דרשה לראש השנה שחל בשבת

בשנה זו (תשפ"ד) בראש השנה חל אירוע יוצא דופן שקשור למפעל לימוד התורה הגדול ביותר שקיים כיום - בראש השנה תשפ"ד ימלאו 100 שנה למפעל לימוד הדף היומי, שהתחיל בראש השנה תרפ"ד. 

לרגל המאורע המיוחד נפתח את דברינו במימרא מתוך הדף היומי של היום (קידושין לג ע"ב):

"איבעיא להו: מהו לעמוד מפני ספר תורה? ר' חלקיה ור' סימון ור' אלעזר אמרי: קל וחומר, מפני לומדיה עומדים, מפניה לא כל שכן."

פרשנים רבים הקשו על מימרא זו, מהגמרא במסכת מכות (דף כב עמוד ב): 

"אמר רבא: כמה טפשאי שאר אינשי דקיימי מקמי ספר תורה ולא קיימי מקמי גברא רבה"  

מהגמרא בקידושין נראה שפשוט שצריך לעמוד מפני לומדי התורה, תלמידי החכמים, ומזה לומדים קל וחומר לעמידה מפני ספר התורה עצמה. לעומת זאת, מהגמרא במכות נראה שפשוט יותר לאנשים לעמוד מפני ספר תורה, וממנה לומדים קל וחומר לכך שיש לעמוד מפני אדם גדול. כיצד ניתן להסביר את הסתירה?

בספרו "לקט פרושי אגדה" הרב משה צוריאל זצ"ל מביא מספר תירוצים שניתנו לקושיא זו. נעיין בתירוץ המובא שם בשם השל"ה הקדוש.

הגמרא מביאה מחלוקת אם תלמוד גדול או מעשה גדול (תלמוד בבלי מסכת קידושין דף מ עמוד ב):

"וכבר היה רבי טרפון וזקנים מסובין בעלית בית נתזה בלוד, נשאלה שאילה זו בפניהם: תלמוד גדול או מעשה גדול? נענה רבי טרפון ואמר: מעשה גדול, נענה ר"ע ואמר: תלמוד גדול, נענו כולם ואמרו: תלמוד גדול, שהתלמוד מביא לידי מעשה."

השל"ה מסביר שהסוגיות לעיל, בקידושין ובמכות, חולקות בדיוק בשאלה הזאת: אם תלמוד גדול או מעשה גדול. אם תלמוד גדול - הרי שפשוט שיש לעמוד מפני ספר תורה וניתן ללמוד קל וחומר שאם עומדים מפני תלמידי חכמים בעלי המעשים הטובים, הרי שראוי לעמוד מפני עצם התורה. אם מעשה גדול - הרי שאם עומדים מפני ספר תורה, פשוט שיש לעמוד מפני גברה רבה העושה מעשים טובים. 

כשחל ראש השנה בשבת ההלכה עיצבה את החג באופן כזה שיש לנו יום אחד של החג המוקדש לתלמוד - "זכרון תרועה", ויום אחד המוקדש למעשה - "יום תרועה". בכוחו של קול השופר להעיר ישנים מתרדמתם ("עורו ישינים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם"). אבל מי שיגיע מוכן לשמיעת השופר, בודאי שיש בקול השופר לחדור עמוק יותר ללבו. גם מי שבמהלך אלול היה עסוק, ולא הספיק להתכונן לשמיעת קול השופר, עתה יש לו יום שלם של שבת מנוחה שבו יוכל להתרכז, למקד את מחשבותיו, ולהגיע מוכן יותר לשמיעת קול השופר.