הדברים הבאים נכתבו על ידי, על סמך דברי מו"ר בסרטון הבא (ראו כאן):
הגמ' בב"ק משווה בין מלאכה זורה לבין אדם שמזיק ע"י אש שליבה ואח"כ ליבתו הרוח וגרמה לאש להתפשט. שם בדיני נזיקין הדין הוא שפטור, מכיוון שהרוח היא זו שיצרה מהאש מכשיר מזיק. הגמרא שם מחלקת בין נזיקין לשבת, משום שבשבת "מלאכת מחשבת אסרה התורה".
כלומר, בשבת השאלה 'מי עשה את הפעולה?' אינה מספקת, בניגוד לנזיקין, בגלל "מלאכת מחשבת אסרה התורה".
כדי להסביר מה הכוונה "מלאכת מחשבת אסרה תורה", עלינו להבין מה ההבדל בין גרמא לבין מלאכת זורה. הרא"ש הסביר שבזורה זו מלאכה, משום שכך דרך עשיית המלאכה. אך יש לשאול, מה ה"דרך" מוסיף כאן? מדוע ההרגל של האדם משנה את ההגדרה אם זה גרמא או מלאכה?
מלאכות שבת הן לא רשימה של פעולות האסורות של האדם. אלא הם הצעדים שאדם מבצע כדי לחולל תהליך של יצירת דבר מה חדש. לכן, כל עוד האדם שולט על התהליך, הרי שהוא אחראי על התהליך מבחינת מלאכות שבת. כשהאדם לא שולט בתהליך, אזי האדם הופך להיות טרמפיסט, ולכן הוא לא אחראי על המלאכה (דוגמא לכך: בישול בחמה).
אם האדם יכול לשלוט בתהליך באמצעות המחשבה שלו, הרי שתהליך זה הוא בהכרח מלאכה. לכן, אם באמצעות המחשבה האדם יכול לשלוט בתהליכים חשמליים ולבצע מלאכות, הרי שזו מלאכה (ויש להבחין, אם התהליך החשמלי שהאדם שולט בו הוא לא מלאכת שבת, אלא הפעלת מערכת חשמלית שאינה מלאכה, הרי שזה לא אסור חוץ מענין זילותא דשבתא שמסתבר לא כולל דברים שיש בהם עונג שבת). השליטה ע"י המחשבה אינה שונה משליטה ע"י השרירים של האדם. זה הרי ממש "זורה ורוח מסייעתו".
אז בסופו של דבר השאלה היא שאלת השליטה. אם אדם הולך בדרכו ומתרחשים כל מיני פעולות: פתיחת דלת, כיבוי והדלקת אור, הרי כיוון שהאדם לא שולט בנעשה אי אפשר להגדיר זאת כמלאכה שהאדם מבצע.
את יסוד דבריו על השליטה בתהליך לומר הרב שבתי רפפורט מדברי המגן אברהם סימן רנב ס"ק כ (ראו גם כאן):
וצריך להסביר את דברי המגן-אברהם: במה העמדת חטים בריחיים של מים שונה מנתינת תבשיל לתנור שחייב?
על פי דברי הרב על השליטה בתהליך, אפשר להסביר את דברי המגן אברהם. מכיוון שהאדם לא יכול להחליט היכן יהיה מים, לכן הוא לא שולט בו ולכן זה לא איסור תורה, לדעת המג"א.
[נראה, שגם אם דוחים את דברי המגן-אברהם כפי שכתבו רוב האחרונים, הרי שהסברה בעינה עומדת. כלומר, ניתן לחלוק על המגן אברהם ולטעון שחוסר השליטה בקיום מים במקום מסוים, זה עדיין לא קובע אם האדם שולט בתהליך או לא. אך במציאות אחרת בה האדם לא שולט בתהליך בודאי שזה לא ייקרה מלאכה. וזה ההבדל בין מלאכה לגרמא בשבת.]
אפשר להציג את הדברים הנ"ל בצורה מעט שונה, עפ"י האגלי-טל. כשאנו מדברים על מלאכת זורה, הרי שהמלאכה היא הפיכת אוכל מעורב בפסולת לאוכל ללא פסולת. האדם בפעולת ידו, בזריקת התבן עם המוץ למעלה, לא עושה שום דבר בר מדידה בתהליך ההפרדה. את כל תהליך ההפרדה עושה הרוח. האדם רק מנגיש לרוח את התבן והמוץ. אם כן, במלאכת זורה, שמגדירה לנו במובן מסוים מה זה מלאכת מחשבת, האדם לא עושה שום פעולה בתהליך המלאכה. אז מדוע האדם חייב? אלא, שברור שהאדם חייב בגלל שמחשבתו מתקיימת. התהליך קורה בדיוק כפי שמחשבתו של האדם תכנן שהיא תקרה, והאדם שולט בתהליך ע"י מחשבתו וע"י הנגשת החטים לרוח.
עוד רשימות בנושא:
- "אדם ומכונה תושיע ה'" - יום עיון בנושא חיישנים וגלאים
- גלאים בשבת - דעת הרב ואזנר
- גלאים בשבת - דעת הג"ר אשר וייס
- גלאים בשבת - דעת הג"ר נחום אליעזר רבינוביץ'
- הפעלת חיישנים בשבת
- הפעלת חיישנים בשבת - תגובת הרב ישראל רוזן
- הדיון ההלכתי סביב מכשירי חשמל בשבת - כמה עדכונים
- דעת הגרש"ז אוירבך על חיישנים
- אוטומציה בשבת - דעת המגן אברהם
- עוד בנושא גלאים בשבת
- הראשל"צ הרב שלמה עמאר על חשמל בשבת
הגמ' בב"ק משווה בין מלאכה זורה לבין אדם שמזיק ע"י אש שליבה ואח"כ ליבתו הרוח וגרמה לאש להתפשט. שם בדיני נזיקין הדין הוא שפטור, מכיוון שהרוח היא זו שיצרה מהאש מכשיר מזיק. הגמרא שם מחלקת בין נזיקין לשבת, משום שבשבת "מלאכת מחשבת אסרה התורה".
כלומר, בשבת השאלה 'מי עשה את הפעולה?' אינה מספקת, בניגוד לנזיקין, בגלל "מלאכת מחשבת אסרה התורה".
כדי להסביר מה הכוונה "מלאכת מחשבת אסרה תורה", עלינו להבין מה ההבדל בין גרמא לבין מלאכת זורה. הרא"ש הסביר שבזורה זו מלאכה, משום שכך דרך עשיית המלאכה. אך יש לשאול, מה ה"דרך" מוסיף כאן? מדוע ההרגל של האדם משנה את ההגדרה אם זה גרמא או מלאכה?
מלאכות שבת הן לא רשימה של פעולות האסורות של האדם. אלא הם הצעדים שאדם מבצע כדי לחולל תהליך של יצירת דבר מה חדש. לכן, כל עוד האדם שולט על התהליך, הרי שהוא אחראי על התהליך מבחינת מלאכות שבת. כשהאדם לא שולט בתהליך, אזי האדם הופך להיות טרמפיסט, ולכן הוא לא אחראי על המלאכה (דוגמא לכך: בישול בחמה).
אם האדם יכול לשלוט בתהליך באמצעות המחשבה שלו, הרי שתהליך זה הוא בהכרח מלאכה. לכן, אם באמצעות המחשבה האדם יכול לשלוט בתהליכים חשמליים ולבצע מלאכות, הרי שזו מלאכה (ויש להבחין, אם התהליך החשמלי שהאדם שולט בו הוא לא מלאכת שבת, אלא הפעלת מערכת חשמלית שאינה מלאכה, הרי שזה לא אסור חוץ מענין זילותא דשבתא שמסתבר לא כולל דברים שיש בהם עונג שבת). השליטה ע"י המחשבה אינה שונה משליטה ע"י השרירים של האדם. זה הרי ממש "זורה ורוח מסייעתו".
אז בסופו של דבר השאלה היא שאלת השליטה. אם אדם הולך בדרכו ומתרחשים כל מיני פעולות: פתיחת דלת, כיבוי והדלקת אור, הרי כיוון שהאדם לא שולט בנעשה אי אפשר להגדיר זאת כמלאכה שהאדם מבצע.
את יסוד דבריו על השליטה בתהליך לומר הרב שבתי רפפורט מדברי המגן אברהם סימן רנב ס"ק כ (ראו גם כאן):
ואם הרחיים של עכו"ם פשיטא דשרי ליתן לתוכה מבע"י ואם הישראל נותן לעכו"ם החטים מע"ש אפי' העכו"ם טוחנן בשבת שרי כמ"ש ס"ב ובלבד שלא יעמוד הישראל אצלו דאז מיחזי כשלוחו וכמ"ש ס"ס ש"ז אבל אם השע' צריכה לכך כגון סמוך לפסח רשאי הישראל לשמור הרחיים שלא יתחמץ דהא שבות דשבות היא אפי' נותן הישראל להרחיים בשבת ליכא חיוב חטאת עד שיטחון ברחיים של יד
וכ"מ בתוס' דף י"ח ד"ה ולימא מר כו' דטעמא דב"ש דגזרינן כו' וק' דמ"מ קשה לימא גבי רחיים נמי משום גזירה אלא ע"כ אפי' נתנו בשבת ליכא חיוב חטאת וכ"כ הסמ"ג וסמ"ק בהדיא (וע' בתוס' ספ"ק דע"א מיהו ממ"ש סי' שט"ז גבי מצוד' בשם התוס' משמע דחייב חטאת בדבר דאתי ממילא וכ"פ התוס' במנחות דף נ"ו דומיא דמדביק פת בתנור ונאפה) וכ"מ בפ"ח ברמב"ם א"כ כשאומר לעכו"ם ה"ל שבות דשבות דשרי במקום מצוה כמ"ש סי' ש"ז ס"ה וכ"ש היכא דלא א"ל כלל רק יושב ומשמר ועססי' ש"ז:כלומר, לדבריו נתינת חטים לתוך ריחיים של מים בשבת זה לא איסור תורה!
וצריך להסביר את דברי המגן-אברהם: במה העמדת חטים בריחיים של מים שונה מנתינת תבשיל לתנור שחייב?
על פי דברי הרב על השליטה בתהליך, אפשר להסביר את דברי המגן אברהם. מכיוון שהאדם לא יכול להחליט היכן יהיה מים, לכן הוא לא שולט בו ולכן זה לא איסור תורה, לדעת המג"א.
[נראה, שגם אם דוחים את דברי המגן-אברהם כפי שכתבו רוב האחרונים, הרי שהסברה בעינה עומדת. כלומר, ניתן לחלוק על המגן אברהם ולטעון שחוסר השליטה בקיום מים במקום מסוים, זה עדיין לא קובע אם האדם שולט בתהליך או לא. אך במציאות אחרת בה האדם לא שולט בתהליך בודאי שזה לא ייקרה מלאכה. וזה ההבדל בין מלאכה לגרמא בשבת.]
אפשר להציג את הדברים הנ"ל בצורה מעט שונה, עפ"י האגלי-טל. כשאנו מדברים על מלאכת זורה, הרי שהמלאכה היא הפיכת אוכל מעורב בפסולת לאוכל ללא פסולת. האדם בפעולת ידו, בזריקת התבן עם המוץ למעלה, לא עושה שום דבר בר מדידה בתהליך ההפרדה. את כל תהליך ההפרדה עושה הרוח. האדם רק מנגיש לרוח את התבן והמוץ. אם כן, במלאכת זורה, שמגדירה לנו במובן מסוים מה זה מלאכת מחשבת, האדם לא עושה שום פעולה בתהליך המלאכה. אז מדוע האדם חייב? אלא, שברור שהאדם חייב בגלל שמחשבתו מתקיימת. התהליך קורה בדיוק כפי שמחשבתו של האדם תכנן שהיא תקרה, והאדם שולט בתהליך ע"י מחשבתו וע"י הנגשת החטים לרוח.
עוד רשימות בנושא:
- "אדם ומכונה תושיע ה'" - יום עיון בנושא חיישנים וגלאים
- גלאים בשבת - דעת הרב ואזנר
- גלאים בשבת - דעת הג"ר אשר וייס
- גלאים בשבת - דעת הג"ר נחום אליעזר רבינוביץ'
- הפעלת חיישנים בשבת
- הפעלת חיישנים בשבת - תגובת הרב ישראל רוזן
- הדיון ההלכתי סביב מכשירי חשמל בשבת - כמה עדכונים
- דעת הגרש"ז אוירבך על חיישנים
- אוטומציה בשבת - דעת המגן אברהם
- עוד בנושא גלאים בשבת
- הראשל"צ הרב שלמה עמאר על חשמל בשבת
עיין גם בשו"ת היכל יצחק, או"ח סימנים יט-כב.
השבמחקהאם התכוונת למשהו ספציפי ברב הרצוג, או רק לכך שהוא דן במגן אברהם?
השבמחק