מחשבה לפרשת חיי שרה

 רש"י מביא את דברי חז"ל הידועים:

"וכל ימים שהיתה שרה קיימת היה ברכה משולחת בעיסה וכיון שמתה שרה פסקה אותה הברכה, כיון שבאת רבקה חזרה"

אך מהיכן הסיקו חז"ל דבר זה? מי גילה להם רז זה?

נראה שדברי חז"ל עולים מתוך הכתובים.

פרשת חיי שרה יוצאת דופן ביחס לפרשות שלפניה ולאחריה. זו הפרשה הראשונה בספר בראשית שבה אין דיבור אלהי לבני האדם. אלוהים אינו נוכח, אלא נמצא מאחורי הקלעים.

זאת, הגם ש"השחקנים הראשיים" בהחלט מזמינים אותו לצאת מאחורי הקלעים לקדמת הבמה. הפניה החוזרת ונשנית אל אלוהים במבחר תיאורים: "אלוהי השמים", "אלוהי הארץ", "אלוהי אדוני אברהם", אינה נענית בצורה ישירה. וכן, לאחר התקוה של אברהם ש"הוא ישלח מלאכו לפניך", איננו מתוודעים להימצאות מלאך. העבד מתפלל "הקרה נא לפני היום", ועי' בנצי"ב המסביר כי אין הכוונה שיזמן לפניו אישה, אלא שאלוהים יזדמן לפניו. ולמרות כל אלה, אלוהים אינו נוכח.

מתי אלוהים חוזר להיות נוכח? בתחילת פרשת תולדות, הפרשה הבאה. 

לאור הנתונים הללו, הסיקו חז"ל שיש בפרשה העלם שכינה. ההעלם הזה מתחיל במיתת שרה ומסתיים בפרשת תולדות כשיצחק ורבקה ממלאים את מקומם של אברהם ושרה כזוג. 

זה מה שחז"ל ביטאו במדרש הנ"ל: הברכה בעיסה, הנר הדולק והענן קשור מעידים על הימצאות השכינה (בדומה למשכן). כיוון שמתה שרה פסקה השכינה, כיוון שבאת רבקה חזרה.