בצער רב עלי להודות שבכל הקשור לרצח רבין יש בקרב בציבור הדתי-לאומי תסמונת המונעת מאנשים חכמים להבין דברים מאד בסיסיים, וגורמת להם להתבטא באופנים שקשה להלום.
לפני מספר שבועות כתב הרב ד"ר מיכאל אברהם טור בבלוגו, ובין היתר כתב את הדברים הבאים (קישור):
בעיני, ברור שיש תשובה פשוטה וברור שכללי המשחק הדמוקרטיים הם המנצחים. לא זו בלבד, אלא שזה המסר העיקרי שעלינו ללמוד וללמד לדורות הבאים מהטרגדיה הנוראה של רצח רבין.
אנסח את הדברים בצורה מעט שונה:
הפועל היוצא של החיים במשטר דמוקרטי הוא שאנחנו מוותרים על השימוש בכוח כדי להשליט את דעותנו.
זה האלף בית של מהו דמוקרטיה.
היוצא דופן היחיד לכלל הזה הוא מקרה שבו ראובן פועל באופן ברור נגד החוק כדי לפגוע בשמעון. במקרה כזה, יהיה מותר לי או למישהו אחר להתערב ע"י שימוש בכוח כדי להציל את שמעון.
אבל אם ראובן פועל במסגרת החוק, גם אם הוא פוגע בשמעון, הרי שעם קבלת הכללים הדמוקרטיים ויתרתי על היכולת שלי להשתמש בכח כנגד ראובן. הכלי היחיד שנשאר בידי הוא לשכנע את העם לשנות החוק כך שמעשהו של ראובן יוגדר כלא חוקי.
לכן, במדינה דמוקרטית בו הוחלט ש"המתת חסד" זה חוקי, אם אני רואה שראובן עומד לרצוח את שמעון בהמתת חסד, אסור לי לפגוע בראובן.
באותו אופן, גם אם יגאל עמיר היה בטוח במאת האחוזים שיצחק רבין עומד להביא על היושבים בציון אסון, והוא אף עשה כל שביכלתו כדי לודא שהוא לא טועה בהערכה שלו, אסור היה לו להשתמש בכח. מה שהיה עליו לעשות זה לנסות לשכנע כמה שיותר אנשים להצביע נגדו. זה הכל. אם הוא מרגיש שזה לא מספיק, תמיד עומדת בפניו הברירה לשכנע את כל המחזיקים בדעתו להגר למקום אחר על פני הגלובוס.
מכלל לאו נשמע הן, המקרה היחיד בו מוצדק להשתמש בכח כנגד המשטר, הוא כאשר יש פגיעה בדמוקרטיה. אין כוונתי למה שזועקים פעמיים ביום בתקשורת על "פגיעה בדמוקרטיה", אלא על פגיעה מהותית בדמוקרטיה. מיצובישי לגולדפרב, ואף מינויו של גונן שגב לשר, אינו פגיעה בדמוקרטיה המצדיקה שימוש בכח. שינוי החוק או החוקה כך שיילקח מהאזרחים הזכות לבחור או להיבחר, זו הפגיעה בדמוקרטיה עליה אני מדבר.
מעולם לא חשבתי שיש חידוש במה שכתבתי כאן, אך לצערי בעקבות דבריו של הרב מיכאל אברהם אני רואה שצריך לכתוב את הדברים בפירוש.
בעיני, זה המסר החשוב ביותר שצריך ללמד ביום רצח רבין. עזבו אתכם ממורשת רבין, עזבו אתכם מיום פטירת רחל אמנו, אם הדברים דלעיל אינם מובנים מאליהם לכל אחד, צריך להקדיש בכל שנה את יום הרצח כדי לשנן אותם היטב היטב.
לפני מספר שבועות כתב הרב ד"ר מיכאל אברהם טור בבלוגו, ובין היתר כתב את הדברים הבאים (קישור):
בעיניי השאלה המרתקת ביותר שמעורר רצח רבין היא דילמה במישור האישי. אתחיל בניסיון לשחזר את המציאות בעיניו של יגאל עמיר (בלי להכיר אותו ואת השקפותיו). חשבו על אזרח פרטי שמגיע למסקנה ברורה לגמרי (ויחד עמו לא מעט אנשים חכמים, הגיוניים וסבירים לכל הדעות) שהמנהיג המדובר הולך בעיוורון צייתני וללא הקשבה ושיקול דעת להמיט אסון בלתי הפיך על כלל הציבור, וגורר את כולנו אחריו (כולל אלו שמסכימים איתו, שכולם לדעתו לוקים בעיוורון). כעת נשאל את עצמנו האם מצב כזה בלתי אפשרי? עקרונית מצב כזה ודאי אפשרי, ולכן בלי קשר לדעתנו שלנו ניתן לחשוב על אדם שנמצא בדילמה כזאת. נכון, חלק ניכר מהציבור חשב אחרת ממנו (אם כי, איני חושב שמדובר ברובו), אבל קשה לומר שזו מסקנה מופרכת על פניה. רבים וטובים חשבו כמוהו מבחינת הערכת המציאות שלהם, והוא כנראה הניח שהאחרים מולכים שולל בצורות שונות. נדמה לי שהוא לא בהכרח היה אמור להסיק את המסקנה שמחשבותיו אלו הן הבל.אז האם יש תשובה פשוטה לדילמה מה לעשות במקרה שיש מחד סכנה גדולה וברורה לציבור גדול, ומאידך יש פגיעה במרקם הדמוקרטי וכללי המשחק?
ולא, זה לא אומר שיש לאנשים הללו שהיו סביבו (פוליטיקאים ורבנים) אשם תורם ברצח. מותר לגמרי (ואף ראוי) לומר שרבין הולך להמיט אסון בלתי נסבל על העם והמדינה, אם אכן זה מה שאתה חושב. בדומה לדילמה של יגאל עמיר עצמו, ניתן לשאול לגבי כל רב או פוליטיקאי. מה הוא אמור לעשות ולומר במצב שבו הוא מגיע למסקנה שרבין הוא רודף? רק קראו את הציטוטים שמובאים עד היום מביבי ושאר מנהיגי הימין באותה תקופה שמסווגים אוטומטית כהסתה. מה לזה ולהסתה?! הם חשבו שרבין ממיט עלינו אסון ושמעשיו יעלו לנו בדם רב, ולכן גם אמרו זאת. זו הייתה הערכת המציאות שלהם. אין ספק שכתוצאה מכך יכול אדם להסיק מסקנה ולעשות מעשה קיצוני (יש שיאמרו שעמיר הוא הוכחה טובה לזה. אני לא בטוח), אז מה? האם מצופה ממני לא לומר את מה שאני חושב, ולהמשיך ללכת כצאן לטבח (לשיטתי)? האם מותר לבקר מנהיג שטועה אבל אסור לבקר מנהיג שעומד להמיט עלינו אסון? טענות דומות עלו באותה תקופה ביחס לאמונה הדתית, כאילו היא עלולה להביא לפנאטיות רצחנית. וגם על כך תהיתי, האם מישהו מצפה ממני לוותר על אמונתי רק כי יש מישהו שיסיק ממנה מסקנות בעייתיות?!
אבל האווירה והאמירות מסביב הן רק רקע לדילמה האישית. נשוב כעת לדילמה של האדם הפרטי, כי זה מה שיותר מעניין כאן. האם עמיר היה צריך להסיק בהכרח שכללי הדמוקרטיה קדושים יותר מהשרידות של כולנו? האם עליו לשתוק וללכת יחד עם כלל הציבור כצאן לטבח (לשיטתו)? לא אכנס כאן לדוגמאות היסטוריות של מעשים קיצוניים כמו אלו של הרשל גרינשפן ודוד פרנקפורטר, כי אני יודע שמיד יצלבו אותי (חוק גודווין), אבל אלו דוגמאות לא רעות (בטח יותר טובות מרצח גדליה). ולא, אני ממש לא מתכוון לומר שרבין דומה לנאצים, ואפילו לא שהוא עשה זאת במזיד והתכוון להרע. בהחלט ייתכן שהוא עשה זאת בתמימות כי הוא חשב שזה מה שראוי. אולי. אני גם לא מתכוון לומר שמה שקרה לו הגיע לו. אבל הדילמה שתיארתי לא תלויה בשיקולים של מגיע או לא מגיע, מזיד או שוגג. מדובר בדילמה שהיא תוצאתית ביסודה. מחד, עומד גורלו של הציבור כולו (לדעתו של עמיר/ישמעאל של דורנו), ומאידך ניצב המרקם הדמוקרטי וכללי המשחק (ולא חורבן הדמוקרטיה). מישהו מוכן לחתום לי שלדילמה הזאת יש תשובה פשוטה וחד משמעית?
איני נכנס כאן לשאלה האם להערכתו של עמיר יש בסיס, ולו רק מפני שלדעתי האישית לא. בהחלט הייתה צפויה סכנה ממעשיו של רבין לאנשים רבים שישלמו מחיר כבד, מה שלפחות בדיעבד יש לו תימוכין, אבל איני חושב שהייתה שם סכנה קיומית לציבור. אני גם לא חושב שרצח פוליטי כזה יכול לשנות משהו, והוא אכן לא שינה כלום (להיפך, הוא רק הזיק). לכן לדעתי האישית אין דילמה, והרצח היה פסול, אסור וחסר כל היגיון. אבל אני מדבר בהנחה שזו הערכת המציאות המפוכחת שלך כאדם פרטי, וכמובן גם של קבוצה לא מבוטלת של אנשים חכמים וחשובים מסביבך שאותם אתה מעריך. האם במקרה כזה יש תשובה כל כך פשוטה לדילמה הזאת? אני כלל לא בטוח בזה.
בעיני, ברור שיש תשובה פשוטה וברור שכללי המשחק הדמוקרטיים הם המנצחים. לא זו בלבד, אלא שזה המסר העיקרי שעלינו ללמוד וללמד לדורות הבאים מהטרגדיה הנוראה של רצח רבין.
אנסח את הדברים בצורה מעט שונה:
הפועל היוצא של החיים במשטר דמוקרטי הוא שאנחנו מוותרים על השימוש בכוח כדי להשליט את דעותנו.
זה האלף בית של מהו דמוקרטיה.
היוצא דופן היחיד לכלל הזה הוא מקרה שבו ראובן פועל באופן ברור נגד החוק כדי לפגוע בשמעון. במקרה כזה, יהיה מותר לי או למישהו אחר להתערב ע"י שימוש בכוח כדי להציל את שמעון.
אבל אם ראובן פועל במסגרת החוק, גם אם הוא פוגע בשמעון, הרי שעם קבלת הכללים הדמוקרטיים ויתרתי על היכולת שלי להשתמש בכח כנגד ראובן. הכלי היחיד שנשאר בידי הוא לשכנע את העם לשנות החוק כך שמעשהו של ראובן יוגדר כלא חוקי.
לכן, במדינה דמוקרטית בו הוחלט ש"המתת חסד" זה חוקי, אם אני רואה שראובן עומד לרצוח את שמעון בהמתת חסד, אסור לי לפגוע בראובן.
באותו אופן, גם אם יגאל עמיר היה בטוח במאת האחוזים שיצחק רבין עומד להביא על היושבים בציון אסון, והוא אף עשה כל שביכלתו כדי לודא שהוא לא טועה בהערכה שלו, אסור היה לו להשתמש בכח. מה שהיה עליו לעשות זה לנסות לשכנע כמה שיותר אנשים להצביע נגדו. זה הכל. אם הוא מרגיש שזה לא מספיק, תמיד עומדת בפניו הברירה לשכנע את כל המחזיקים בדעתו להגר למקום אחר על פני הגלובוס.
מכלל לאו נשמע הן, המקרה היחיד בו מוצדק להשתמש בכח כנגד המשטר, הוא כאשר יש פגיעה בדמוקרטיה. אין כוונתי למה שזועקים פעמיים ביום בתקשורת על "פגיעה בדמוקרטיה", אלא על פגיעה מהותית בדמוקרטיה. מיצובישי לגולדפרב, ואף מינויו של גונן שגב לשר, אינו פגיעה בדמוקרטיה המצדיקה שימוש בכח. שינוי החוק או החוקה כך שיילקח מהאזרחים הזכות לבחור או להיבחר, זו הפגיעה בדמוקרטיה עליה אני מדבר.
מעולם לא חשבתי שיש חידוש במה שכתבתי כאן, אך לצערי בעקבות דבריו של הרב מיכאל אברהם אני רואה שצריך לכתוב את הדברים בפירוש.
בעיני, זה המסר החשוב ביותר שצריך ללמד ביום רצח רבין. עזבו אתכם ממורשת רבין, עזבו אתכם מיום פטירת רחל אמנו, אם הדברים דלעיל אינם מובנים מאליהם לכל אחד, צריך להקדיש בכל שנה את יום הרצח כדי לשנן אותם היטב היטב.
מה הגבול?
השבמחקאם החוק קובע שצריך להרוג אוכלוסיות מסוימות, האם אסור למנוע את זה בכוח?
התייחסתי לגבול כשכתבתי על חקיקה המונעת את הזכות לבחור ולהיבחר, נדמה לי שזה קל וחומר לשאלתך.
מחקאין לך פה שום טענה. אתה מניח שחובה לציית למערכת הדמוקרטית בכל מצב ולא מצדיק את זה פילוסופית. מה יש במונח 'דמוקרטיה' שגורם לך לרייר עליו כאילו היה איזה צו קטגורי?
השבמחקבכל אופן, אם התכוונת לדמוקרטיה פורמלית- נחמד לשמוע שלא היית מחסל את היטלר, שנבחר בצורה דמוקרטית.
אם התכוונת לדמוקרטיה 'מהותית'- הרי היא אוסף עקרונות (חכמים והכל) שנקבעו על ידי בני אדם. איך אפשר לסגוד להם דווקא? זה גובל בע''ז!
אריאל
הטענה היא שכרגע אין לי שיטה טובה יותר המאפשרת אנשים בעלי דעות שונות לחיות יחד מבלי להרוג אחד את השני.
מחקאני אהיה הראשון לותר על הדמוקרטיה ברגע שיימצא שיטה טובה יותר.
עד אז, הדבר היחיד שיש בדמוקרטיה זו שיטה המחליפה את האלימות והשימוש בכח. מי שמעונין לחיות במדינה דמוקרטית מוותר על השימוש בכח, זו ההגדרה של השיטה ולשם כך היא קיימת.
באשר להיטלר, רמזתי על כך כשכתבתי על שינוי חקקיתי שיפגע בדמוקרטיה.
כמדומני שלא כל מי שחי במדינה דמוקרטית מוותר על השימוש בכוח. לדוגמא יגאל עמיר.
מחקאם ברצונך לטעון שכל מי שחי בדמינה דמוקרטית מוותר על השימוש בכוח על מנת לחיות יחד בלי להרוג אחד את השני, עליך להסכים שבמקרה בו שדווקא אלימות ושימוש בכוח ימנעו הרג מיותר עליו להשתמש בהם. יגאל עמיר חשב (בטעות) שרצח רבין יועיל לחברה לחיות בטוב, לכן לדעתו היה עליו לרצוח את רבין.
לא הבנתי את דבריך.
מחקאני שמח שאתה חושב שזה קל וחומר. לא נראה לי שכולם חושבים כך. להזכירך, בכפר דרום היו צלפים על הגגות. והטיעון היה דמוקרטיה מתגוננת. קל להידרדר משם לחקיקת חוק שיחייב הריגת אוכלוסיות שמאיימות על הדמוקרטיה.
השבמחקאגב, האם פינוי תושבים מבתיהם הוא מעשה דמוקרטי? האם מותר להתנגד לו בכוח?
דוד,
השבמחקיש שוטרים עם נשק בכל משחק כדורגל, אז מה?
אכן פינוי תושבים מבתיהם אינו חורג מכללי הדמוקרטיה. כתבתי כך גם במהלך ההתנתקות.
כמו כן, כפי שכתבתי בפוסט, לא כל חקיקה המתירה להרוג מישהו יחרוג מכללי הדמוקרטיה.
אתה מוכיח יפה את התזה שלי שציונות דתית היא פשוט סוג של פשיזם.
השבמחקאין שום דבר שהמדינה תעשה שהד"ל יגידו: עד כאן. אה, חוץ מ"כללי הדמוקרטיה". שזה ערך מיובא חוץ תורני.
אין שום עמוד שדרה, שום קו אדום.
למעשה, כל הטיעונים שנאמרים בזכות שמירת השלטון והדמוקרטיה כוחם יפה לכל חוק שהמדינה תחוקק. יהיה מנוגד לתורה כאשר יהיה.
האמנות הזו למדינה מרשימה. תלמידי ישיבות הסדר מתים כמו ברווזים במטווח בגלל גחמות של ראשי ממשלה. זו ממש מסירות נפש.
מה הופך את זה לפשיזם? שאין ערך נגדי שמאזן את הנאמנות למדינה. צריך שיהיה "מישהו" מול המדינה שיגיד: אני מקבל עליי את חוקיה. והמישהו הזה, ה"אני הזה" צריך שיהיו לו גבולות וקווים אדומים. אם הוא לא מצליח להעמיד כאלה, הוא פשוט לא קיים. ואז גם האמנות שלו למדינה חסרת משמעות. הוא סתם בטל.
דווקא השמאל שהציונות הדתית מנסה ללכת בדרכיו לא פועל כך. יש לו ערכים מוחלטים שהוא לא יזוז מהם. עיין בהתייחסויות שלהם לטרנספר למשל. בגלל זה יש להם "אני" מוצק, ובגלל זה הם קובעים את סדר היום ויש דברים שברור שאי אפשר להעלות על הדעת, כי הם יפוצצו את המדינה.
אני שב ושואל. יש לך ערך *תורני* מוחלט שאם המדינה תעבור עליו תראה עצמך משוחרר מכפיפות אליה?
אתה מבין שמוכרחים ערך מוחלט חוץ-דמוקרטי - כדי לשמר את הדמוקרטיה?
לא יודע למה אתה מכניס את "המדינה" בכלל לסיפור. לא התייחסתי בכלל למדינה.
מחקהשאלה הנידונה כאן היא גבולות השימוש בכח כנגד מישהו אחר. זה בכלל לא קשור למה שכתבת, שזה גבולות הציות והמחאה. (גם לא למה שכתבת על השמאל, כמובן).
דבריך הבל גמור, ממש לא הבנת את שכתב מיכי. בכל אופן, הנה התייחסות של מיכי. אולי תצליח להבין -
השבמחקhttps://mikyab.net/%D7%A9%D7%95%D7%AA/%d7%aa%d7%92%d7%95%d7%91%d7%94-%d7%9c%d7%9e%d7%90%d7%9e%d7%a8%d7%9a
יתכן ולא הבנתי.
מחקאני רואה בדבריו עירוב מוזר של שיקול הלכתי "החובה לקיים חוקים" עם טיעון מוסרי של כיצד עלי להתנהג מוסרית, ואין זהות בין השניים.
דבריי אינם הלכתיים, ואין כאן שום טיעון של קדושה, כך שיתכן והוא גם לא הבין אותי.
ברור שדבריך אינם הלכתים, וברור שהוא לא טוען שאתה טוען שהם הלכתים. וזה מוכיח שוב על רמת ההבנת הנקרא שלך
השבמחקאני חושב שמצינו את הטחת העלבונות (אני בכל מקרה מציתי, אם אתה רוצה להמשיך לא אעצור אותך).
מחקאם אתה רוצה להמשיך בדיון פורה, בא נצא מנקודת ההנחה שלך שאני לא מבין, ותתחיל להסביר.
אולי תתחיל מהסבר הטענה מגרינשפן. מה הטענה?
ובבקשה בחר שם, ואל תגיב בשם "אנונימי".
מחקUnknown - השאלה היא האם אדם יכול לעשות דין לעצמו ולחשוב שהוא יודע יותר טוב מהחברה וממנהיגי העם מה יועיל לחברה.
השבמחקהאם מותר לחבר סנהדרין, שבטוח שנאשם שנידון למיתת בית דין זכאי, להבריח את הנאשם כדי למנוע את הריגתו (פיקוח נפש, לא) ?
שלום, אני unknown מקודם, עכשיו הבנתי איך מכניסים כאן שם... מתנצל על האנונימיות מקודם :)
השבמחקחגי - כן. איני רואה סיבה לשלול זאת. אני חושב שאני יודע יותר טוב ממנהיגי העם מה טוב לעם, אלא שהם הצליחו להגיע לכס השלטון ולי אין הרבה כוח. יגאל עמיר פעל עם מה שיש לו, כי מה לעשות שלא יכל לחוקק חוק.
האם לחבר סנהדרין מותר להבריח נידון למיתה זכאי? אמנם רבי שמעון בן שטח לא עשה זאת, אך אי אפשר להסיק מכאן אף אחת מהמסקנות הבאות, כפי שאסביר:
1. שאסור לחבר סנהדרין להבריח נידון למוות זכאי (כלומר שמוטלת עליו החובה לקבל את הכרעתה) - ייתכן שהדבר מותר ושרבי שמעון בן שטח קיבל עליו את סמכות הסנהדרין מסיבות אלו ואחרות, כגון שאיפה להשתלט מחדש על הסנהדרין (שהיתה אז בשליטת הצדוקים). במיוחד במקרה בו הסנהדרין עצמה משוחדת, נראה לי מסברא כי אין חיוב לקבל על עצמי את דיניה.
2. גם אם נאמר שלחבר סנהדרין אסור להבריח נידון למוות זכאי (וכי ר"ש בן שטח היה מחויב לקבל הכרעתה, כפי שמשתמע מהגמרא), אין זה אומר כי אסור לי לעבור על החוק הדמוקרטי - ייתכן כי יש לסנהדרין ולכנסת מעמד שונה, שכן המעמד של הסנהדרין ושל מדינת ישראל נובעים מדינים שונים. מה שאסור לעשות לסנהדרין מותר לעשות לכנסת ולהיפך.
לפיכך, רב צעיר, כל עוד לא קיבל על עצמו האזרח את מרות הדמוקרטיה, טיעון שמוצג כאן לאיסור הפעלת כוח נגד השלטון, אין שום סיבה מוסרית לחייב אותו לפעול על פי חוק. אם קיבלתי עלי את מרות החוק אפעל לפיו, ואם לא לא. אינך מציג לי כאן כל סיבה לחייב אותי לציית לחוק, וקובע באופן שנראה שרירותי למדי כי בחוק הדמוקרטי דווקא ישנה מעין קדושה מיוחדת, ואסור לי למנוע מאף אחד לפגוע באחר כל עוד הוא פועל במסגרת החוק הדמוקרטי. אם אותה הפגיעה היתה מתרחשת במסגרת החוק המונרכי היית מזדעק עד השמיים, אך הזכות לבחור ולהיבחר בכוחה להכשיר כמעט כל שרץ? תמהני.
האם "לולי מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו" אינו טיעון מוסרי?
מחקאם זה כן טיעון מוסרי, הרי שאני טוען טענה עוד יותר חזקה (שדומני גם אפשר להוכיח אותה מהמציאות): שהדמוקרטיה זה מנגנון חזק יותר, ומונע אנרכיה יותר, מאשר מוראה של מלכות.
האם זה הופך אותה לקדושה? לא רואה סיבה להגיד שכן או שלא, זה פשוט לא קשור.
יצחק,
השבמחקמנהיגי העם לא במקרה "הצליחו להגיע לכס השלטון". הם שכנעו מיליוני מצביעים שהם יודעים מה לעשות. אתה טוען שאתה יודע יותר טוב מרוב רובם של ציבור המצביעים מה טוב בשבילם וזאת יומרונת והתנשאות לא במקום.
הבעיה בטענה שמותר (בעצם חובה - פיקוח נפש) לחבר סנהדרין להבריח נידון למוות היא שבפועל כל נידון למוות ינצל באמצעות אחד מחברי הסנהדרין שחשב שהוא זכאי (חייב להיות לפחות אחד מזכה), וביטלת מעיקרא דין מיתות בית דין.
האם דין הכנסת שונה מדין הסנהדרין - שאלה טובה. הרעיון זהה - אדם בודד לא יכול להחליט לפעול נגד החלטת הרוב, במיוחד אם הוא אזרח ישראלי שבעצם השארותו כאן מקבל על עצמו את עול חוקי המדינה.
מי שלא מקבל את מרות הדמוקרטיה שיבקש מקלט מדיני במקום אחר או שיברח למדבר.