הנה מספר פסקאות מהספר, שבעיני משקפות מאד את סגנון הספר מחד, ומאידך פותחות צהר קטן לצורת החשיבה של הרב סולובייצ'יק:
"דיאלקטיקה, מורכבות, ריבוי דרישות - אלה הם הקשיים היסודיים בלימוד ובהוראה של תורת הרב, אך הם גם אות לגדולתו. אנשים נוטים לחפש לשאלות הגדולות בחיים תשובות פשטניות בצבעי שחור-לבן. הרב, בישרותו התקיפה, אינו מספק תשובות כאלה ואינו מסוגל לכך, שכן הוא פשוט אינו מאמין שהן בנמצא. בעיניו, האדם מכיל נטיות מנוגדות, האלוקים מציב דרישות מרובות, ויש לבחון את העולם מהיבטים שונים." (עמ' 95)
"החברה המודרנית מדברת במונחים פרגמטיים ותעולתניים ומצפה מהדת להצדיק את עצמה בקטגוריות אלה. אך ערכה של הדת, בעיני הרב, אינו תלוי בתועלתה המעשית, ביעילותה בהשגת כבוד והדר לאדם. האמונה היא תגובה לזימון אלוקי, לקריאה להיכנע בפני האלוקים. משמעותה וערכה מתעלים לאין ערוך על כל הסבר הנתפס בשכל האנושי. אלא שהאדם המודרני המעשי, גם אם הוא דתי, פועל אך ורק בקטגוריות שכליות ואינו מבין את גבולות חלותן. הסכנה, אפוא, טמונה לא רק בכך שהחילונים חדלו להבין את איש האמונה, אלא גם בכך שהאנשים הנאמנים לדת חדלו להבין את עצמם" (עמ' 145)
"בדרך כלל, אנשים אינם רוצים לשמוע על הקרבה, ענווה ובדידות. הם רוצים שהדת תהיה פחות תובענית ותספק יותר הנאות מיידיות. הדת, בעיניהם, אינה אמורה לשנות אותם, אלא להפך: למלא אותם בתחושה טובה כלפי עצמם. כשאנשים נעדרי מחויבות איתנה לאמונה אינם אוהבים את המסר שהם שומעים, הם פשוט יתעלמו ממנו בשאננות, או יסתלקו ויעברו לסביבה נוחה יותר. בנסיבות שכאלה, מי מגיע לעמדות הנהגה בקהילה הדתית? בדרך כלל לא המלומד, ההגון או הצדיק שבחבורה, אלא איש המכירות המצטיין." (עמ' 196)
"אדם אינו יכול להיות במצב רוח של שמחה ובמצב רוח של עצב בעת ובעונה אחת. לעומת זאת, החוויה, כאשר היא נבנית כהלכה, יכולה להכיל דיכוטומיות. דבר זה הוא המאפשר את החוויה הדיאלקטית שהיהדות דוגלת בה. לשאלה שהרב מעלה בעקבות מדרש תהילים, כיצד יכול דוד המלך לכנות את עצמו במזמורי תהלים גם "מלך" וגם "עני", הוא משיב שמודעותו הקיומית של דוד מכילה בתוכה את שני קוטבי הקיום: ניצחון ותבוסה, הדר וענווה." (עמ' 331)במהלך כל אחד מפרקי הספר, כאשר המחבר מגיע לנושא הקשור בעקיפין לדבריו, הוא מפנה בהערת שוליים לסוף הפרק. בסופה של הפרק הקורא ימצא כותרת "לעיון נוסף" בו יתייחס המחבר בקצרה לאותו נושא ויפנה למקורות נוספים העוסקים בו. אתן דוגמא לכך:
בפרק 13 מתייחס לנושא "שני סוגים של קהילה", עליו כותב הרב ב"איש האמונה הבודד". לדברי הרב לשני סוגי האנשים: איש ההדר ואיש האמונה, יש שני סוגי קהילות המתאימות לתכונותיהם. לראשון - קהילת רעות, ולשני - קהילת ברית. בקהילת הרעות לשותפים יש אינטרס אישי להרויח משהו מהשותפות. לעומת זאת, בקהילת הברית, אין חיפוש אחר רווח אישי, אלא יש חיבור סביב מחויבות משותפת. הייחודיות האמיתית באותה קהילת ברית הוא שגם אלוהים הוא חבר בה. אלא שהרב מדגיש את החופשיות שבבחירה להיות חבר בקהילת הברית:
"עצם הצידוק של הברית מבוסס בעקרון המשפטי-ההלכתי של משא ומתן חופשי" (איש האמונה הבודד עמ' 28).יש להעיר שהרב, בהערת שוליים ב"איש האמונה הבודד", מתייחס לדברי חז"ל בנוגע לכפיית הר כגיגית במעמד הר סיני, והוא ממעיט מאד את אלמנט הכפייה.
המחבר מעיר על כך:
"אף שנראה כי יש במחשבת ישראל דיאלקטיקה בסיסית בעניין היחס בין חופש לכפייה בעבודת ה', הרב ממעיט כאן בערכה של הכפייה כמעט עד כדי סילוקה הגמור מהתמונה." (עוז וענווה, עמ' 164)המחבר מציע הסבר לדחיית אלמנט הכפייה בדברי הרב: ייתכן ותחושת הכפיה נובעת מתכונותיו של איש ההדר, אך נעדרת לגמרי אצל איש האמונה. בהערת שוליים מפנה המחבר לדברי הרב בהערת השוליים על כפיית הר כגיגית אליו התייחסנו לעיל ובנוסף מפנה ל"לעיון נוסף" שבסוף הפרק.
בסוף הפרק מזכיר המחבר כי:
"בהקשרים רבים התנגד הרב לכפייה בחיים הדתיים ודחה את הפעלת הסמכות. למשל, הוא סבר בתוקף שמפלגות דתיות לא יביאו תועלת בחקיקת חוקים דתיים, והעדיף לדגול בחינוך דתי. גם בנושא החינוך עצמו גרס הרב שתפקיד המורה לחלוק את עושרו הרוחני עם תלמידיו ולא לשלוט בהם."ואז מפנה המחבר למכתבים שכתב הרב, ובהם התייחסות לנושא הכפייה, הן בנושא החקיקה הדתית והן בנושא החינוך.
אחת ההפניות היא לספר "איש על העדה" עמ' 342, שם כותב הרב בין היתר:
"מאמרים מפורסמים במדרש דברים רבה ובמסכת עבודה זרה אומרים כי "הסייף והספר ירדו כרוכים מן השמים", "אי סייפא לא ספרא, ואי ספרא לא סייפא", וניתן לבארם [...] הן החרב, מכשיר הכוח הפוליטי, והן הספר, סמל ההשפעה והשלטון הרוחניים, ניתנו לאדם בידי ה'. אין האדם יכול לזכות בשניהם. עליו להחליט. או שהאדם הוא שליט פוליטי הכופה את רצונו על אחרים, או שהוא מורה ומנהיג רוחני המביא אחרים להפנים את רצונו."
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח לקבל תגובות לדברים המתפרסמים בבלוג "רב צעיר".
נא להקפיד להגיב לגופם של דברים ולא לגופם של כותבים!
בבקשה לא להגיב כ"אנונימי" - בחרו בשם כלשהוא והגיבו איתו.