השקעות כשרות - מעין סיכום

בשתי הרשימות הקודמות שעסקו בנושא השקעות עפ"י ההלכה:

- "השקעות כשרות" - ריבית
- "השקעות כשרות" - רכישת מניות בחברה העושה איסורים
ראינו שתי בעיות הלכתיות עיקריות כשבאים לדון בנושא השקעות:
1. לקיחת חלק באיסורי תורה, כגון חילול שבת וכד', המבוצעות ע"י החברות שמשקיעים בהם.
2. איסורי ריבית בהלואות לחברות.

ראינו גם כי קיימות פתרונות הלכתיים לבעיות הללו, שאפשר לסכם אותם בדבריו של הרב אשר וייס (מתוך מאמר בתחומין לג):

סוף דבר, לענ״ד החברה היא בעלים על עצמה, כמבואר. ומשום כך נראה שבכל הנוגע לאיסור גנבה וגזלה וכדומה, שהן מצוות שכליות שבין אדם לחברו, ודאי פשוט שמצוות אלה מוטלות אף על חברה - אסור לה לגנוב ואסור לגנוב ממנה. דברור ופשוט שגם גוף זה, שיש בו מקבלי החלטות בעלי בחירה, צריך להתנהג בדרכי הצדק והיושר, שהרי העולם עומד על האמת ועל הדין ועל השלום. ועוד, דהלא אף הגוזל בגרמא, והחולק עם הגנב ונהנה מממון גזילה - חטא בידו. אך בכל הנוגע לאיסורי תורה שאינם אלא גזרת הכתוב, כחמץ בפסח, שבת וריבית וכד׳ - אין איסור בכספי חברה מעיקר הדין.

פתרון זה והדומים לו אינם מקובלים על כלל הפוסקים, אם כי גם לא ניתן להגדירם כדעת מיעוט (כפי שהראינו ברשימות הקודמות).

גופים שונים בקרב הציבור החרדי ניסו למצוא פתרונות שיהיו יותר "לכולי עלמא", הגופים השונים ופתרונותיהם עם הבעיות שיש בהם מפורטים במסמך שהוציאו מכון כת"ר (קישור). בין הפתרונות, כאילו הנראים כהערמה לכל דבר, וביניהם פתרונות המצמצמים את אפיקי ההשקעה של המשקיעים המעוניינים בכך.
בסיכום דבריהם מדגישים במכון כת"ר שאין בנמצא כעת פתרון שיענה על כל הצרכים:

שיטות הבד"ץ וועד ההלכה להשקעות כשרות, אף אם הן מהודרות מן הבחינה ההלכתית, אינן יכולות לספק פתרון סביר לכלל הציבור, שהרי אי אפשר להורות לכלל להימנע באופן גורף מרכישת מניות. מאידך, ההכשר שהרב דביר שליט"א מעניק לאיגרות חוב של חברות שאינן חתומות על 'היתר עסקא', בתנאי שנעשה 'היתר עסקא' ייעודי לאותן איגרות חוב בעת הנפקתן, גם הוא מעורר קשיים.

עם זאת, הם עדיין תומכים במתן כשרות מסוימת להשקעות. על מנת להתמודד עם הבעיות ההלכתיות הם מציעים, בשם הרב יעקב אריאל והרב זלמן נחמיה גולדברג בנוגע לריבית:

לאפשר רכישת מניות במסלולים הכשרים, אלא שיש להקפיד שרכישת המניות ואיגרות החוב תהיה אך ורק מחברות שחתמו על 'היתר עסקא', ואי אפשר להסתפק ב'היתר עסקא' שנחתם על איגרת חוב ספציפית.

ומתוך רצון לא לעודד חילול שבת, הם מציעים:

כי לשם רמת כשרות רגילה, תוגדר חברה בתור שומרת שבת אם הפעילות העיקרית שלה, שממנה היא מפיקה את רווחיה, אינה מתקיימת בשבת. על כן לא תותר השקעה בחברה המייצרת בשבת או המשווקת את מוצריה בשבת. אולם, אם חברה משביתה את פעילותה העיקרית בשבת, מותר יהיה להשקיע בה – אף אם היא מפעילה שירות תיקונים בשבת, מתוך תקווה כי הגדרה שכזו תאפשר לחזק את שמירת השבת בכלל החברות במשק. לעניין הגדרת חברה בתור שומרת שבת, תלקח בחשבון פעילות החברה עצמה ולא תהיה התחשבות בפעילותה של החברה הבת.

 בשיחה שנתן לאחרונה הרב שלמה אישון, ראש מכון כת"ר, הוא אומר שעיקר העניין שהוא רואה בהשקעות כשרות זה להשקיע ערכית על השוק הכלכלי, כפי שמקובל מאד במערב (כמו בנוגע לאי צריכת סחורה שיוצרה ע"י ילדים וכד'):



לאור הנ"ל, אם ישנם פוסקים חשובים שניתן לסמוך עליהם ולהשקיע באפיקים המקובלים, ואם אחת הסיבות העיקריות להעדיף השקעה במסלול הלכתי מיוחד הוא השפעה ערכית על השוק הכלכלי, הצעד הבא צריך להיות להעריך בכסף את החשיבות ההלכתית הזו. כלומר, אם נניח שבמסלול הלכתי מוצע יש רווחים פחותים מאשר במסלולים הרגילים, מה הגבול הכספי שעדיין ייעצו במכון כת"ר (ובמכונים דומים) לציבור ללכת למסלול ההלכתי.
דומני שברור לכולם שאם היה ברור שבמסלולים ההלכתיים המוצעים מפסידים סכומים עצומים של כספים, הרי שהיה מוסכם שיש לסמוך על הדעות המתירות ולהשקיע במסלולים הרגילים. אם כן, הייתי מעוניין שכל מכון שעוסק בתחום יפרסם היכן הוא היה שם את הגבול ואומר מעבר לגבול הזה גם אני הייתי ממליץ ללכת למסלול הרגיל.

מעבר לנקודה הזאת, במכונים השונים הנותנים תעודות כשרות לבתי השקעות וכד' קיים בעיית ניגוד האינטרסים הקיים בכל מערך כשרות המזון. בעל העסק משלם למי שמנפיק עבורו את תעודת הכשרות. בתחום ההשקעות אין גוף חיצוני המפקח על עבודת נותני הכשרות. לכן נוצר כאן תלות מאד לא בריא בין המפוקח למי שאמור לפקח.
כולנו נחשפים לחילולי השם מדי פעם בפעם בשוק כשרות המזון. לא הייתי רוצה לראות מראות כאלה בשוק הפיננסי. וד"ל.