"הפריה מלאכותית לרווקה", "נישואין בין דתיים לחילונים", "חתונה ללא רישום ברבנות", "הסכם קדם נישואין", "השתתפות בחתונה חד-מינית", "טבעת נישואין לגבר", "המשך נישואין לאחר בגידה".
הרשימה הזאת אינה של כתבות סנסציוניות באתר כיפה, או במוסף מוצ"ש, אלא כמה מעשרים וחמש השאלות עליהם משיבים הרב דוד סתיו ובנו הרב אברהם סתיו בספרם החדש "אבוא ביתך – שאלות ותשובות בנושא זוגיות ומשפחה". בספר עשרים וחמשה פרקים המחולקים לחמשה שערים, כולם עוסקים בענייני אבן-העזר: פרייה ורביה, נישואין, חתונה, טקס הנישואין, ואישות ומיניות. עפ"י דברי המחברים בהקדמתם, זהו כרך ראשון ממספר כרכים העתידים לראות אור בשנים הקרובות.
כל פרק בספר פותח בשאלה שנכתבה בגוף ראשון. רוב השאלות אינן זרות למי שעוקב אחרי הנושאים המעסיקים את הציבור הדתי בשנים האחרונות. לאחר הצגת השאלה, ישנה פתיחה, המציגה את הרקע החברתי של השאלה ומשרטטת בקוים כלליים את הנושאים ההלכתיים עליהם יש לדון על מנת למצוא תשובה לשאלה. לאחר הפתיחה, נפרסת על פני כעשרים עמודים תשובה הלכתית הבנויה על פי הקוים ששורטטו בפתיחה. ולאחר גוף התשובה יש סיכום של הנקודות העקריות להלכה העולות מן התשובה.
מבוא הספר פותח בסיפור הממחיש עד כמה השתנתה תפישת היחסים הזוגיים בין דורות עברו לדורנו אנו:
"מעשה בבחור צעיר שאביו העיר אותו משנתו באמצע הלילה ובישר לו: "מזל טוב, התארסת". הבחור, שזה עתה ניעור משנתו, שאל מיד: "עם מי?". בתגובה, סטר אביו על פניו ואמר: "שייגעץ (פרחח), גם את זה אתה צריך לדעת?!".
המחברים פתחו בסיפור הזה כדי להסביר לנו, הקוראים, שלמעשה רוב השאלות בהן עוסק הספר לא נשאלו, ולא יכלו להישאל, בדורות עברו.
אך הסיפור לא ממחיש רק את השינוי בתפישת הזוגיות, אלא גם את השינוי ביחס של המחנכים כלפי הדור הצעיר ה"פוחז". בסיפור, האבא סוטר על פניו של בנו. בספרי השו"ת הותיקים והקלאסיים היינו קוראים לעיתים קרובות ביקורת נוקבת מצד המחבר כלפי השואלים או כלפי הקבוצות עליהן נסבה השאלה. בספר השו"ת הזה יש חידוש. המחברים אינם נוזפים בשואלים. יתכן והם אינם מאמינים שיש בכוח מילותיהם לשנות את המציאות שהולידה את השאלות החדשות. יתכן והם מאמינים שמאור התורה היא זו שתשיב את המציאות למיטבה. כך או כך, הם רואים את תפקידם להסתכל על המציאות בגובה העיניים, לפרוס את הסוגיה ההלכתית החל ממקורותיה הראשוניים ועד לפוסקי זמנינו, ולהציע לשואל את הדרך הישרה ללכת בה באותה מציאות: פעמים להקל ופעמים להחמיר.
לעומת השאלות שהתחדשו בדורנו שהספר עוסק בהם, והגישה החדשה שהספר מציג בהתייחס לשאלות ולשואלים, השקלא וטריא ההלכתי, קרי גוף התשובה ההלכתית, הינה בבחינת יין ישן בכלי חדש. התשובות אמנם כתובות בלשון עברית צחה וברורה, ומודפסות בגופן עברי מודרני, ומתייחסות למכלול מחברים ומאמרים שראו אור גם בדורנו זה, אך מחפש בהם חידושים הלכתיים פורצי דרך צפוי לענ"ד להתאכזב. אני אומר זאת כנקודת חוזקה של הספר, שכן בית המדרש והעיסוק ההלכתי בכלל לא אוהב רעידות אדמה בדמות אוסף חידושים מפליגים. עם זאת, בעצם פריסת הדיון ההלכתי לאורך ולרוחב יש ברכה מרובה, הן לקורא שגם אם הוא לא מצוי בעומק הסוגיא יכול להשכיל וללמוד את הסוגיא לאשורה, והן ללומד שבודאי יהנה מהאופן הנהיר בו מוצגת הסוגיא, גם אם בסופו של דבר יתכן והוא יחלוק על המסקנות למעשה.
זכה הרב דוד סתיו בבן תלמיד חכם בעל כושר כתיבה מעולה, שכבר ראינו את פירותיו בספרו "מבית לפרוכת". זכה הרב אברהם סתיו באב-רב שזה שנים רבות מלכלך את ידיו בדם שפיר ושליה. זכו לומדי התורה שהאב והבן חברו יחד להוציא מתחת ידם את הספר "אבוא ביתך". יראה ה' את הברכה שהביאו לביתו, ויזכם למלא את משאלות לבם ולהוציא כרכים נוספים לאור.
ואם הגעתם עד כאן, הנה כמה הערות קטנוניות לכמה נקודות בספר:
- לפני כ35 שנה פרסם הרב הרשל שכטר מאמר פורץ דרך בנושא תכנון משפחה. שמועות אומרות שמי שדרבן אותו לכתוב את המאמר היה לא אחר מהג"ר משה פינשטיין. המאמר הוא פורץ דרך בעיקר משום שהוא כתוב בלשון ובסגנון המכוון לכל אדם, ולא רק למי שראשו ורובו בסוגיא. משום מה במאמרים המתפרסמים בארץ, כמעט שאינני רואה התייחסות והפניה לדבריו של הרב שכטר. אם אתם עומדים לכתוב משהו בנושא הזה - תודאו שאתם מכירים את המאמר הזה.
- היו שאלות בספר שגרמו לי להרים גבה ולשאול: האם ארגז הכלים ההלכתי היא הדרך הנכונה להתמודד אתם? שאלה כזאת לדוגמא היתה בנוגע לנישואין לאדם שאינו שומר מצוות. אחרי שקראתי את התשובות הסקתי שבכל זאת הדיון ההלכתי מוסיף נופך מסוים לדיון, בעיקר כשזה מגיע אחרי פרק העוסק ב"נישואין לאדם ממשפחה חילונית". בפרק העוסק ב"נישואין לאדם ממשפחה חילונית" המחברים יוצאים חוצץ כנגד כל דעה הרואה בעיה בנישואין כאלה. דווקא הדיון ה"קר" בפרק שלאחר מכן בנושא "נישואין לאדם שאינו שומר מצוות", מעמיד באופן שלם את ראיית המחברים את מוסד הנישואין ככזה שהדבר החשוב והקובע בו הוא שני האנשים העומדים בפנינו עתה ושאיפותיהם בחיים.
- לענ"ד אין מקום בספר מכובד למשפט בסגנון: "הדבר עשוי להעצים את תחושת ה'החפצה' של האישה", לפחות כל עוד לא משתמשים בפעלים משורש ח.פ.צ. גם כלפי גברים. השפה העברית עשירה מספיק כדי שיהיה אפשר לתאר תחושות מבלי להיזקק לכל מיני מילים ריקות.
- את הספר קראתי במהלך ניסעותי ברכבת. היו פרקים שקיויתי מאד שהאדם היושב לידי לא מציץ לראות מה אני קורא, ואף ניסיתי קצת להסתיר משכני את הספר שלא יגלה שאני שקוע בפרק העוסק ביחסי מין. בכלל, בשנים האחרונות יצאו לאור כמות גדולה מאד של ספרים העוסקים בנושאי אישות ומיניות. דומני, שאין תקופה בהיסטוריה היהודית שנכתב כל כך הרבה בנושא, אולי מזמן הגמרא. אמנם זה נכון גם ביחס לנושאים אחרים ופחות פיקנטיים בהלכה, ובכל זאת כשרואים שהשולחן ערוך הקדיש לנושא סימן - סימן וחצי בלבד, ראוי לשאול עד כמה מצופה מבעלי ההלכה להיכנס לפרטים הכי דקים ואינטימיים בנושא המיניות. הייתי מעדיף סוג של שיח הלכתי שמתווה כללים בסיסיים, ומשאיר את ההנחיה המעשית לשכל הישר של כל אחד ואחד.
אכן הספר כתוב טוב ופורס באופן טוב ומקיף את הסוגיות.
השבמחקלגבי השאלה אם ראוי לדון בסוגיות אלו בציבור, נדמה כי אין מנוס, וכי הסוגיות האלו בלאו הכי מצויות ב"אוויר" וזה שלא יהיה דיון הלכתי, לא יוסיף צניעות בעניין. ונראה שעדיף לתת התייחסות הלכתית לנושאים אלו.
לגבי הספר:
יש להעיר על המבוא שם מבארים המחברים כי בנושא של "אבן העזר" ישנה השפעה דרמטית של המציאות על ההלכה, ואף טורחים לבאר ששינויים הלכתיים לאור המציאות באבן העזר שונים מהשינוים ההלכתיים בחלקי אחרים של התורה. אך טענתם נראית לקויה ומעורפלת, בתחילה נשמע מדבריהם כי ההלכה הושפעה ממציאות ועלולה להשתנות כאשר המציאות השתנתה, מעין דוגמא לזה היא הלכות יבום שנאמרה על רקע חברתי שבו הדבר היה מצוי, אך הם אינם טוענים כי בפועל כיום רשאים אנו לבטל מצווה זו, ונראה שהם מחלקים בין איסורי דאורייתא לאיסורי דרבנן, אך בפועל כל השינויים שהם מציגים שונים לשינויים קלאסים שנובעים מכך שההלכה נאמרה לגבי מציאות מסויימת שהשתנתה, (הארכתי בזה בקישור https://joygmara.site123.me/)
מעבר לכך דבר נוסף שיש לעורר עליו הוא כי בספר המחברים מקבלים כל נורמה חברתית כנתון, ולא מנסים לערער עליה. אם השואל כתב שהוא רוצה לדחות נישואין לצורך לימודי מקצוע. אז ברור למחברים כי יש צורך לכך וכי הוא לא יוכל לקיים את שני הדברים יחד, על אף שהנורמות הינם תלויי תרבות, דבר זה מאכזב משום שיוצא שההלכה מעולם לא תוביל לנורמת חיים, אלא תמיד תיכנע לנורמות הקיימות בחוץ
מעבר לכך ספר טוב.