ביקורת ספרים: "מבית לפרוכת", הרב אברהם סתיו

מדי שנה בהתקרב הימים הנוראים, אני עמל להכין שיעור על עבודת הכהן הגדול בבית המקדש ביום הכיפורים. את השיעור אני מעביר בסיום התפילה בליל יום הכיפורים. עד לשנה שעברה, בהכנת השיעור הסתייעתי בעיקר בשני ספרים מארון הספרים שבביתי: 

- שיעורי הגרי"ד סולובייצ'יק - עבודת יום הכיפורים מאת: הרב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק

- והשב את העבודה מאת: הרב משה אודס

יש הבדל רב בין שני הספרים הללו. הראשון הוא ספר למדני, שנכתב עפ"י סדר דפי מסכת יומא, והוא מתרחק מעולם המחשבה. השני הוא ספר מחשבתי, המביא רבות את בעלי המחשבה: מהר"ל, רמב"ן על התורה, רב קוק ועוד, והוא מסודר עפ"י נושאים. 

לפני כשנה יצא לאור ספר חדש על עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים: "מבית לפרוכת - פשט, עיון ומשמעות בעבודת יום הכיפורים" (חלקים מהספר ניתנים לקריאה כאן). הספר הוא בעיקרו ספר למדני, אך בכל נושא הוא גם מנסה להראות כיצד יש עקבות לעולם הלמדני בעולם המחשבתי. במהלך הניתוח משתמש המחבר בגמרא, ראשונים ואחרונים, אך גם במפרשי המקרא השונים. 

ניתן מספר דוגמאות:

-  מהפסוק "והניחם שם" למדו חז"ל שבגדי הכהונה טעונין גניזה. המחבר שואל: מהו המשמעות של גניזת הבגדים? ומהו הגורם המחייב פעולה זו? הוא מעלה שתי אפשרויות: א. חוסר האפשרות להמשיך להשתמש בבגדים, וגניזתם נועדה למעשה להיפטר מהם. ב. מעשה בעל ערך עצמאי, כשמירה לצורך כלשהוא לעתיד. המחבר מביא מקורות וראיות לשני הצדדים ממדרשים ומפרשים שונים. בהמשך הפרק המחבר מציע שגניזת הבגדים מבטאת למעשה השארה של חלק גשמי מהכהן בתוך קדש הקדשים. מעין השלמה עם הצורך למסור את הנפש לצורך השגת קרבת אלוהים. את הפרק מסיים המחבר עם הזכרת תשובתו של רבי אלעזר בן דורדיא. תשובה שהביאה את האדם עד לשערי מוות. (ניתן לקרוא פרק זה כאן)

- חז"ל מסרו ש"חמש טבילות טובל כהן גדול בו ביום". המחבר דן מה גדר הטבילה: האם הטבילה נועדה להכין את הכהן לקראת העבודה הבאה? האם הטבילה נועדה לפתוח ולסיים את העבודות בבגדי לבן? או שמא הטבילה נועדה להיות חלק מסדר העבודה עצמה, ולא רק הכנה לקראת העבודה? גם בנושא זה מביא המחבר דיונים, מקורות וראיות לכל אחד מאופני ההסתכלות. 

לקראת סוף הפרק מציע המחבר לראות בעבודות ובטבילות לאורך סדר העבודה שני צירים מקבילים: העבודה נועדה לכפר, ואלו הטבילה היא חלק מתהליך של טהרה. הכפרה נועדה לתקן פגמים, ואלו הטהרה נועדה להכין את השטח להתעלות מחודשת. (ניתן לקרוא פרק זה כאן)

 - בענין הגורל על השני השעירים, המחבר דן מה תפקידו של הגורל? האם הוא נועד לקבוע מהו דעת עליון בענין החלוקה בין שני השעירים או שמא הוא נועד כאמצעי הכרעה אקראי במצב שקשה להכריע בו (או שמא דווקא כדי להדגיש שמדובר במציאות שקשה להכריע בו)? כדי לתת פנים לצדדים השונים אותם העלה, סוקר המחבר את הסוגיות השונות במסכת יומא ומנסה בעזרתם לגשש בין האפשרויות השונות.  

גם בפרק זה, מסיים המחבר את דבריו עם חיבור לעולם המחשבה. לגורל יש מקום רב בעולמה של תשובה. מחד, הוא התירוץ האולטימטיבי של החוטא. החוטא מאשים את הגורל ואת הנסיבות בחטא. הכרה בחטא הוא למעשה הכרה בכח הבחירה האנושי להתגבר על הגורל. ומאידך, דברים כמו אלו של ר' צדוק הכהן שכתב "עיקר התשובה הוא עד שיאיר ה' עיניו שיהיו זדונות כזכויות", הוא קרוב מאד לעמדה האומרת שלמעשה הגורל הוא מבטא את רצון ה'. 

הספר כולו הוא ארוך (למעלה מ350 עמודים) ועמוס. הוא אמנם ספר למדני יותר אך הוא איננו כתוב בשפה שקשה להבנה, והוא בהחלט מומלץ למי שמעוניין להתעמק בהבנת סדר העבודה. יש לציין לשבח את השימוש הנרחב שעושה המחבר גם במאמרים שונים שהתפרסמו סביב סדר העבודה בכתבי עת ובספרים שונים, ואף בספר האינצקלופדי שערי היכל על מסכת יומא שהוציא לאור מכון המקדש. כל אלו מוצאים את מקומם שוב ושוב בהערות השוליים הרבות בספר. 

את הדברים דלעיל כתבתי בטרם סיימתי לקרוא את הספר כולו, ובכל זאת רפרפתי גם בחלקים שטרם קראתי, ויש מספר נושאים שלא מצאתי להם התייחסות בספר ודומני שיש מקום להרחיב בהם ולהוסיפם במהדורות עתידיות: נוסח וידוי הכהן הגדול השונה מנוסח הוידוי אותו כתב הרמב"ם בהלכות תשובה ובוידוי על קורבנות יחד עם שותפות הקהל שכורע ומשתחוה וקורא "ברוך שם וכו'", מעשה ערוב והזאת דם הפר והשעיר (ראו כאן), וכן ניתוח הכניסה האחרונה (ראו כאן). 

ועוד הערה אחרונה, הספר מוקדש בין היתר "למורי ורבי הרב אהרן ליכטנשטיין (שליט"א) שבמפגש אתו זכיתי לנגוע בכתר התורה המונח בקדש הקדשים". כפי שניתן לראות בדוגמאות שהבאתי לעיל, דרך הלימוד והניתוח של הרב ליכטנשטיין מאד נוכח ומורגש בספר - יהיו שפתותיו מדובבות בקבר.