סדר העבודה: מקום עמידת שני השעירים

מבוסס על מאמר של הרב רא"ם הכהן - ראו כאן

הביטוי "לפני ה'" חוזר שבע פעמים בפרשת סדר עבודת יום הכיפורים בפרשת אחרי-מות (ויקרא פרק טז):

(א) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי ה' וַיָּמֻתוּ:(ז) וְלָקַח אֶת שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם וְהֶעֱמִיד אֹתָם לִפְנֵי ה' פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד:(י) וְהַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַעֲזָאזֵל יָעֳמַד חַי לִפְנֵי ה' לְכַפֵּר עָלָיו לְשַׁלַּח אֹתוֹ לַעֲזָאזֵל הַמִּדְבָּרָה:(יב) וְלָקַח מְלֹא הַמַּחְתָּה גַּחֲלֵי אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ מִלִּפְנֵי ה' וּמְלֹא חָפְנָיו קְטֹרֶת סַמִּים דַּקָּה וְהֵבִיא מִבֵּית לַפָּרֹכֶת:(יג) וְנָתַן אֶת הַקְּטֹרֶת עַל הָאֵשׁ לִפְנֵי ה' וְכִסָּה עֲנַן הַקְּטֹרֶת אֶת הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל  הָעֵדוּת וְלֹא יָמוּת:(יח) וְיָצָא אֶל הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר לִפְנֵי ה' וְכִפֶּר עָלָיו וְלָקַח מִדַּם הַפָּר וּמִדַּם הַשָּׂעִיר וְנָתַן עַל  קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב:(ל) כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ:

 רבנו יונה בשערי תשובה ראה בביטוי זה כמייחד את התשובה של יום הכיפורים (ספר שערי תשובה לרבינו יונה שער ב):

ומצות עשה מן התורה להעיר אדם את רוחו לחזור בתשובה ביום הכפורים, שנאמר (ויקרא טז, ל): "מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו", על כן הזהירנו הכתוב שנטהר לפני ה' בתשובתנו והוא יכפר עלינו ביום הזה לטהר אותנו.

בתאור מקום עמידת השעירים התורה מצמידה לביטוי "לפני ה'" גם את המיקום "פתח אהל מועד".

במדרש ההלכה מבארים היכן זה "לפני ה' פתח אהל מועד" (ספרא אחרי מות פרשה ב פרק ב):

(א) ולקח את שני השעירים מלמד שהם מעכבים זה את זה, לפני ה' פתח אהל מועד, מעמידו בשערי ניקנור אחוריהם למזרח ופניו למערב.

לעומת זאת, במשנה מופיע (תלמוד בבלי מסכת יומא דף לז עמוד א):

משנה. בא לו למזרח העזרה לצפון המזבח, הסגן מימינו, וראש בית אב משמאלו. ושם שני שעירים

ורש"י מסביר שם (מסכת יומא דף לז עמוד א):

משנה. בא לו למזרח - חוזר אחוריו לצד מזרח סמוך לפתח, שלא היו מכניסין השעירים להגריל אלא שיהיו בתוך חלל העזרה, כדכתיב (ויקרא טז) והעמיד אותם לפני ה' אבל לא לקרבן כל כך לצד ההיכל, עד שהוא בא לשוחטו היו מקריבין אותו, כדתנן לקמן /יומא/ (נג, ב): הביאו לו את השעיר שחטו וכו'.

רש"י לא מבאר מדוע מעמידים את השעירים רק סמוך לפתח, ולא מכניסים אותם יותר לעזרה.

התוס' ישנים מביאים את דברי רש"י ומבארים:

בא לו למזרח עזרה. לצד שער נקנור כדפי' בקונטרס שלא היה רוצה להכניסן ממש בעזרה לפנים בצד המזבח (להחזירן) שזה היה גנאי [להחזיר] והכי משמע לישנא מדלא קאמר בצפון המזבח והכי תניא בת"כ על השעירים מעמידין אותם בשער נקנור דכתיב "והעמיד אותם לפני ה' פתח אהל מועד" וכתיב בתריה "ונתן אהרן על שני השעירים גורלות וגו'":

לדבריהם, הסיבה שלא מכניסים אותם פנימה זה מפני שאח"כ צריך לחזור ולהוציא את השעיר לעזאזל החוצה, ויהיה בזה גנאי אם יכניסו ויוציאו אותו.

התפארת ישראל על המשנה מסביר שמכיוון שעובר זמן רב בין ההגרלה לשחיטה, לכן אין טעם להכניס את השעיר לתוך העזרה ממש.

מכאן רואים שאין ענין מיוחד בשער ניקנור, או במקום הסמוך לפתח, אלא שלא רוצים להכניס את השעירים יותר פנימה, אז מעמידים שם.

את המיקום "לפני ה' פתח אהל מועד" מצינו במקומות נוספים בתורה.

אחד מהם הוא בטהרת המצורע (ויקרא פרק יד):

(יא) וְהֶעֱמִיד הַכֹּהֵן הַמְטַהֵר אֵת הָאִישׁ הַמִּטַּהֵר וְאֹתָם לִפְנֵי ה' פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד:

גם שם במדרש ההלכה מסבירים כי מדובר בשער ניקנור (ספרא מצורע פרשה ג סוף פרק ב):

(ו) לפני ה' פני אהל מועד מעמידו בשער ניקנור אחוריהן למזרח ופניהם למערב.

רש"י על התורה במצורע, דווקא מקבל את דברי מדרש ההלכה, ומסביר (רש"י ויקרא פרק יד פסוק יא):

(יא) לפני ה' - בשער נקנור, ולא בעזרה עצמה, לפי שהוא מחוסר כפורים:

כלומר, הסיבה שהוא עומד בשער ניקנור הוא מפני שהמצורע אינו יכול להיכנס לעזרה, מפני שהוא מחוסר כיפורים.

הגמרא בפסחים מסביר ששער ניקנור בכוונה לא נתקדש בקדושת העזרה כדי שהמצורע יוכל לעמוד שם (תלמוד בבלי מסכת פסחים דף פה עמוד ב):

דאמר רבי שמואל בר רב יצחק: מפני מה לא נתקדשו שערי ירושלים - מפני שמצורעין מגינין תחתיהן בחמה מפני החמה, ובגשמים מפני הגשמים. ואמר רבי שמואל בר רב יצחק: מפני מה לא נתקדשה שער נקנור - מפני שמצורעין עומדין שם ומכניסין בהונות ידם.

התוספות שואלים מדוע זו סיבה מספקת, מדוע שלא יעמוד המצורע בעזרת הנשים (תוספות מסכת יבמות דף ז עמוד ב):

וא"ת למה נמנעו בשביל כך מלקדשם יעמוד בעזרת נשים ויכניס ידיו לשער נקנור ופירש ריב"ן דאין זה לפני ה' דלא הוי באויר העזרה ואין נראה דאי הוה קדוש כקדושת העזרה הוי שפיר לפני ה' ואומר רבינו תם דעשוי בשביל תקנת מצורעים שיעמדו שם שיגין עליהם השער בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים.

את קושיית התוספות על ריב"ן מציע הרב רא"ם לתרץ בקלות: עמידה מחוץ לשער העזרה אינה יכולה להיקרא עמידה לפני ה'. רק עמידה בתוך שערי העזרה יכולה להיקרא "לפני ה'".

גם באשה סוטה התורה מצווה שעליה לעמוד לפני ה' (במדבר פרק ה):

(טז) וְהִקְרִיב אֹתָהּ הַכֹּהֵן וְהֶעֱמִדָהּ לִפְנֵי ה':

המשנה משווה את הסוטה ליולדת ומצורע ועל זה מקשה הגמרא (תלמוד בבלי מסכת סוטה דף ז עמוד א):

ואם אמרה טהורה אני, מעלין אותה לשער המזרח שעל פתח שער נקנור, ששם משקין את הסוטות ומטהרין את היולדות ומטהרין את המצורעיןבשלמא סוטות, דכתיב: והעמיד הכהן את האשה לפני ה', מצורעין נמי, דכתיב: והעמיד הכהן המטהר וגו', אלא יולדת מאי טעמא?

רואים מהגמרא הזאת (כך כותב הגרי"ז) שהסיבה לעמוד בשער נקנור הוא בגלל שכתוב "לפני ה'". כלומר, היינו יכולים לחשוב שהמצורע צריך לעמוד סמוך לפתח העזרה מפני שהוא צריך מתן בהונות בתוך העזרה, אך הגמרא אומרת שיש חשיבות עצמאית לעמידה בשער, שאינו קשור לעבודות פנים, שכן הסוטה אינה צריכה מתן בהונות או משהו דומה.

לכן, ניתן לדחות את קושיית התוספות בעזרת היסוד הזה שהעמידה בשער נצרכת משום "לפני ה'" ולא משום הצמידות לעזרה.

ראינו שיש דין משותף לשעירים, מצורע ואשה סוטה – שמעמידים את כולם לפני ה' שמדרש ההלכה הסביר שזה שער ניקנור.

יש מכנה משותף רעיוני בין שלושת אלה:

•          המצורע משולח מחוץ לשלוש מחנות, וכחלק מחזרתו פנימה הוא עובר את תהליך ההיטהרות.
•          עבודת יום הכיפורים סובב סביב כניסתו של הכהן הגדול לקדש הקדשים וחידוש הקשר בין ישראל לה'.
•          השקאת הסוטה מתמודדת עם החזרתה לבעלה לאחר שהתרחקה ונאסרה עליו.

ביום הכיפורים יש שני שעירים – אחד נכנס פנימה ואחד משתלח החוצה. כך גם במצורע יש שתי ציפורים – אחת מוקרבת ואחת משתלחת. והסוטה עצמה עומדת בפני הבחירה האם היא תחזור לקדושת הברית עם בעלה או שתהפוך למעין שעיר לעזאזל.

העמידה בפתח יש בה לסמל בירור שנערך: האם נכנסים או יוצאים? ההגעה לפתח יש בה לבטא את הכמיהה והכסיפה לכניסה פנימה – האם נצליח להיכנס?