעיית ההעברה לתוך כרמלית), ואולם לאחר שירד מהאוטובוס וחכה למטה זמן מה והספר בושש לבוא, הסתכל חזרה פנימה וראה כי החיילים מעבירים את הספר מיד ליד מתחבקים עמו ואינם מרפים.

לאחר מכן, עמדו יחד שניים מהרבנים, כאשר קבוצת חיילים ניגשת אליהם (הם בלטו בשטח כרבנים מזוקנים האחד אוחז ספר תורה בידו, והשני עטור בטלית) ובקשו לקבל מהם ברכה. היות וחלוקת ברכות אינה חלק רגיל משגרת יומו, סיפרו לחיילים כי יברך אותם בברכה אותה הוא מברך את בניו כל ליל שבת. לתדהמתו התחילו לגשת אליו כעוד ועוד חיילים, עד שהכמות היתה גדולה כל כך (לדבריו ברובם חבר'ה מסורתיים, הביינישים שבין החיילים פחות התענינו בברכתם), ולא יכלו יותר לתת ברכות אישיות. פרשו את הטלית, כבשמחת תורה, מעל ראש הנאספים ובירכו את הציבור בבת אחת. כמה מהלוחמים נגשו אליהם ואמרו להם בהתרגשות כי נוכחותם הרבנית במקום מחזקת אותם ונותנת להם כוח, ואחד אף הוסיף כי ברכתם חשובה ומשמעותית עבורו יותר מכל השיחות המקצועיות ששמעו לקראת ההכנה למבצע.
עם השקיעה, כאשר התחילו טורי החיילים לצעוד בשיירה רגלית אל תוך הרצועה, נעמדו הרבנים ליד נקודת היציאה עם ספר התורה בידם, וזעקו לעבר החיילים העוברים לידם מילות עידוד וברכה (ה' עמכם, יברככם ה', ודברים נוספים בהשראת דברי הרמב"ם על הפחד במלחמה), החיילים מצדם חלפו על פניהם ונשקו לספר התורה שבידם.

אשריכם ישראל!


אחי בקש לשמוע את דעתי על הסיפור מבחינת הלכות שבת, שכן היום הם קיבלו נזיפה מהרב החטיבתי על כך שהורו לעצמם היתר להביא עמם ספר תורה לנסיעה שכל כולה בעייתית בעיניו מהחל ועד כלה (הוא לא קיבל, למשל, את טענתם כי יש להשוות את נסיעתם להצטרפותו של הבעל ליולדת הנוסעת בשבת לבית החולים).

לאור דברי הרב הפיקודי אחי הרגיש נקיפות מצפון, שכן על אף שידע בבירור כי נהג בהתאם להשקפתו של הרב הצבאי הראשי הרב רונצקי, לא היה בטוח שנהג כשורה.

חיזקתי את ידיו ואמרתי לו בלי לגמגם שלדעתי הסיפור כולו מרגש והינו בעיני קידוש ה' גדול.

האם מישהו סבור אחרת?

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

אשמח לקבל תגובות לדברים המתפרסמים בבלוג "רב צעיר".
נא להקפיד להגיב לגופם של דברים ולא לגופם של כותבים!

בבקשה לא להגיב כ"אנונימי" - בחרו בשם כלשהוא והגיבו איתו.