לפני כשבוע התקיימה כינוס חירום של ראשי מוסדות חינוך בציונות הדתית. ניתן להאזין לחלק מהדברים שנאמרו בכנס כאן.
עד כמה שהצלחתי להבין בפיהם של ראשי המוסדות עלו מספר טענות:
- על פי התוכנית החדשה של הבגרויות שהגה שר החינוך הרב שי פירון התלמידים יוכלו להיבחן בבגרות חמש יחידות רק בשני מקצועות, מלבד חשבון ואנגלית. פירושו של דבר הוא שלאחר שהתלמיד בוחר מגמה, יש לו אפשרות להיבחן רק בעוד מקצוע אחד. זה יוצר שתי בעיות: עבור מרבית התלמידים בישיבות תיכוניות ואולפנות שעד היום נבחנו בחמש יחידות גם בגמרא/תושב"ע וגם בתנ"ך, יהיה עליהם כעת לבחור בין תנ"ך לבין גמרא/תושב"ע על מה להיבחן בבגרות. וכן, עבור תלמידים מצטיינים שעד היום יכלו לבחור ביותר ממגמה אחת, לא ברור מה בדיוק הם יעשו במידה והם לומדים בישיבות תיכוניות או אולפנות.
המחנכים תובעים משר החינוך לאפשר לתלמידי/ות הישיבות התיכוניות/אולפנות להמשיך ולהיבחן כפי שהם נבחנו עד עתה.
טענה זו של ראשי המוסדות היא הטענה היחידה שאינה קשורה בכסף ותקציבים (לפחות לא ישירות, נראה בהמשך שבעקיפין יש קשר), אלא היא ערכית. שר החינוך טוען שעתה יש למוסדות אפשרות ללמד "לשמה", ושעד היום הבחינות לא ממש הוכיחו את עצמן כמגבירות של הידע בקרב התלמידים. מנגד, טוענים ראשי המוסדות שרק במוסדות אליטיסטיים יצליחו להחזיק בתלמידים ללמוד מקצועות שאין מאחוריהם תמריץ בצורת בחינה חיצונית.
להבנתי, אכן תוכניתו של שר החינוך אכן יש בה הימור די רציני, הן מצד החשש שבעוד שנים לא רבות יבוא שר אחר שישנה שוב את המצב, והן מצד החשש שהמוסדות לא יצליחו ללמד ללא תמריץ הבחינות. עם זאת, אני חש שראשי המוסדות עושים לעצמם חיים קלים מדי כשהם תובעים להשאיר את המצב הנוכחי על כנו. זה נראה מופרך שכל מערכת החינוך בארץ תעבור טלטלה ורק החינוך הדתי ימשיך במסלול שמשרד החינוך רואה בו מסלול שלילי. אני חושב שנדרשת כאן חשיבה מחודשת של ראשי המוסדות והליכה לדרך חדשה. לדוגמא, אינני מבין מדוע צריך בגרות חמש יחידות בתנ"ך וחמש יחידות בגמרא. מי קבע שיחידה אחת בגמרא צריך להיות שמונה דפים? מדוע שלא תהיה בגרות אחת שתיקרא "הבגרות בתורה" ובה יהיו מספר יחידות בתנ"ך, עיון ובקיאות, ומספר יחידות בגמרא/תושב"ע?
- כפי שהזכרנו לעיל, יש גם היבט כלכלי לשינוי המוצע בבגרויות. ראשי המוסדות טוענים שאם יהיו פחות בגרויות אז יהיה פחות תקציבים לשעות לימוד. לדוגמא: אם ישיבה תיכונית תיבחן בבגרות רק על גמרא ולא על תנ"ך, הם חוששים שהם לא יקבלו תקציב למימון שיעורי תנ"ך.
משר החינוך וכן מגורמים נוספים שמעתי שאין שום כוונה לקצץ בשעות הלימוד, אלא רק במבחני הבגרות. עם זאת, אני יכול להבין את החשש של ראשי המוסדות שגם אם לעת עתה לא יקצצו בשעות הלימוד, בעוד שנים לא רבות יבוא שר חינוך אחר שישאל מדוע מתקצבים מקצועות שלא נבחנים עליהם לבגרות.
- עוד טוענים ראשי המוסדות שהדרישה להוריד את שכר הלימוד היתה לא סבירה. ליתר דיוק, הם היו מוכנים להורדה מסוימת, אך הדרישה להוריד מתחת להורדה שאליה הם הסכימו היתה מוגזמת ופגעה בהתנהלות התקינה של מוסדות החינוך.
אין לי את הכלים לבחון את הטענות הללו. עם זאת, אני רואה היטב מסביבי שהישיבות התיכוניות והאולפנות מלמדים הרבה פחות שעות ממה שלימדו מוסדות דומים לפני כעשרים שנה. אם לא ימצא שביל הזהב שיאפשר להורים לקבל, תמורת תשלום יחד עם מימון ממשלתי, חינוך כפי שהם קיבלו וכפי שהם מעוניינים, אני לא אתפלא אם הישיבות התיכוניות לא פשוט יתפצלו לשני חצאים - לימודי החול יהיו תחת בית ספר מוכר וממומן ע"י משרד החינוך ובמחצית השניה של היום התלמידים יהיו רשומים למוסד פרטי שיתנהל מאותו מבנה ושעליו ישלמו ההורים.
המצב כיום שהמוסדות אינם יכולים לגבות כסף מההורים, עבור חינוך שהם מעוניינים בו, ומאידך הם אינם מקבלים תקציבים ללמד את מה שהם וההורים מעוניינים בו, הוא מצב לא טוב.
- ראשי המוסדות טוענים טענות קשות כנגד משרד החינוך על קיצוץ בתקציבי הישיבות התיכוניות. אני לא הצלחתי להבין מה המציאות כיום: האם מוסד (חילוני או דתי) המעוניין להוסיף מקצוע למערכת יכול להוסיף כאוות נפשו ולקבל על כך תקציב ממשלתי? אם לא, אני לגמרי מבין את משרד החינוך שממאן לממן את הישיבות התיכוניות מעבר למה שמקבל תיכון חילוני. אם כי, כאמור, אני סבור שיש לאפשר להורים לממן את תוספת החינוך אותו הם מעוניינים להעניק לילדיהם.
גם בנושא זה נדרשת חשיבה מחוץ לקופסא וצעדים אמיצים של ראשי המוסדות. כידוע, אחת הבעיות הקשות במגזר הדתי לאומי אלו המוסדות הקטנים. יש הרבה הגיון בהתנגדות לכיתות גדולות מדי, אך אין הגיון בהקמת ישיבה תיכונית תחת כל עץ רענן. לא צריך להיות נביא (או שוטה) כדי לנחש שיבוא יום ומשרד החינוך יודיע שהוא לא מתקצב כלל מוסד עם פחות ממספר מסוים של תלמידים. כדאי שראשי המוסדות יעשו חושבים כבר היום, כדי למנוע משבר שיבוא מאילוצים חיצוניים.
עד כמה שהצלחתי להבין בפיהם של ראשי המוסדות עלו מספר טענות:
- על פי התוכנית החדשה של הבגרויות שהגה שר החינוך הרב שי פירון התלמידים יוכלו להיבחן בבגרות חמש יחידות רק בשני מקצועות, מלבד חשבון ואנגלית. פירושו של דבר הוא שלאחר שהתלמיד בוחר מגמה, יש לו אפשרות להיבחן רק בעוד מקצוע אחד. זה יוצר שתי בעיות: עבור מרבית התלמידים בישיבות תיכוניות ואולפנות שעד היום נבחנו בחמש יחידות גם בגמרא/תושב"ע וגם בתנ"ך, יהיה עליהם כעת לבחור בין תנ"ך לבין גמרא/תושב"ע על מה להיבחן בבגרות. וכן, עבור תלמידים מצטיינים שעד היום יכלו לבחור ביותר ממגמה אחת, לא ברור מה בדיוק הם יעשו במידה והם לומדים בישיבות תיכוניות או אולפנות.
המחנכים תובעים משר החינוך לאפשר לתלמידי/ות הישיבות התיכוניות/אולפנות להמשיך ולהיבחן כפי שהם נבחנו עד עתה.
טענה זו של ראשי המוסדות היא הטענה היחידה שאינה קשורה בכסף ותקציבים (לפחות לא ישירות, נראה בהמשך שבעקיפין יש קשר), אלא היא ערכית. שר החינוך טוען שעתה יש למוסדות אפשרות ללמד "לשמה", ושעד היום הבחינות לא ממש הוכיחו את עצמן כמגבירות של הידע בקרב התלמידים. מנגד, טוענים ראשי המוסדות שרק במוסדות אליטיסטיים יצליחו להחזיק בתלמידים ללמוד מקצועות שאין מאחוריהם תמריץ בצורת בחינה חיצונית.
להבנתי, אכן תוכניתו של שר החינוך אכן יש בה הימור די רציני, הן מצד החשש שבעוד שנים לא רבות יבוא שר אחר שישנה שוב את המצב, והן מצד החשש שהמוסדות לא יצליחו ללמד ללא תמריץ הבחינות. עם זאת, אני חש שראשי המוסדות עושים לעצמם חיים קלים מדי כשהם תובעים להשאיר את המצב הנוכחי על כנו. זה נראה מופרך שכל מערכת החינוך בארץ תעבור טלטלה ורק החינוך הדתי ימשיך במסלול שמשרד החינוך רואה בו מסלול שלילי. אני חושב שנדרשת כאן חשיבה מחודשת של ראשי המוסדות והליכה לדרך חדשה. לדוגמא, אינני מבין מדוע צריך בגרות חמש יחידות בתנ"ך וחמש יחידות בגמרא. מי קבע שיחידה אחת בגמרא צריך להיות שמונה דפים? מדוע שלא תהיה בגרות אחת שתיקרא "הבגרות בתורה" ובה יהיו מספר יחידות בתנ"ך, עיון ובקיאות, ומספר יחידות בגמרא/תושב"ע?
- כפי שהזכרנו לעיל, יש גם היבט כלכלי לשינוי המוצע בבגרויות. ראשי המוסדות טוענים שאם יהיו פחות בגרויות אז יהיה פחות תקציבים לשעות לימוד. לדוגמא: אם ישיבה תיכונית תיבחן בבגרות רק על גמרא ולא על תנ"ך, הם חוששים שהם לא יקבלו תקציב למימון שיעורי תנ"ך.
משר החינוך וכן מגורמים נוספים שמעתי שאין שום כוונה לקצץ בשעות הלימוד, אלא רק במבחני הבגרות. עם זאת, אני יכול להבין את החשש של ראשי המוסדות שגם אם לעת עתה לא יקצצו בשעות הלימוד, בעוד שנים לא רבות יבוא שר חינוך אחר שישאל מדוע מתקצבים מקצועות שלא נבחנים עליהם לבגרות.
- עוד טוענים ראשי המוסדות שהדרישה להוריד את שכר הלימוד היתה לא סבירה. ליתר דיוק, הם היו מוכנים להורדה מסוימת, אך הדרישה להוריד מתחת להורדה שאליה הם הסכימו היתה מוגזמת ופגעה בהתנהלות התקינה של מוסדות החינוך.
אין לי את הכלים לבחון את הטענות הללו. עם זאת, אני רואה היטב מסביבי שהישיבות התיכוניות והאולפנות מלמדים הרבה פחות שעות ממה שלימדו מוסדות דומים לפני כעשרים שנה. אם לא ימצא שביל הזהב שיאפשר להורים לקבל, תמורת תשלום יחד עם מימון ממשלתי, חינוך כפי שהם קיבלו וכפי שהם מעוניינים, אני לא אתפלא אם הישיבות התיכוניות לא פשוט יתפצלו לשני חצאים - לימודי החול יהיו תחת בית ספר מוכר וממומן ע"י משרד החינוך ובמחצית השניה של היום התלמידים יהיו רשומים למוסד פרטי שיתנהל מאותו מבנה ושעליו ישלמו ההורים.
המצב כיום שהמוסדות אינם יכולים לגבות כסף מההורים, עבור חינוך שהם מעוניינים בו, ומאידך הם אינם מקבלים תקציבים ללמד את מה שהם וההורים מעוניינים בו, הוא מצב לא טוב.
- ראשי המוסדות טוענים טענות קשות כנגד משרד החינוך על קיצוץ בתקציבי הישיבות התיכוניות. אני לא הצלחתי להבין מה המציאות כיום: האם מוסד (חילוני או דתי) המעוניין להוסיף מקצוע למערכת יכול להוסיף כאוות נפשו ולקבל על כך תקציב ממשלתי? אם לא, אני לגמרי מבין את משרד החינוך שממאן לממן את הישיבות התיכוניות מעבר למה שמקבל תיכון חילוני. אם כי, כאמור, אני סבור שיש לאפשר להורים לממן את תוספת החינוך אותו הם מעוניינים להעניק לילדיהם.
גם בנושא זה נדרשת חשיבה מחוץ לקופסא וצעדים אמיצים של ראשי המוסדות. כידוע, אחת הבעיות הקשות במגזר הדתי לאומי אלו המוסדות הקטנים. יש הרבה הגיון בהתנגדות לכיתות גדולות מדי, אך אין הגיון בהקמת ישיבה תיכונית תחת כל עץ רענן. לא צריך להיות נביא (או שוטה) כדי לנחש שיבוא יום ומשרד החינוך יודיע שהוא לא מתקצב כלל מוסד עם פחות ממספר מסוים של תלמידים. כדאי שראשי המוסדות יעשו חושבים כבר היום, כדי למנוע משבר שיבוא מאילוצים חיצוניים.
תמיד נחמד לקרוא את מה שאתה כותב.
השבמחקחבל על ההפסקה הארוכה.
אם אפשר להסב את תשומת לבך לטעויות כתיב:
"כאוות נפשו" ולא "כפי עוות נפשו" ו"ממאן לממן" ולא "ממען"
"אין לי את הכלים" ("אני לא את הכלים")
השבמחקתודה לכם
השבמחקההתערבות של משרד החינוך בתשלומי ההורים נבעה קודם כל מכך שמוסדות החינוך לא השכילו להבין שאי אפשר לגבות כמה שרוצים מההורים, ולכל גבייה צריכה להיות תמורה מוצדקת בצידה.
השבמחקכמובן, כאשר גוף חיצוני מתערב בעסק - התוצאות הן לא תמיד בדיוק כמו שרוצים.
אבל מוסדות החינוך בציבור שלנו הרוויחו את ההתערבות הזו ביושר (או שלא בדיוק ביושר).
השנה משרד החינוך הגדיר במפורש כמה מותר לגבות עבור תוספת שעה תורנית, וכמו כן כמה שעות תורניות מותר להוסיף.
למה להתערב בכמה שעות מותר להוסיף? כי גם במסגרת התורנית צריך להגביל את מה שמותר לדרוש מההורים. זה לא שאני יכול לקחת רק חלק מהתוכנית, אם בחרתי את בית הספר התורני - אני צריך לשלם, ובמפתיע לא כל ההורים מסוגלים לשלם את התשלומים הגבוהים שהמוסדות דרשו.
לכן, משרד החינוך הגביל למקסימום שעות שמותר לגבות מההורים, מקסימום סכום כולל הכל שמותר לגבות מההורים - משתנה על פי הכיתה.
אבל מה, מסתבר שמוסדות החינוך שלנו, וכן כל מיני רשתות שמתיימרות לחנך לאמונה וליושר - מצליחות לעקוף את המערכת - או שפשוט מתעלמות מהכללים של משרד החינוך. אגב, פנייה למשרד החינוך נענית בתשובה "בבדיקה", כלום מעבר לזה לא קורה, גם כשפונים לדרגים הגבוהים.
אולי כדאי להגדיר את הבעיה של המוסדות אחרת:
התרגלו לתנאים טובים לדרגים מסויימים במערכת (מפתיע אבל לא המורים הפשוטים מקבלים את הטבות), צריך לממן את זה ממקור כלשהו - וההורים הם מקור המימון.
פתאום סגרו את הברז - ועכשיו יש למוסדות בעיה.
אתה מוזמן בני לשאול את המורים בבית הספר של בניך האם המשכורת שלהם גבוהה בגלל שהם מקבלים משכורת מהרשת ולא רק ממשרד החינוך - אולי תופתע אבל התשובה לא תהיה שהמשכורת גבוהה במיוחד.
צבי,
השבמחקאני מסכים לרוב דבריך. הענין הוא שמבחינתי כהורה מה שהכי אכפת לי הוא שהילדים שלי יקבלו חינוך שהוא לא פחות טוב מזה שאני קבלתי. לצערי, מה שאני רואה מסביבי זה שבהרבה (אולי ברוב) הישיבות התיכוניות מלמדים הרבה פחות שעות ממה שאני למדתי. זה מה שמטריד אותי.